בסרט הזה כבר היינו - אוסקר 2019 - הארץ

בסרט הזה כבר היינו

בילי קריסטל הנחה, סרט אילם זכה בפרסים החשובים, מריל סטריפ שוב עמדה על הדוכן וגם הפעם המועמד הישראלי לא זכה. מה הפלא שאת טקס האוסקר שנערך אתמול ליוותה תחושה עזה של דז'ה וו?

אורי קליין
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אורי קליין

מה ייזכר מטקס חלוקת פרסי האוסקר שהתקיים בהוליווד ביום ראשון בפעם ה-84? כמה עובדות טריוויה: ש"הארטיסט" הוא הסרט האילם, או האילם כמעט כולו, הראשון שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר מאז טקס האוסקר הראשון שנערך ב-16 במאי 1929 (הפרס הוענק אז ל"כנפיים", שביים ויליאם א' ולמן); ש"הארטיסט" הוא הסרט הראשון בשחור לבן שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר מאז "רשימת שינדלר" של סטיבן ספילברג, שזכה בפרס ב-1993 (וכלל כמה הבזקים בצבע); שז'אן דוז'ארדן, שזכה בפרס השחקן הטוב ביותר על הופעתו ב"הארטיסט", הוא השחקן הצרפתי הראשון שזכה באוסקר (קדמו לו השחקניות ז'ולייט בינוש ומריון קוטיאר); שהיו אמנם במאי קולנוע צרפתים שזכו באוסקר מיוחד על מפעל חייהם או שסרטיהם זכו בפרס הסרט הזר הטוב ביותר, אבל מישל הזנוויציוס, הבמאי של "הארטיסט", היה לבמאי הצרפתי הראשון שהתחרה - וזכה - בקטגורית הבמאי הטוב ביותר של השנה; ושמריל סטריפ, שזכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר על הופעתה ב"גברת הברזל", הגיעה למקום השני בין השחקניות בעלות מספר האוסקרים הרב ביותר. היא זכתה כעת באוסקר השלישי שלה, אך קודמת לה עדיין קתרין הפבורן, שזכתה בארבעה (כל הארבעה של הפבורן היו על תפקיד ראשי, ואילו סטריפ זכתה פעם אחת על תפקיד משנה).

בתולדות 84 שנות האוסקר מעט מאוד סרטים לא אמריקאים היו מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר, והם לא זכו. "הארטיסט" הוא הסרט הלא אמריקאי הראשון שזוכה בפרס הנחשב, ומה שמייחד את התופעה היא העובדה שזוהי הפקה צרפתית דלת תקציב. דבר משותף לסרטים הלא אמריקאיים שהיו מועמדים לפרס היא העובדה שלסיפור היה קשר כלשהו לאמריקה (כך, למשל, "המהגרים" של הבמאי השוודי יאן טרול, שהיה מועמד לפרס ב-1972 והציג את סיפורו של זוג כפרי שמהגר לאמריקה). במקרה של "הארטיסט", הסרט מתרחש בהוליווד ברגע המעבר מהראינוע לקולנוע, הכתוביות המופיעות בו, כפי שנהוג היה בסרטים אילמים, הן באנגלית, ודמויותיו, גם אם אין שומעים את קולן, דוברות אנגלית.

ז'אן דוז'ארדן ומריל סטריפ בערב האוסקר. הצרפתי הראשון שזוכה בפרס השחקן הטוב ביותרצילום: רויטרס, אי-פי

עשו לנו לייק לקבלת מיטב כתבות גלריה ישירות לפייסבוק שלכם

אולי זה משום ששני סרטים העוסקים בעברו של הקולנוע ("הארטיסט" ו"הוגו" של מרטין סקורסזי) היו מועמדים לפרס, או מפני שלאחר היעדרות ארוכה בילי קריסטל שב להנחות את הטקס, כך או כך על טקס האוסקר כולו שררה אווירה נוסטלגית ומעט מייגעת. כוכבים ובמאים דיברו על הסרט הראשון שהם ראו; מערכון חיוור למדי עסק בתגובתה לכאורה של קבוצת מיקוד ב-1939 ל"הקוסם מארץ עוץ" (סרט שמוזכר, כך נדמה, בכל טקס אוסקר). מישהו באותה קבוצת מיקוד הציע להוציא מהסרט את השיר על הקשת בענן, וזו אמורה להיות בדיחה, אבל האמת היא שזה באמת כמעט קרה, ורק התעקשותו של ארתור פריד, מפיק הסרט, מנעה את קיצוצו של השיר מהסרט.

המונטאז', שהוקרן בסמוך לתחילת הטקס ואמור היה לייצג את קסמו הנצחי של הקולנוע, הורכב מפיסות של סצינות שכבר הופיעו יותר מדי פעמים בטקסים שכאלה. הטקס כלל אפילו שיחה בין קרמיט למיס פיגי. נכון שהשנה יצא לאקרנים סרט חדש עם החבובות (ושיר מתוכו אפילו זכה באוסקר), כך שהיתה לכך סיבה, אבל שתי הדמויות האלה, חמודות ככל שיהיו, נדמות כבר משומשות והבדיחות שהן החליפו זו עם זו נשמעו מוכרות ממפגשים קודמים.

שני הסרטים שהיו מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר ועסקו בעברו של הקולנוע זכו כל אחד בחמישה אוסקרים. אך בעוד ש"הוגו" זכה בפרסים בקטגוריות הטכניות - צילום, עיצוב אמנותי, עריכת קול, עיצוב סאונד ואפקטים מיוחדים - "הארטיסט" זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, הבימוי הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר, המוסיקה הטובה ביותר והתלבושות הטובות ביותר.

יתר הסרטים נאלצו להסתפק בפרסי התסריט. פרס התסריט המעובד הטוב ביותר הוענק ל"היורשים" של אלכסנדר פיין ופרס התסריט המקורי הטוב ביותר הוענק לוודי אלן בעבור "חצות בפאריס". אלן, כמנהגו, לא נכח באולם.

עברו של הקולנוע בא לידי ביטוי גם בחלק של הטקס המוקדש לאזכור המתים של השנה. הבחירה בשיר "איזה עולם נפלא" לליווי הקטע היתה תמוהה, ומהרשימה, שבה הופיעה ויטני יוסטון שהקריירה הקולנועית שלה היתה מינורית בלשון המעטה, נעדר שמו של הבמאי היווני הגדול תיאו אנגלופולוס, שנהרג לפני כמה שבועות בתאונת דרכים. מכיוון שלא כל השמות המופיעים ברשימה הם של אישים מוכרים לציבור הרחב, ההתעלמות מאנגלופולוס היא פשוט סימן של רשלנות ובורות.

6 מתוך 6 |
מתוך "היורשים"
1 מתוך 6 |
כריסטופר פלאמרצילום: רויטרס, אי-פי
2 מתוך 6 |
אוקטביה ספנסרצילום: רויטרס, אי-פי

בילי קריסטל, עם פני הפנקייק העגולים שלו, נכח על הבמה הרבה יותר ממנחי הטקס האחרים בשנים האחרונות, ועשה את עבודתו בסגנון שונה מהם. הוא לא תופס את עבודתו כסטנדאפיסט שתפקידו לבדר את הקהל, אלא כמארח שצריך לספק לקהל אווירה נעימה, ואת זה הוא עשה במיומנות האופיינית לו.

כמו כל הטקסים של השנים האחרונות, גם הטקס הזה החל בקטע שבו דמותו של המנחה, קריסטל במקרה הזה, מוחדרת לסצינות של סרטים שהופקו השנה, והבחירות לא היו מבריקות במיוחד. בעקבות אותו קטע ביצע קריסטל כהרגלו שרשרת של שירים שהתייחסו לתשעת הסרטים שהיו מועמדים השנה לפרס הסרט הטוב ביותר, ועשה זאת בווירטואוזיות ראויה לציון.

נדמה שהטקס נהפך מייגע משנה לשנה. אם בעבר עוד היו פה ושם רגעים מרגשים, הטקסים של השנים האחרונות כמעט נעדרים לגמרי רגעים שכאלה. נאומי הזוכים מורכבים כמעט אך ורק מאמירת תודה לרשימה ארוכה של אנשים, והקראה מתוך ספר טלפונים היתה מעניינת ומרגשת באותה מידה.

אז נכון שאוקטביה ספנסר, שזכתה בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר על הופעתה ב"העזרה", כה התרגשה עד שלא הצליחה לסיים את נאומה; ונכון שמריל סטריפ, אחרי שהודתה לבעלה כשעיניה דומעות מעט, טענה שצופים רבים בוודאי נאנחים ואומרים "לא שוב מריל סטריפ!" ואפילו הוסיפה שקרוב לוודאי שזו הפעם האחרונה שהיא זוכה באוסקר (מה שנשמע דווקא כבקשה להשוות את השיא שלה לזה של קתרין הפבורן); אבל מרבית הנאומים היו יבשים למדי.

רק כריסטופר פלאמר, שזכה בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר על הופעתו ב"בגינרס", הצליח לשעשע. הוא התבונן בפסלון, הכריז שהאוסקר מבוגר ממנו בשנתיים בלבד, ושאל את האוסקר היכן הוא היה כל חייו (עד כמה שזה נשמע מפתיע, זו היתה רק מועמדותו השנייה לפרס). הוא החמיא גם ליואן מקגרגור, שכיכב לצדו ב"בגינרס", והוסיף שאילו היה לו קורטוב של יושרה הוא היה מתחלק בפרס עם מקגרגור, אבל אין לו.

מובן שאת עיקר המתח עוררה המועמדות של "הערת שוליים" של יוסף סידר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר, ולעומת שנים קודמות, שבהן הקטגוריה הזאת נדחקה למחצית השנייה של הטקס, השנה מארגני הטקס נפטרו ממנה בשלב די מוקדם, כך שהמתח התפוגג די מהר והצפוי אירע: "פרידה", סרטו של הבמאי האיראני אשגאר פרהאדי, שכבר זכה בשלל פרסים, הוכרז גם כזוכה באוסקר. בשנים האחרונות סרטים ישראליים היו מועמדים כבר כמה וכמה פעמים, כך שתמיד ישנה גם השנה הבאה, ואם לא היא, זו שאחריה. חוץ מזה, הרי אומרים גם שעצם המועמדות היא כבר כבוד, אז בכל מקרה כובדנו.

הזוכים

הסרט הטוב ביותר: "הארטיסט"

בימוי: מישל הזנוויציוס ("הארטיסט")

הסרט הזר: "פרידה" (איראן)

שחקנית ראשית: מריל סטריפ ("אשת הברזל")

שחקן ראשי: ז'אן דוז'ארדן ("הארטיסט")

שחקנית משנה: אוקטביה ספנסר ("העזרה")

שחקן משנה: כריסטופר פלאמר ("בגינרס")

תסריט מקורי: וודי אלן ("חצות בפריז")

תסריט מעובד: אלכסנדר פיין, נאט פאקסון וג'ים ראש ("היורשים")

סרט אנימציה: "רנגו"

סרט תעודה: "הבלתי מנוצחים" (ארה"ב)

צילום: רוברט ריצ'רדסון ("הוגו")

עריכה: קירק באקסטר ואנגוס וול ("נערה עם קעקוע דרקון")

עיצוב אמנותי: דאנטה פרטי ופרנצ'סקה לו סקיאבו ("הוגו")

מוסיקה: לודוביק בורס ("הארטיסט")

עריכת פסקול: פיליפ סטוקטון ויוג'ין גרטי ("הוגו")

מיקס סאונד: טום פליישמן וג'ון מידג'לי ("הוגו")

עיצוב תלבושות: מארק ברידג'ס ("הארטיסט")

איפור: מארק קולייה וג'יי. רוי הלאנד ("אשת הברזל")

אפקטים ויזואלים: רוב לגאטו, ג'וס ויליאמס, בן גרוסמן ואלכס הנינג ("הוגו")

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ