בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"כוננות עם שחר" ו"ארגו" חוטפים אש

שורה של סרטים חדשים - “כוננות עם שחר”, “ארגו” וגם “לינקולן” - מעוררים ביקורת פוליטית 
מימין ומשמאל בארצות הברית. התסריטאים שלהם, המועמדים לפרסי אוסקר, 
מסבירים כיצד משלבים בין אירועים היסטוריים לחופש אמנותי

2תגובות

נוכח הביקורת שסופג "כוננות עם שחר", הסרט על המצוד אחר אוסמה בן לאדן, התסריטאי מארק בואול מנחם את עצמו בשערוריות שעוררו סרטים מן העבר: וורן בייטי ספג אש על "בוני וקלייד", שבו כיכב, משום שהסרט נחשב לסנסציוני והואשם בהאדרת אלימות. מפגינים מחאו על התיאור של מלחמת וייטנאם ב"צייד הצבאים" ואף נאסרו בהפגנה מול אולם טקס האוסקר ב-1979. "אפוקליפסה עכשיו" היה שק איגרוף במשך שנים במהלך ההפקה המתמשכת שלו. כל הסרטים האלה, כמובן, עמדו במבחן הזמן.

בואול, שזכה בפרס אוסקר על התסריט של "מטען הכאב" ומועמד לפרס גם השנה בטקס שיתקיים ביום ראשון, אינו משווה את עבודתו לסרטים האלה, כך הוא ממהר להוסיף בראיון שמתקיים בסנטה מוניקה שבקליפורניה. אבל בכל הנוגע לבלגנים קולנועיים, הוא אומר, "אני בחברה טובה".

מתחילת דרכו היה "כוננות עם שחר" בבחינת סדין אדום – תחילה לרפובליקאים, שמתחו עליו ביקורת עוד לפני שצפו בו משום שציפו לפרשנות התומכת בנשיא ברק אובמה. מאז שיצא לאקרנים תוקפים ליברלים את תיאורי העינויים שבו, וכמה סנאטורים הגישו שאילתות ופתחו בחקירה רשמית על שיתוף הפעולה של הסי-איי-אי עם היוצרים. וזה רק אחד הסרטים שמושכים תשומת לב יוצאת דופן מצד ואשינגטון בעונת האוסקרים הנוכחית; עניין דומה מעוררים ”לינקולן” ו“ארגו”.

AP

למנהלי קמפיינים בפוליטיקה ובעונת הפרסים הקולנועיים יש לא מעט דברים משותפים. אלה ואלה נלהבים לדבוק במסר, מחניפים לאגו ובה בעת מקדמים את העמדה המועדפת עליהם. וכפי שאנשי ממשל מנסים לעצב את התיעוד הרשמי, כך יוצרי הקולנוענ בעונה הזאת נאלצו להגן על נקודת המבט שלהם על ההיסטוריה ולהתמודד עם המתח בין האמת לבין החופש האמנותי.

כריס טריו, התסריטאי של "ארגו", התעניין בסיפור על מבצע החילוץ הנועז של שישה אמריקאים במשבר השבויים באיראן ב-1980, בין השאר כדוגמה לאופן שבו אפשר לחלץ את אמריקה מקונפליקט במזרח התיכון. "כשקראתי את הסיפור לראשונה", הוא אומר, "חשבתי, זה סיפור הצלחה של המודיעין האמריקאי, מבצע שהצליח בחו"ל וחילץ אנשים מצרה באמצעים לא אלימים; אך ורק בעזרת יצירתיות ומודיעין".

טריו ובן אפלק, הבמאי, עיבדו את סיפורו של איש הסי-איי-אי טוני מנדז, ו"ארגו" ספג ביקורת על שהמציאו פרטים. למשל, הקטע שבו אנשי ביטחון איראנים חמושים רודפים לאורך מסלול ההמראה אחרי המטוס הממריא ובו האמריקאים. זה לא קרה במציאות. רבים מהפרטים הדרמטיים האחרים – מברק מאוחר מהנשיא ג'ימי קרטר, למשל, שבו נתן אור ירוק למבצע – קרו בהחלט, אך לאו דווקא בזמן שבו הם מוצגים בסרט.

טריו אומר שהוא ואפלק התווכחו רבות בשאלה מה עובר את הגבול והתכוננו לפולמוס שיתעורר. "לא קיבלנו את ההחלטות האמנותיות האלה כלאחר יד", הוא מדגיש. "לא היינו מכניסים התפוצצויות או יריות”. החירויות שלקחו לעצמם, הוא אומר, נועדו לתאר "איום סמוי" – חששם של האמריקאים שייתפסו. הדרמטיזציה הזאת היתה חשובה במיוחד משום שהקהל כבר ידע איך הסיפור נגמר.

בדומה לכך, בסרט "לינקולן" שינה התסריטאי טוני קושנר את התיעוד ההיסטורי בעניין הצבעת הקונגרס על התיקון ה-13 לחוקה האמריקאית. בגרסה שלו שני נציגים מקונטיקט התנגדו לתיקון ובכך בעצם אישרו את העבדות. ג'ו קורטני, חבר קונגרס דמוקרט מקונטיקט, נזף בקושנר ואמר שהוא רואה בכך עלבון להיסטוריה של המדינה. קושנר מיהר להגיב ואמר כי שינה את שמות הנציגים, "כדי שלא לייחס פעולות מסוימות לאנשים אמיתיים שלא ביצעו אותן". במכתב פתוח לקורטני הוא כתב: "השינויים האלה הוכנסו כדי להבהיר לקהל את המציאות ההיסטורית - שהתיקון ה-13 עבר בהפרש קטן מאוד, והמצב הוכרע רק בסוף ההצבעה".

השינוי הזה הרגיז רק מעטים, אך הפניית תשומת הלב אליו לקראת הסיבוב האחרון של הצבעת האוסקר עוררה כעס (רבים הזדרזו לציין שאפלק השתתף פעם בקמפיין למען קורטני, אך קורטני ונציגי האחים וורנר, האולפנים של "ארגו", מיהרו גם הם לפטור את הרמיזה בביטול).

אף ש"לינקולן" מצויד בחותמת הכשר שמקנה סמכותה של ההיסטוריונית דוריס קירנס גודווין, שרב-המכר שלה "Team of Rivals" שימש בסיס לתסריט, קושנר מכנה אותו "בדיה היסטורית" - קטגוריה שמספקת לו מרחב להוסיף דרמה והמצאות. הוא השתדל להשמיט מהתסריט כל פרשנות אישית, במקרים רבים לבקשת סטיבן ספילברג, הבמאי, אך מצא הקשר עכשווי בבחירה של הנשיא אובמה. בראיון הוא אמר שהעבודה על הסרט בעידן אובמה היא "מתנה" ששינתה אותו, את השקפתו על פוליטיקה ובעקבות זאת את התסריט: "הבנתי הרבה דברים כשצפיתי בנשיא, כשצפיתי באיש מרכז מנהל מו"מ, לא רק עם ימניים קיצוניים, אלא גם עם השמאל הפוליטי, שכאז כן עכשיו הפגין חוסר סבלנות נורא לתהליך הדמוקרטי".

לצד כמה עורכי דין בולטים המתמחים במקרים של הפרת התיקון הראשון, הנוגע לזכויות האזרח, חתם לאחרונה קושנר על מכתב תמיכה ב"כוננות עם שחר", שנשלח לסנאט. המכתב דן בביקורת שמתחו הסנאטורים דיאן פיינסטין, קארל לוין וג'ון מקיין, אשר טענו כי תיאור העינויים בסרט "לוקה בחוסר דיוק משווע ומטעה". הסנאטורים דרשו שאולפני סוני, מפיקי הסרט, יתקנו את הרושם שהוא יוצר ולפיו עינויים הניבו מידע יעיל שסייע ללכידת בן לאדן.

בואול וקתרין ביגלו, במאית הסרט, הביעו את דעתם הנחרצת על חופש הביטוי שלהם כיוצרים. הם גינו את השימוש בעינויים אך טענו שהדבר שייך לסיפור, בהתבסס על דיווחים שליקט בואול “ממקור ראשון", כפי שנאמר בכותרות הסרט. אילולא הראה בסרט שיטות תחקור קיצוניות, הוא אומר, "היו טוענים נגדי שאני מגיש גרסה מכובסת של ההיסטוריה".

REUTERS

ובכלל, הוא אומר: "אם זה כל כך פיקטיבי, למה הסנאטורים מנסים לברר מה המקורות? למה הם שואלים את הסי-איי-אי מה מקור המידע הזה? אם זה בדיוני כמו סרט רובוטים וחוצנים, איפה הבעיה? או שאולי התקרבנו לאמת קצת יותר מדי, ויש שם סיפור שלא רוצים לחשוף?"

כש”כוננות עם שחר” החל למלא אולמות, התגייסו אנשי ממשל אחרים להגן עליו. ליאון פאנטה, מזכיר ההגנה היוצא ולשעבר מנהל בסי-איי-אי (דמות שמגלם בסרט ג'יימס גנדולפיני), שיבח את הסרט על שתיאר היטב את המרדף. ג'יין הרמן, לשעבר אשת קונגרס שהיתה חברה בוועדות לביטחון פנים, אמרה שהסרט "נהדר", לדברי “הוליווד ריפורטר”. ננסי וולברידג' קולינס מאוניברסיטת קולומביה ומישל מלווסטי מייל, שתיהן מומחיות ומרצות לביטחון וליחסים בינלאומיים, הביעו את חששן שהפגם העיקרי בסרט הוא שהוא חושף יותר מדי סודות של הממשל. "חוץ מהחששות שלי בעניין ביטחון, הם עשו עבודה נהדרת לדעתי", אמרה וולברידג' קולינס בראיון. היא אמנם הביעה הסתייגויות מכמה פרטים, אך "בעיני, באופן כללי הם מסרו את הסיפור במדויק". לדבריה, המסלול המהיר שעבר הסרט בדרך לאקרנים מעיד שזהו סיפור מהסוג שאנשי המודיעין רצו מאוד שיסופר – פשיטה מוצלחת, ניצחון ברור.

בואול אומר שהרגיש מחויבות עזה להיותו מספר סיפורים, והביקורת רק איששה את תחושתו. "אף על פי שהרבה אנשים תקפו את הסרט ואמרו עליו כל מיני דברים, אני עדיין עומד מאחורי התסריט", הוא אומר. העובדה ש"לינקולן", "ארגו" ו"כוננות עם שחר" הצליחו בקופות וזכו לשבחי הביקורת, הוא מוסיף, מעידה שכוחו של הקולנוע הרציני, מהסוג שפרח בהוליווד בשנות ה-60 וה-70, עדיין במותניו. “הסרט מצליח מבחינה עסקית, ומצליח אצל הקהל, ומצליח אצל המבקרים – מה עוד אפשר לבקש?" הוא אומר. "אולי שהוא לא יככב בחדשות כל יום".

מאנגלית: אורלי מזור-יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו