בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה במאי "היורשים" לא צופה בקולנוע אמריקאי עכשווי?

אלכסנדר פיין, זוכה פרס סרט הדרמה הטוב ביותר בגלובוס הזהב, עדיין מגדיר את עצמו כבמאי עצמאי שפועל בשולי התעשייה. הראיון המלא מחר בגלריה

2תגובות

"שחקן הקולנוע האהוב עלי ביותר בכל הזמנים הוא מרצ'לו מסטרויאני", אומר במאי הקולנוע אלכסנדר פיין בשיחה טלפונית, "והשחקן היחיד היום שיש לו כמה מהתכונות שהיו למסטרויאני הוא ג'ורג' קלוני. כמו מסטרויאני, הוא גבר נאה שאיננו חושש להפגין חולשה, להיראות לעתים מגוחך. אין היום הרבה כוכבי קולנוע, והוא אחד היחידים שניתן להגדירו ככזה. רבים תמיד אמרו לי: כדאי לך לעבוד עם ג'ורג' קלוני, אתה תיהנה מאוד; ואמנם, הם צדקו. ג'ורג' הוא אחד מאותם אנשים נדירים שנדמה שהם בורכו בכל, בכישרון, בחוכמה, ביופי ובטוב לב. אתה עלול לחשוב שאני אומר את הדברים האלה כי כך צריך לדבר במאי על השחקן שמככב בסרטו החדש, אבל אני נשבע לך שהוא באמת כזה".

ב"היורשים", אחד הסרטים המוערכים של השנה החולפת, שעולה מחרתיים על האקרנים בישראל, מגלם ג'ורג' קלוני את מאט קינג, עורך דין לענייני קרקעות ובעל אדמות אמיד בעצמו, שמתגורר בהוואי והוא צאצא למשפחה אריסטוקרטית. אשתו, אליזבת (פטרישה הייסטי), נפצעה קשה בתאונת סקי מים והיא נתונה בתרדמת, שממנה אין לה סיכוי להיחלץ. היות והיא חתמה עוד קודם לכן על צוואה שאוסרת להשאירה בחיים באופנים מלאכותיים, מנתקים אותה מהמכשירים ומחכים למותה. סרטו של פיין מתאר את הימים המובילים לסוף הזה.

בימים האלה מנסה מאט להתמודד עם כמה בעיות שמקשות עליו להתמודד בשלווה עם האובדן המתקרב. אליזבת היתה אמנם אהבת חייו, אך נישואיהם היו בצרות, ואשתו אף דיברה על כך שהיא מתכוונת להתגרש ממנו; למאט ולאליזבת יש שתי בנות, סקוטי בת ה-10 (אמרה מילר) ואלכסנדרה בת ה-7 (שיילין וודלי), עמה יחסיו של מאט מסובכים במיוחד. בעקבות התאונה של אמן, מאט, שמעולם לא הקדיש זמן רב לתפקידו כאבא, חייב לשקם את יחסיו עמן.

 

וישנה גם בעיה כלכלית: שטח יפהפה גדול באחד האיים של הוואי, ששייך למשפחתו הענפה של מאט, עומד למכירה, ומאט, שהוא הממונה על הקרן המשפחתית המטפלת ברכוש המשפחתי, חייב להחליט אם למכור את השטח שיעשיר את בני הדודים הרבים שיש לו ובכך להשחית את הנוף היפהפה.

לא פחות משבע שנים חלפו מאז סרטו הקודם של אלכסנדר פיין, "דרכים צדדיות", שהיה מועמד לחמישה פרסי אוסקר, כולל פרס הסרט הטוב ביותר ופרס הבמאי הטוב ביותר. פיין זכה בפרס התסריט המעובד הטוב ביותר יחד עם ג'ים טיילור.

"מכעיס אותי שלקח לי כל כך הרבה זמן בין ‘דרכים צדדיות' לסרטי הנוכחי", אומר פיין, "אבל לא היתה לי כל דרך למנוע את זה. בשנתיים שאחרי ‘דרכים צדדיות' עבדתי על פרויקט אחר עם ג'ים טיילור, אבל בינתיים לא הצלחנו למצוא לו מימון. אנחנו מתכוונים כעת לחזור אליו. בערך ב-2006 או 2007, אני כבר לא זוכר בדיוק, הציע לי מישהו לקרוא את ‘The Descendents', ספרה של קאוי הארט המינגס, במטרה להפוך אותו לסרט. יש לי חברת הפקה קטנה ותחילה חשבתי להפיק את הסרט אך לא לביים אותו. הבמאי הבריטי סטיבן פרירס ("מכבסה יפהפיה שלי" ו"הנוכלים" - א"ק) רצה לביים את הסרט ואפילו שכרנו שני תסריטאים שיעבדו עמו. אבל פרירס פרש מהפרויקט, התסריט שג'ים ואני עבדנו עליו נקלע למבוי סתום, אז החלטתי לביים את הסרט בעצמי".

מעבר למצוקה המקצועית, מה בכל זאת משך אותך לעשות את הסרט, שמתחבר לסרטיך הקודמים, בעיקר ל"אודות שמידט" מ-2002 ול"דרכים צדדיות"?

"אני כל הזמן נמצא בחיפוש אחר סיפורים אנושיים שבמרכזם ניצבת דמות פגומה; דמות שבטוחה שחייה הם כישלון והתסכול שלה מיתרגם לתוקפנות ולכעס. חשוב לי שיהיה כעס בסרטים שאני עושה, כי אני מאמין, כמו שהבמאית האיטלקייה לינה ורטמילר אמרה פעם בראיון, שלאמנים אסור לאבד את היכולת שלהם לכעוס. משכה אותי גם העובדה שהסיפור עוסק ביחסים בתוך המשפחה, בין בעל לאשתו הגוססת ובין אב לשתי בנותיו, שאחת מהן מפתיעה אותו בגילוי שמזעזע אותו ואת חייו. לי עצמי אין ילדים (פיין גרוש מהשחקנית סנדרה או, שגילמה את אחד התפקידים הראשיים ב"דרכים צדדיות" ומוכרת בעיקר מהסדרה "האנטומיה של גריי" - א"ק), אך הנושא של הורות קרוב ללבי".

גם "היורשים" הוא בדרכו שלו סרט מסע, כפי שהיו "אודות שמידט", שהציג את סיפורו של אלמן, בגילומו של ג'ק ניקולסון, שנוסע לחתונה של בתו המנוכרת ממנו, ו"דרכים צדדיות", שהציג את מסעם של שני חברים, בגילומם של פול ג'יאמאטי ותומאס היידן צ'רץ', למחוז היין בקליפורניה.

מה מושך אותך לז'אנר הזה ומה משך אותך בכך שעלילת "היורשים" מתרחשת בהוואי, שמוצגת בקולנוע לרוב כאתר נופש ולא כמקום שאנשים באמת גרים בו?

"כשהתחלתי לעבוד על ‘היורשים' לא שמתי לב שזהו מעין סרט מסע. הבחנתי בכך ככל שהתעמקתי יותר בעלילה ובכתיבת התסריט. סרט מסע מאפשר לי לנתק את הדמות ממקומה היציב והקבוע ולערער בצורה הזאת את שאננותה. המסע משמש לדמויות בסרטי כנסיעת מבחן, שבמהלכה הם חייבים להתמודד עם עצמם. מאוד נמשכתי לצלם סרט בהוואי כיוון שהוואי הוא אחד המקומות היחידים באמריקה שיש בו עדיין שרידים של אריסטוקרטיה, שאמנם ברובה ירדה מנכסיה אך היא מרגישה בעלות על המקום שבו היא שלטה פעם. זו גם אריסטוקרטיה שהשתלשלותה הגנטית מערבת בין גזעים שונים, ואחת הסיבות שבחרתי בג'ורג' קלוני לגלם את התפקיד הראשי בסרט, אך לא העיקרית שבהן, היא שהוא נראה כמו מישהו שיכול היה להיוולד בהוואי לשושלת מעורבת מבחינה גזעית".

נדמה לי שהעובדה שהסרט מתרחש בהוואי מבליטה את אחד הנושאים המרכזיים בו: השוני בין הנצחיות של המקום ונופיו, לבין השבריריות והארעיות של החיים המתוארים.

"אני אוהב את ההגדרה הזאת, ואני חושב שהיא נכונה גם לשני סרטי הקודמים, ‘אודות שמידט' ו'דרכים צדדיות'".

תור הזהב

אלכסנדר פיין בן ה-50, ששמו המקורי הוא אלכסנדר קונסטנטין פאפאדופולוס, נולד ב-1961 באומהה שבמדינת נברסקה (שבה מתחילה עלילת "אודות שמידט"). הוריו היו בעלי מסעדות אמידים. הוא למד היסטוריה וספרדית באוניברסיטת סטנפורד וקולנוע ביו-סי-אל-איי. ב-1996 ביים את סרטו הראשון, סאטירה בשם "החברות של רות", בכיכובה של לורה דרן, שעסק במאבק בעד ונגד הפלות; הסרט לא זכה להצלחה ביקורתית או כלכלית, אך סרטו השני מ-1999, "בחירות או לא להיות", הציב אותו על המפה.

הסרט הציג את סיפורו של מורה בבית ספר תיכון (מתיו ברודריק), שחייו נהרסים על ידי תלמידה שאפתנית (בגילומה המצמרר למדי של ריז ויתרספון). שני סרטיו הבאים היו "אודות שמידט", שזיכה במועמדויות לאוסקר את ג'ק ניקולסון וקתי בייטס, ו"דרכים צדדיות". למרות הצלחותיו, ו"היורשים" ודאי יהיה מועמד לאוסקר השנה, אלכסנדר פיין עדיין מגדיר את עצמו כבמאי עצמאי, שעובד בשולי הקולנוע האמריקאי העכשווי.

"אני עדיין בשוליים, כי אני מביים סרטים שקשה לקטלג אותם כפי שהוליווד אוהבת. האם סרטי הם קומדיות, מלודרמות, אולי אפילו טרגדיות? אחרי הכל, ‘היורשים' עוסק במותה המתקרב של אשה צעירה ויפה, אך יש בסרט גם הרבה הומור, כפי שיש בכל סרטי, גם אם הם עוסקים בנושאים רציניים מאוד כמו החמצה, כישלון, זקנה ומוות. אני מגדיר את סרטי כקומדיות", אומר פיין.

הקושי בהגדרת סרטיו בא לידי ביטוי, למשל, בעובדה שבמועמדויות לפרסי גלובוס הזהב, שחולקו השבוע, "היורשים" נכלל ברשימת הדרמות הטובות ביותר. "הקולנוע האמריקאי העכשווי לא מעניין אותי", אומר פיין, "ואני כמעט ולא הולך לראות סרטים אמריקאים עכשוויים. לרוב הסרטים שמופקים כיום באמריקה אין שום ממד אנושי והם מתבססים על נוסחאות בלבד, שהופכות אותם לקלים למכירה אך לחד ממדיים לחלוטין. התבגרתי בשנות ה-70 ולא ידעתי אז שזה יהיה תור הזהב של הקולנוע האמריקאי. זה היה העשור שבו הבמאים הבולטים של התקופה, כמו פרנסיס פורד קופולה, מרטין סקורסזי, האל אשבי ורבים נוספים, עשו את הסרטים שהם רצו לעשות. אני מנסה ללכת בדרכם וזה לא קל במציאות הקולנועית ההוליוודית העכשווית. אני קשור לסרטים של שנות ה-70 וגם לסרטים מהוליווד הקלאסית יותר מאשר לקולנוע שמופק באמריקה כיום. ב'זה קרה לילה אחד' של פרנק קפרה או ‘הנודעת' של אלפרד היצ'קוק אני מסוגל לצפות שוב ושוב".

סרטיו של פיין מתרחשים אמנם על קו התפר בין המלודרמטי לקומי, והם גם נמנעים מסנטימנטליות, שבמקרה של "היורשים" יכלה להביס את הסרט. יש לסרטיו של פיין נימת דיבור משלהם, ואמנם לא קל להגדירו, אך הקושי הוא זה שמעניק את הנפח לסרטיו הצנועים למדי, שמופקים לרוב בתקציבים קטנים יחסית לעשייה הקולנועית ההוליוודית היום. מה שבולט במיוחד ב"היורשים", ומעניק לסרט את תוקפו, היא העובדה שאין בו רשעים. יש בסרט מידה רבה של טוב לב, וגם הדמויות המפוקפקות יותר בסרט חושפות את רכותן ואת נדיבותן לפעמים בדרכים מפתיעות ביותר.

"אני אוהב את כל הדמויות בסרט", אומר פיין. "לא יכולתי לספר את סיפוריהן לולא אהבתי אותן. וכן, טוב לב הוא בעיני התכונה האנושית החשובה ביותר. אנושיותן של הדמויות היא זו שמאפשרת לי להתייחס אליהן בהומור, גם אם סיפוריהן אינם פשוטים או קלים. הקומי מעצים את אנושיותן בעוד שאילו הייתי נוקט בנימה סנטימנטלית, זה היה מצמצם את הממד האנושי שלהן. יש בסרט סצינות שבהן קלוני מתנהג בצורה די מגוחכת, אבל נדמה לי שדווקא הסצינות האלה חושפות את הדמות שהוא מגלם בשבריריותה האנושית".

קלוני מצוין בסרט. האם הוא הסכים מיד להופיע בו?

"כמעט מיד", עונה פיין. "פגשתי את ג'ורג' לראשונה כשעמדתי לביים את ‘דרכים צדדיות'. הוא הביע רצון לגלם את הדמות בסרט שבסופו של דבר גילם תומאס היידן צ'רץ'. כבר כשכתבתי את התסריט של ‘היורשים' חשבתי עליו. הוא היה בחירתי הראשונה והיחידה לתפקיד של מאט קינג. סיפרתי לו את הסיפור כאשר נפגשנו לארוחה ב-2009, שלחתי לו את התסריט כעבור כמה חודשים, ובתחילת 2010 התחלנו בצילומי הסרט".

איך זה היה לעבוד עמו?

"נפלא. לא רק שהוא אדם נפלא, כפי שכבר אמרתי לך, אלא משום שהוא במאי בעצמו, והוא מבין את מהות היחסים בין במאי לשחקן. זה הקל מאוד על העבודה בינינו".

האם נצטרך לחכות שוב זמן רב עד לסרטך הבא?

"אני מקווה שלא", עונה פיין ואני שומע שהוא מחייך. הוא מספר שהוא עובד כעת על סרט שייקרא "נברסקה", ואף הוא סרט מסע על אב אלכוהוליסט ובנו המנוכר ממנו, שיוצאים למסע כדי לקבל את מיליון הדולרים שהם לכאורה זכו בהם. פיין עדיין אינו מוכן לספר מי יככבו בסרט, כי שום דבר עדיין לא סגור, אך הוא כן מוכן לומר שגם הסרט הזה יהיה קומדיה. קומדיה עצובה אולי שתעסוק בהתפקחות מאשליות ומהחשש מכישלון, אך קומדיה בכל זאת.

האם יהיה נכון לומר שהעיסוק בכישלון מסוגים שונים הוא הנושא המרכזי בסרטיך?

"בהחלט", אומר לי אלכסנדר פיין, שנתיב הקריירה שלו עובר מהצלחה להצלחה. "לא משנה באיזו מידה אתה מצליח, תמיד אתה חושש מכישלון ותמיד יש בחייך, גם החיים המצליחים ביותר, ממד של כישלון, אם לא בקריירה הרי בחייך האישיים. הפחד התמידי הזה מגדיר במידה מרובה את אנושיותך, שלך וגם שלי".

"שחקן הקולנוע האהוב עלי ביותר הוא מרצ'לו מסטרויאני", אומר במאי הקולנוע אלכסנדר פיין בשיחה טלפונית, "והשחקן היחיד היום שיש לו כמה מהתכונות שהיו למסטרויאני הוא ג'ורג' קלוני. אין היום הרבה כוכבי קולנוע, והוא אחד היחידים שניתן להגדירו ככזה".

קלוני מככב בסרטו של פיין "היורשים", שעולה מחרתיים בישראל, וזכה הלילה בטקס גלובוס הזהב בקטגוריית סרט הדרמה. לא פחות משבע שנים חלפו מאז סרטו הקודם, "דרכים צדדיות", שזיכה אותו באוסקר בקטגוריית התסריט המעובד עם ג'ים טיילור.

אך למרות הצלחותיו, פיין עדיין מגדיר את עצמו כבמאי עצמאי בשולי הקולנוע האמריקאי העכשווי. "אני עדיין בשוליים, כי אני מביים סרטים שקשה לקטלג".

 

"הקולנוע האמריקאי העכשווי לא מעניין אותי", אומר פיין, "לרוב הסרטים שמופקים כיום באמריקה אין שום ממד אנושי והם מתבססים על נוסחאות בלבד, שהופכות אותם לקלים למכירה....אני קשור לסרטים של שנות ה-70 ולסרטים מהוליווד הקלאסית יותר מאשר לקולנוע שמופק באמריקה כיום".

האם יהיה נכון לומר שהעיסוק בכישלון מסוגים שונים הוא הנושא המרכזי בסרטיך?

"בהחלט", אומר פיין, שנתיב הקריירה שלו עובר מהצלחה להצלחה. "לא משנה באיזו מידה אתה מצליח, תמיד אתה חושש מכישלון ותמיד יש בחייך...ממד של כישלון. הפחד התמידי הזה מגדיר במידה מרובה את אנושיותך ".

הראיון המלא יתפרסם מחר במוסף גלריה

היורשים - כל הכתבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו