אוסקר לכיבוש

האומנם שני סרטים ישראליים מועמדים לפרס האוסקר על סרט התעודה הטוב ביותר - או שחמש מצלמות שבורות הוא בכלל סרט פלסטיני?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

ב-2005 קיבל עימאד בורנאט, תושב הכפר בילעין, מצלמת וידיאו. כמו כל אב גאה, הוא החליט להנציח בה את התפתחותו של בנו, שאך נולד. אבל במקביל הוא רתם את המצלמה החדשה להנצחתה של התפתחות נוספת: זו של המאבק שהחלו לנהל תושבי כפרו במחאה על החלטתה של ממשלת ישראל להקים את חומת ההפרדה בשטח השייך להם. בורנאט תיעד במצלמתו את ההפגנות החוזרות ונשנות שניהלו תושבי הכפר, בחיזוק של פעילים ישראלים, ולאורך הצילומים ראה חברים טובים וקרובי משפחה נורים ונפצעים במאבק עם חיילי צה"ל, ואת מצלמותיו מנותצות בזו אחר זו.

לאחר שנים של צילומים חבר בורנאט לבמאי הישראלי גיא דוידי, כדי שיעזור לו לערוך את החומרים לכדי סרט תיעודי. שיתוף הפעולה הישראלי-פלסטיני הזה הוליד את "חמש מצלמות שבורות", שהוקרן בבכורה בפסטיבל היוקרתי לסרטי תעודה IDFA באמסטרדם כבר בסוף 2011 וזכה שם בפרס מיוחד מטעם חבר השופטים וכן בפרס הקהל. בפסטיבל סאנדנס האמריקאי, שבו הוקרן מיד לאחר מכן, זכה הסרט בפרס הבימוי. זה הספיק כדי ליצור את הבאז הראשוני סביב “חמש מצלמות שבורות” והזניק אותו לסיבוב ארוך בין פסטיבלים במדינות שונות, שבהם עורר עוד ועוד תגובות אוהדות וביקורות מתלהבות.

הכירו את המועמדים בקטגוריות הסרט התיעודי עכשיו במדור האוסקר הנוצץ שלנו

הקרנת הבכורה של הסרט בישראל היתה בפסטיבל ירושלים האחרון, שבו זכה בפרס סרט התעודה הטוב ביותר. "היה מאוד חשוב לי להקרין את הסרט הזה דווקא פה”, אמר בורנאט מעל הבמה בירושלים, לאחר קבלת הפרס. "הוא כבר הוקרן בכל העולם, אבל זה המקום שבו אנו חיים, ואני מקווה שכל הקהל הישראלי יראה את הסרט הזה כדי שנוכל לבנות כאן חיים טובים יותר לכולם”. דוידי ציין שם כי בחירתם של עימאד ותושבי הכפר בילעין בדרך המחאה הלא-אלימה היתה בשבילו מקור השראה. "זו הזדמנות לישראלים להבין שתיקון המצב הוא האפשרות היחידה השפויה העומדת לפנינו", אמר.

הסערה הגדולה סביב “חמש מצלמות שבורות” החלה לפני כמה שבועות, לאחר שהוכרזה המועמדות שלו לפרס האוסקר לסרט התעודה הטוב ביותר. עוד באותו יום פנה גיא דוידי לכלי התקשורת הישראליים, שביקשו לחגוג את העובדה ששני סרטים ישראליים נכללו בחמישיית המועמדים לפרס, ואמר להם כי בעייתי לקטלג אותו כסרט ישראלי.

בשיחה עם "הארץ" ציין אז דוידי כי אינו מרגיש בנוח עם החסות הלאומית הישראלית שנפרשה על הסרט. "זו הפקה ישראלית-פלסטינית, וצריך לזכור שלסרט הזה יש גם במאי פלסטיני, שהסרט מספר את הסיפור שלו ומתאר את החיים בכפר שלו תחת הכיבוש הישראלי", אמר דוידי. "למרות זאת, כאן הפכו ביד קלה את הסרט לסיפור ישראלי ועכשיו מנכסים אותו עם הרבה גאווה ישראלית שמעורבת בכך. להרגשתי, הגאווה הזאת נורא מופגנת ומוחצנת, ובאה על חשבון בחינה על מה הסרט, על הביקורת שהוא מעלה ועל הזהות הנוספת, הפלסטינית, שלו".

בראיונות שנתנו בורנאט ודוידי באחרונה בכלי תקשורת בארצות הברית, במסגרת הקמפיין של המועמדים השונים לקראת טקס האוסקר, הבהיר בורנאט כי מדובר בסרט פלסטיני ולא ישראלי. בטענה הזאת יש כמובן אמת, מכיוון שגיבורו של הסרט הוא פלסטיני, והסיפור שהוא מספר מועבר מנקודת מבט פלסטינית. עם זאת, “חמש מצלמות שבורות” הוא קו-פרודוקציה פלסטינית-ישראלית-צרפתית, שנוצרה בין היתר באמצעות מימון ישראלי - מה שהופך אותו באופן רשמי להפקה שהיא גם ישראלית.

מי שעדיין לא הספיקו לצפות בסרט, אגב, יוכלו לעשות זאת הערב (רביעי) בשעה 22:40 בערוץ 2.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ