שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

סיכום טקס האוסקר: עייפות עם שחר

על אף כמה רגעים משעשעים, בחירות מסקרנות ואיזה פרט טריוויה מרענן פה ושם, הערב הזה לא ייזכר בתור אחד הגדולים בתולדות הוליווד. קווים לדמותו של טקס פרסי האוסקר ה-85, שנערך הלילה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין
אורי קליין

טקס חלוקת פרסי האוסקר ה-85, שהתקיים בהוליווד הלילה, ייזכר בגלל כמה סיבות. הוא ייזכר בגלל שהוא היה הטקס השני בתולדות האוסקר, שבו בפרס הסרט הטוב ביותר זכה סרט – "ארגו" – שהבמאי שלו – בן אפלק - לא נכלל ברשימת הבמאים שהיו מועמדים לאוסקר (הפעם הקודמת היתה ב-1989, שבה "הנהג של מיס דייזי" זכה בפרס מבלי שבמאי הסרט, ברוס ברספורד, היה מועמד).

הוא ייזכר בגלל ש"ארגו" זכה בשלושה אוסקרים (הסרט הטוב ביותר, התסריט המעובד הטוב ביותר והעריכה הטובה ביותר), סרט אחר – "חיי פיי" – זכה באוסקר אחד יותר ממנו, ובין הפרסים שבהם הוא זכה נכלל גם פרס הבמאי, אנג לי. הוא ייזכר גם בגלל שהיה זה הטקס שבו לראשונה זכה שחקן – דניאל דיי-לואיס – באוסקר שלישי בקטגוריית השחקן הטוב ביותר, על תפקידו ב"לינקולן" של סטיבן ספילברג (השניים הקודמים היו "כף רגלי השמאלית", מ-1989, ו"זה ייגמר בדם", 2007) והוא ייזכר גם כיוון שכמה מהזוכים הבולטים זכו בו בפעם השנייה, ובהם אנג לי, שגם בפעם הקודמת שבה זכה - על "הר ברוקבק" - סרט אחר, "קראש", זכה בפרס הסרט הטוב ביותר.

אוסקר 2013 - כל התוצאות             אוסקר 2013 - סיכום נרחב ב"הארץ"

ג'ק ניקולסון מעניק את פרס הסרט הטוב ביותר לבן אפלקצילום: Chris Pizzello/Invision/AP

בניגוד לשלושת הזוכים הקודמים שציינתי, שזכו באוסקר השני שלהם באותה קטגוריה שבה זכו בעבר, כריסטוף וולץ, קוונטין טרנטינו וגם בן אפלק זכו בקטגוריות שונות. אפלק זכה באוסקר הראשון ב-1997 (יחד עם מאט דיימון) בקטגוריית התסריט המקורי הטוב ביותר על "סיפורו של ויל הנטינג" והפעם הוא זכה בו בזכות היותו אחד ממפיקי סרטו "ארגו". אף ג'ורג' קלוני, גם הוא אחד ממפיקי "ארגו", זכה בזכות סרטו של אפלק באוסקר השני שלו בקטגוריה שונה מזו שבה זכה בעבר (ב-2005 זכה בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו ב"סוריאנה").

הטקס שהתקיים הלילה ייזכר גם בגלל שבאחת הקטגוריות – עריכת קול – היה תיקו, ושני סרטים, "כוננות עם שחר" של קתרין ביגלו ו"סקייפול" של סם מנדס, זכו במשותף בפרס (תיקו אינו מקרה שכיח בתולדות האוסקרים, אך היו לו תקדימים, ואף בקטגוריות מרכזיות יותר. זכור במיוחד הטקס מ-1968, שבו מגישת הפרס לשחקנית הטובה ביותר הביעה במופגן את הפתעתה שהפרס הוענק במשותף לקתרין הפבורן הוותיקה על הופעתה ב"אריה בחורף" ולברברה סטרייסנד על הופעתה בסרטה הראשון, "מצחיקונת". סטרייסנד, כיום ותיקה בעצמה, הופיעה בטקס שהתקיים הלילה, ושרה בפעם המי יודע כמה את שיר הנושא לסרטה "כך היינו" כמחווה למלחין השיר, מרווין המליש, שמת השנה).

עוד סיבה שהטקס ייזכר היא שג'ניפר לורנס מעדה בו בטיפוסה בשמלתה הכבדה במדרגות לבמה כדי לקבל את פרס השחקנית הטובה ביותר מידי ז'אן דיז'ארדן. אין ספק שהרגע הזה, שלורנס נחלצה ממנו בחינניות, כבר משודר ברשת וייכלל בכול קובץ עתידי של רגעים מביכים שהתרחשו ב-85 שנותיו של האוסקר.

והטקס ייזכר אולי גם בזכות העובדה שאשת הנשיא, מישל אובמה, הכריזה מתוך הבית הלבן על הסרט הזוכה, כשכמה חיילי מארינס ניצבים מאחוריה (ואם אלה לא היו חיילי מארינס אני מבקש סליחה מאלה שמתמצאים בחיילותיה של אמריקה, ומצבא ארצות הברית עצמו). הופעתה בטקס של אשת הנשיא כשחיילים ניצבים מאחוריה לא ממש הפתיעה, כיוון שהטקס סיכם שנה של קולנוע אמריקאי, שעסק בהיסטוריה אמריקאית והביע להט פטריוטי בדרגות שונות. שלושה מתו תשעה הסרטים שהיו מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר – "ארגו", "כוננות עם שחר" ו"לינקולן" – תואמים את הקביעה הזאת, וניתן לשייך לה גם את "ג'אנגו ללא מעצורים" של טרנטינו, גם אם יחסו להיסטוריה האמריקאית היה שונה מאוד מזה של שלושת הסרטים הקודמים שציינתי.

סביבה מטרידה

כל זה עשוי לעורר את ההרגשה שטקס חלוקת פרסי האוסקר ה-85 היה מפתיע, מרתק ומרגש יותר מהטקסים שקדמו לו, אך זה לא היה כך בדיוק. סת מקפרלין, מנחה הטקס, אמנם ניסה להחדיר למופע הפתיחה שלו ולקטעיו בהמשך נימה עוקצנית ואפילו קצת מעליבה נוסח סגנון ההנחיה של ריקי ג'רביס, והוא אפילו ירד על עצמו והגדיר את הסרט הראשון שהוא ביים השנה, "טד", כיצירה בינונית, אך לא כל בדיחותיו צלחו וחלקן התרסק על בימת תיאטרון קודאק, שבו הטקס התקיים.

התייחסותו ל"טד" אף הניבה את אחד הרגעים המביכים בטקס, כאשר לבמה עלו מארק ואלברג, כוכב הסרט, והדב המדבר גסויות שהופיע בסרט לצדו, והם פצחו בקטע קומי קלוש, שגם כלל אמירה בעלת נימה אנטישמית (הדוב הכריז שהוא יהודי כי רק יהודים מצליחים בהוליווד).

לחולשתו של הטקס תרמה ההרגשה שלכל אורכו ניסו מפיקיו לדחוק את הזכיות בפרסים, מלבד בקטגוריות מושכות הלב, לשוליים, ולמלא את האירוע בקטעי בידור, וזאת משום שאחוזי הצפייה בטקסי האוסקר פחתו בשנים האחרונות. וכך היינו עדים למחווה לסדרת סרטי ג'יימס בונד, שהשנה מלאו לה 50 (אולי כפיצוי על כך ש"סקייפול", הסרט האחרון בסדרה, לא נכלל ברשימת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר, אך בסופו של דבר זכה בשני אוסקרים), והטקס, שמראש הוכרז שיוקדש למוסיקה בסרטים, היה גדוש בהופעות מוסיקליות. החל באדל, שביצעה את שיר הנושא של "סקייפול", ועד לכל צוות שחקני הסרט "עלובי החיים", שזכה בשלושה פרסי אוסקר, שכונסו יחד על הבמה כדי לבצע משירי הסרט (ושוב נאלצנו לחוות במבוכתו של ראסל קרואו, כמו גם בסרט, כשנדרש ממנו לפצוח בשיר בקולו החורק).

חולשה נוספת נבעה מהעובדה שמזה שנים רבות לא נשמעים כבר נאומי תודות של ממש בטקס חלוקת פרסי האוסקר כמו גם בטקסים הדומים לו, נאומים בעלי ייחוד שניתן ליהנות מהם ולהתרגש מהם. הזוכים אמנם מתרגשים, אך הזמן המוקצב להם מוגבל, ונאומיהם מורכבים כמעט בכללותם מתודות לרשימה ארוכה של אנשים, אלה שהיו מעורבים בהפקת הסרט וכמובן ומשפחותיהם (ואבוי לזוכה ששכח להודות לבת או בו זוגו).

השינוי חל רק סמוך מאוד לדקותיו האחרונות של הטקס, כאשר דניאל דיי-לואיס עלה לבמה כדי לקבל את הפרס מידיה של מריל סטריפ, וגם הוא הודה אמנם ליוצרי "לינקולן" ולאשתו, אך פתח את נאומו בנימה משועשעת ומשעשעת כשטען כי התפקיד של מרגרט תאצ'ר, שבעבורו זכתה סטריפ באוסקר אשתקד, הוצע תחילה לו, והתפקיד של לינקולן הוצע תחילה למריל סטריפ ("הייתי רוצה לראות את הגרסה הזאת", הוא אמר).

הנימה האישית יותר המשיכה עם דבריו של אפלק, בקבלו את פרס הסרט הטוב ביותר, שנראה נרגש עד כדי היסטריה קלה. למרות שהוא לא ציין את הדבר במפורש ניתן היה להבחין בדבריו ובנימת דיבורו שהם נובעים מהעובדה שסרטו זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בעוד שהוא, שביים את הסרט, כלל לא היה מועמד לפרס. כבר בדברי הפתיחה שלו לטקס התייחס מקפרלין בעוקצנות לעובדה שחברי האקדמיה לא העניקו מועמדות לבמאי של אחד הסרטים האהודים ביותר שהופקו בארצות הברית השנה, ואין ספק שלו אפלק היה מועמד לפרס הבמאי הטוב ביותר – הוא היה זוכה.

המאוכזב העיקרי מתוצאות הטקס הוא ודאי סטיבן ספילברג, שסרטו "לינקולן" נחשב לאחד המועמדים המובילים לזכייה בפרס הסרט הטוב ביותר, והוא זכה בשני אוסקרים בלבד. הסיבה לכך היא ש"לינקולן" אמנם זכה להערכה ביקורתית ולהצלחה כלכלית, אך אין זה מסוג הסרטים שמעוררים אהדה קלה ואין לו את הערך הבידורי שיש ל"ארגו" (ואלה דווקא כמה ממעלותיו, לדעתי). כמו כן, למרות מעמדו של ספילברג בהוליווד, אולי דווקא מעמד זה גרם לחברי האקדמיה לסבור שהוא כבר כובד מספיק על ידם, ושהאוסקר הבא שיגיע לו יהיה זה שמוענק עבור מפעל חיים.

נותר רק לציין עוד את הפסדנו בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר, שבו נכללו שני סרטים מקומיים, "שומרי הסף" ו"חמש מצלמות שבורות". אין זה מפתיע שחברי האקדמיה בחרו ב"מחפשים את שוגרמן", סרט תיעודי נגיש יותר בעבורם (שיוקרן ב"יס" ב-5 במארס) מאשר אחד משני סרטים שעוסקים בסכסוך המתקיים במקום שבו צפינו בלילה שבין ראשון לשני בטקס חלוקת פרסי האוסקר. ואולי הם הסתפקו בעובדה שהם העניקו את פרס הסרט הטוב ביותר לסרט שמתרחש ברובו באיראן, אמנם לפני כמה עשורים, אך זה הספיק להם בכל מה שקשור להתייחסות למזרח התיכון ולסביבתו המטרידה.

רשימת הזוכים המלאה:

סרט אנימציה קצר: “paperman”
סרט עלילתי קצר: “Curfew”, שון כריסטנסן
סרט תיעודי קצר: “Inocente”, שון פיין ואנדראה ניקס פיין
תלבושות: "אנה קרנינה"
איפור ושיער: "עלובי החיים"
סרט אנימציה באורך מלא: "אמיצה"
מיקס סאונד: "עלובי החיים"
עריכת סאונד: "כוננות עם שחר”"סקייפול"
אפקטים ויזואליים: "חיי פיי"
עיצוב תפאורה: "לינקולן"
פסקול: "חיי פיי"
שיר: "סקייפול"
סרט תיעודי: "מחפשים את שוגרמן”
סרט בשפה זרה: "אהבה"
צילום: ”חיי פיי"
עריכה: "ארגו"
תסריט מעובד: "ארגו"
תסריט מקורי: "ג'אנגו ללא מעצורים"
שחקנית משנה: אן האת'וויי, "עלובי החיים"
שחקן משנה: כריסטוף וולץ, "ג'אנגו ללא מעצורים"
שחקנית: ג'ניפר לורנס, “אופטימיות היא שם המשחק"
שחקן: דניאל דיי לואיס, “לינקולן"
בימוי: אנג לי, "חיי פיי"
הסרט הטוב ביותר: "ארגו"

ההכרזות על הזוכים בפרסים הבולטים: ארגו - הסרט הטוב ביותר, דניאל דיי לואיס - השחקן הטוב ביותר, אנג-לי, הבימאי הטוב ביותר וקוונטין טרנטינו - התסריט הטוב ביותר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ