סיכום האוסקר: מחאת השחקנים השחורים, ההפתעות וכריס רוק

בעקבות טקסי חלוקת פרסי האוסקר בשנים האחרונות כבר לא חשבתי שאכתוב את המלים הבאות, אבל אם לא ראיתם את הטקס מספר 88 בשידורו החי, הרי כדאי לכם מאוד לצפות בו בשידורו החוזר, ואני מקווה שהוא לא יקוצץ יתר על המידה, כי לראשונה זה שנים רבות למדי, הטקס עורר עניין לכל אורכו, וכמו תמיד, הוא היה ארוך.

על העניין שעורר הטקס מעידה גם העובדה שהחטאתי בתחזיותיי בכמה וכמה קטגוריות, גם אם העליתי את ההשערה שייתכן מאוד שפרס הסרט הטוב ביותר יוענק לסרט אחד בעוד שפרס הבימוי הטוב ביותר יוענק לבמאי של סרט אחר; ואמנם כך קרה בשיאו של הטקס, כאשר "ספוטלייט" של טום מקארתי הוכתר בתואר סרט השנה, אך כמה דקות קודם לכן אלחנדרו ג' אינאריטו זכה, זו השנה השנייה ברציפות, בפרס הבמאי הטוב ביותר עבור סרטו "האיש שנולד מחדש". סרטו של מקארתי זכה רק באוסקר אחד נוסף, וזה הוענק לו עבור התסריט המקורי שלו (לא עשיתי מחקר בנושא, אך נדמה לי שזו אחת הפעמים הנדירות שהסרט הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר זוכה במספר כה מועט של אוסקרים); סרטו של אינאריטו זכה לעומתו בשני אוסקרים נוספים: צלמו של הסרט, עמנואל לובצקי, זכה בפרס זו השנה השלישית ברציפות וכוכבו של הסרט, לאונרדו דיקפריו, זכה כצפוי באוסקר הראשון שלו. זכייה צפויה נוספת שהתממשה היתה זו של ברי לארסון, שזכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר עבור הופעתה ב"חדר" של לני אברמסון.