האוסקר בן 84, והוא לא מזדקן יפה

האקדמיה מבוגרת, הבחירות צפויות, המועמדים תמוהים והכללים משתנים כל שנה. איך הפך האוסקר ללא רלוונטי, והאם אפשר להחיות אותו?

עמית קלינג, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמית קלינג, עכבר העיר

הנה פיסת מידע מסקרנת למכורי טריוויית האוסקר שביניכם – ורופאים טוענים שיש לפחות אחד כזה בכל משפחה – קרוב להפליא ורועש להחריד, המועמד התשיעי בקטגוריית הסרט הטוב ביותר באוסקר השנה, מחזיק בתואר המפוקפק של הסרט עם הביקורות הכי גרועות מבין כל הסרטים שזכו לכבוד הזה בעבר. הדירוג שלו באתר הביקורות Metacritic עומד על 41 נקודות בלבד, ועל פי האתר המקביל Rotten Tomatoes הוא זכה לביקורות חיוביות בקרב פחות ממחצית המבקרים. רוג’ר איברט נתן לו שני כוכבים, דיוויד דנבי מ”הניו יורקר” קטל בלי רחמים, ומנולה דארגיס מ”הניו יורק טיימס” טענה שזה סרט שראוי לזעום עליו. בקיצור, מדובר במועמדות שהיא, לכל הפחות, תמוהה.

» אוסקר 2012 - כל המועמדויות והכתבות» מי יזכה בפסלון? הימורים לקראת הטקס » סיפורי סינדרלה של הרצים לפסלון » לקרוא ולקנא: אושרי כהן נזכר באוסקר» רוצים פסלון? תהיו יפים ותשתקו » נוסטלגיה באוסקר - געגועי להוליווד» איתמר הנדלמן סמית: הוליווד לא רלוונטיתזה לא שצפוי ל”קרוב להפליא ורועש להחריד” גורל כלשהו שאיננו להיות “עוד אחד משמונת הסרטים שהפסידו להארטיסט. זו גם לא הפעם הראשונה בשנים האחרונות שבה מועמד לאוסקר סרט שאינו חביב הביקורות – את השינוי האחרון בכללי האקדמיה, זה שמאפשר לה גמישות מסוימת ביחס למספר הסרטים המועמדים בקטגוריית הסרט הטוב, מכנים “חוק הזדמנות שנייה”, על שם דרמת הספורט הסבירה מינוס עם סנדרה בולוק מ־2009, זאת שנכנסה לרשימת המועמדים רק כדי להשלים את מניין עשרת הסרטים לכל קטגוריה שנדרש אז.צפוי להפליא ומשעמם להחריד. "רועש להפליא וקרוב להחריד":כשסוקרים את שאר המועמדים השנה מגלים תמונה דומה. העזרה, שנחשב לפייבוריט לא רע בקטגוריות השחקנית ושחקנית המשנה (ויולה דיוויס ואוקטביה ספנסר, בהתאמה), זכה גם הוא לביקורות בינוניות במקרה הטוב. סוס מלחמה במצב דומה. קונצנזוס של התלהבות ביקורתית אמיתית קיים פחות או יותר רק סביב "הארטיסט" והיורשים. גם הם סרטים שלא ברור אם יזכו למעמד של קלאסיקות בבוא הזמן, וייתכן שהסרט היחיד בין המועמדים ששמו יצלח את מבחן ההיסטוריה (גם אם שמו שנוי במחלוקת) הוא דווקא עץ החיים של טרנס מאליק. בשנים שקשה לומר שהיצירה הקולנועית בהן דלה, איך מוצאים סרטים כל כך בינוניים את דרכם למועמדות לאוסקר, ומתי כל הטקס הפך לעניין כל כך לא איכותי?

אוסקר פינת מונדיאל לחברי האקדמיה דווקא היו השנה כמה וכמה אלטרנטיבות אפשריות של סרטים ראויים יותר. העניין הוא שאף אחד כבר לא מתרגש מההשמטות האלו: היה ברור שהחפרפרת לא יקבל מועמדות ושסרטים הוליוודיים, שמאלציים ומיינסטרימיים כמו "סוס מלחמה" דווקא כן. ציבור חובבי הקולנוע איבד כבר מזמן את שארית האמון שעוד נתן באקדמיה, ובכל שנה הצפייה באוסקר הופכת דומה יותר ויותר לצפייה במונדיאל: סקרנות של מי ינצח, מתוך הבנה שהזכייה לא אומרת הרבה על איכות הסרט הזוכה.ובאמת, באיזו מידה של רצינות כבר אפשר להתייחס למפעל שהכתיר לאורך שנות ה־90 את "לב אמיץ", "טיטאניק" ו"שייקספיר מאוהב", ובעשור האחרון גם את "גלדיאטור", "מיליון דולר בייבי" ו"נער החידות ממומביי"? לשם ההשוואה, בסבנטיז צ’ופרו באוסקר "פאטון", "הקשר הצרפתי", הסנדק, "העוקץ", "הסנדק 2", "קן הקוקיה", "רוקי", "הרומן שלי עם אנני", "צייד הצבאים" ו"קרמר נגד קרמר". כמה מהם היו זוכים לו התמודדו באקדמיה היום? "הסנדק", "פאטון" ואולי גם "רוקי". "הרומן שלי עם אנני", "צייד הצבאים" ו"קן הקוקיה" כנראה לא היו זוכים בכבוד, ו"העוקץ" ו"הקשר הצרפתי" בטח לא היו אפילו מועמדים.היה זוכה גם היום. הסנדק (צילום: מתוך הסרט)בני 60 בוחרים סרטי דודות

"אני חושב שהאקדמיה היא מה שהיא היתה מאז ועד היום", מבקר הקולנוע והבלוגר יאיר רווה מתנגד לנוסטלגיה, “יש שנים יותר טובות ופחות טובות. שנה אחת זוכה 'קאובוי של חצות' או 'מטען הכאב', סרטים קטנים ולא פשוטים, ושנה אחרת זוכה סרט דודות כמו נאום המלך. אני דווקא מצפה השנה לאחד הטקסים הטובים שהיו מזה הרבה זמן, ויש לי תחושה שיהיה רייטינג גבוה מאוד. אחת הביקורות שיש לי על האוסקר היא דווקא שמרוב זה שמפחדים לצאת מהאופנה, יש שנים שבהן הוא ממש מנסה לשכלל את עצמו, והרצון הזה להיות צעיר ופופי מקלקל. "אקדמיה זה בהגדרה גוף שמרני, והגיל הממוצע בו הוא 60 פלוס", ממשיך רווה. "בשנים האחרונות דווקא עשו מבצעי גיוס וניסו להוריד את הגיל הממוצע, כשניסו באופן יזום להזמין יותר שחקנים ויוצרים צעירים. אבל על הממסד תמיד יגידו שהוא לא רלוונטי, ואני בטוח שאם תלך לעיתונות של 1928, השנה השנייה של האוסקר, גם שם תראה את הביקורת הזאת – שזה גוף שמרני וממוסד ולבן וגברי. הכל נכון, דרך אגב”. הצחוקים שאחרי. פארודיה על "נאום המלך" בתוכנית של ג'ימי קימל:בממלכת האחים ויינשטיין דורון פישלר, מייסד האתר עין הדג, מסכים שאין קשר בין האוסקר ובין איכות הסרטים. "זה כמו לעקוב אחרי שוברי הקופות", הוא מסביר, "מעניין איזה סרט הרוויח הכי הרבה, אבל זה לא אומר שהוא הכי טוב".אבל מה השתנה בבחירות של האקדמיה?"השינוי לא היה בעניין הטעם. מה שקרה הוא שבאמצע שנות ה־90 הקמפיינינג, הצורה שבה האולפנים מקדמים סרטים, עלתה רמה. האחים ויינשטיין שיכללו את השיטה, ובעצם קנו את הפרס. הם השקיעו בקמפיין והצליחו. מאז כולם עושים את זה". האחים בוב והארווי ויינשטיין, מייסדי חברת ההפקות מירמקס, הפכו באמצע הניינטיז למעצמת אוסקר: מאז הזכייה הראשונה עם "הפצוע האנגלי" ב־1996, הם רשמו לזכותם מספר מטורף של 249 מועמדויות לאוסקר, ולא פחות מ־86 זכיות. הארווי, הפומבי יותר בין האחים, מוכר בחוגים ההוליוודיים בעיקר בזכות הניגוד החריף בין האופי הכמעט בריוני שלו ובין חיבתו לאימוץ סרטים עצמאיים באופיים אך בעלי פוטנציאל מסחרי. את ההצלחה הגדולה האחרונה שלו, למשל, רשם עם "נאום המלך", והשנה הוא צפוי לחזור עליה עם "הארטיסט". האיש הזה, שהימר על סדרה של סרטים אלגנטיים, מסוגל להגיע לראיון ב"ניו יורק אובזרבר" ולהכריז על עצמו בתור "השריף המזוין של העיר המזדיינת הזאת" (כשהוא מתייחס, כמובן, ללוס אנג’לס).הוליווד מקשיבה להארווי  מכל מקום, כשהארווי ויינשטיין מדבר, הוליווד מקשיבה. גם כי מדובר באיש עם אינטואיציה מרהיבה בכל הנוגע לתעשיית הקולנוע ולאקדמיה בפרט, וגם כי מדובר באחד שיודע לקדם סרטים. הוא המפיק־סלבריטי היחיד בשטח, או לפחות הגדול ביניהם, והשיטות שלו לא בהכרח קונבנציונליות. כשניסה לדחוף את מישל וויליאמס לאוסקר השחקנית הטובה, למשל, פירסם טור רגשני ומיותר ב"האפינגטון פוסט", ברוח כמעט יאיר לפידית: הוא פירט איך שיכנע את שלוש הבנות הטינאייג’ריות שלו שמרילין מונרו מגניבה וראויה להתייחסות שלהן, ושאר השתפכויות שאמורות לדבר ללב האמריקאי. זהו אולי רגע שולי בקמפיין שלו, שמבוסס על פניות לחברי האקדמיה, אבל אחד שממחיש היטב כמה ויינשטיין מבין שהאקדמיה מצביעה מהרגש, לא מהשכל.המושל בפסלון. הארווי ויינשטיין (צילום: AP)“בשביל לזכות באוסקר צריך שחברי האקדמיה יראו את הסרטים שלך, כלומר יגיעו להקרנות”, אומר רותם יפעת, מרצה לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, “הדרך היא יחסי ציבור. הוויינשטיינים לא עושים שום דבר לא לגיטימי, הם לא קונים קולות. השאלה היא מה זה אוסקר. בסופו של דבר מדובר בסמל שאפשר להדביק על הפוסטר. אז הארווי ויינשטיין מחליט שהוא רוצה להשקיע את הכסף בשיווק פנימי בין חברי האקדמיה, במקום להשקיע אותו בקהל מבחוץ. לגיטימי. זה חלק מהמשחק, זה לא פסול. צריך לזכור שהאוסקר הוא תחרות על פופולריות, לא יותר מזה”.רגשות לפיגועי התאומים לגבי המועמדות של “קרוב להפליא ורועש להחריד” הוא כבר סלחן הרבה פחות. “מדובר בסרט צעקני וגס, שקיבל את המועמדות שלו פשוט כי הוא נבנה ככזה מראש. הוא מנסה להיות אוסקרי יותר מכל סרט אחר. לכאורה יש לו הכל: הוא מבוסס על ספר מצליח, יש בו ילד, במאי חביב אוסקרים (סטיבן דאלדרי, שהועמד לאוסקר על כל הסרטים שביים עד כה; ע”ק) והוא עוסק בטראומה. המאמץ הזה לזכות הפך אותו לשנוא הצופים והמבקרים, שישר קלטו את הזיוף".אז למה האקדמיה לא הרגישה את הזיוף?“כי הכל פוליטיקה. כי כולם אוהבים את דאלדרי. וכי יש סנטימנטים לנושא של פיגוע ה-11 בספטמבר".אתה חושב שסרט כזה היה יכול להיות מועמד לאוסקר לפני 20 שנה? או "נער החידות ממומביי", לצורך העניין?"זה לא ש'נער החידות' היה סרט רע, כמו שהוא לא היה חדשני מספיק, ומשחק הזמנים שבו היה משעמם ולא טוב. אם הוא היה נעשה לפני 20 שנה... לא, כנראה שהוא לא היה עובר". יש קמפיינים, אין הפתעות אז מה עבר על האקדמיה ב־20 השנים האחרונות? לא מעט, מתברר. "באמצע שנות ה־90 התחילה מגמה של קולנוע מאוד שמרני שזוכה בפרסים הגדולים – 'רוקד עם זאבים', 'הנהג של מיס דייז'", יפעת מנתח, "אלה לא סרטים רעים, אבל לא מה שהיינו רוצים שיזכה. גם השנה, איפה המועמדויות של דרייב או כוכב הקופים: המרד?

"מצד שני, האקדמיה מתאמצת מאוד לשבור את המגמה אחת לכמה זמן, עם סרטים כמו מטען הכאב. השנה היא שנה חריגה, כי יש שני סרטים מטא־קולנועיים שמועמדים: 'הארטיסט' והוגו. 'הארטיסט' בפרט הוא סרט לקולנוענים, וזה גם האפיל הגדול שלו בקרב חברי האקדמיה והתקשורת. גם זה שיש את ויינשטיין מאחוריו לא מזיק, אבל גם בלעדיו הוא בטח היה מועמד".המון מילים על סרט אילם. "הארטיסט":יש גם טענות כאילו הפער המתגבר בין בחירות האקדמיה ובין מי שאוהבים קולנוע טוב קשור לא רק להזדקנות הבלתי נמנעת של האקדמיה או לקמפיינים הדורסניים של ויינשטיין וההולכים בדרכו. "האקדמיה תמיד היתה מנותקת", טוען פישלר, "אבל בעידן האינטרנט זה נהיה בולט יותר. פעם היית קורא בעיתון על המועמדים והזוכים. עכשיו, עם כל הבלוגים, הסיכויים להיות מופתעים מאוד קטנים, כי זה כל כך נטחן". "מה שהשתנה הוא פתחון הפה הגדול יותר של הקהל הצעיר וחובב הקולנוע הרציני, שמנסה להשפיע על האקדמיה ו'להצעיר' אותה או להפוך אותה ליותר רלוונטית", מסכים יפעת. “האקדמיה מגיבה באופן נגדי: מי הטוקבקיסטים האלה בכלל שיזיזו אותנו? ככה יוצא שסרט כמו 'האביר האפל' לא מקבל כלום, למרות שהוא שובר קופות היסטרי עם ביקורות משבחות מקיר לקיר. הקהל הצעיר מכעיס את האקדמיה, והמגמה הזאת רק מקצינה: 'נאום המלך', 'התרסקות', 'נער החידות ממומביי'. כמו כל דבר, זה בטח יחריף עוד קצת בשנים הבאות ואז יתפוצץ, והאקדמיה תחזור למצב הנורמלי שבו היא יותר מחוברת למה שקורה מסביב. אבל לא רק האקדמיה צריכה להשתנות – צריך לבוא גם הסרט שישנה אותה. אולי זה יקרה עם 'עלייתו של האביר האפל', שאם יהיה מצוין כמו קודמיו יוכל לזכות את כריסטופר נולאן בפרסים שיסכמו את פועלו על הטרילוגיה שיצר, כמו שקרה עם פיטר ג’קסון ו'שר הטבעות: שובו של המלך'".פסלונים בהודעות סמס כבר עכשיו נראה שהאקדמיה קצת בפאניקה. היא לא מפסיקה לשנות את הכללים: לפני כמה שנים קטגוריית הסרט הטוב הורחבה לעשרה סרטים מועמדים במקום חמישה, והשנה כבר הוחלט שהמספר לא יהיה קבוע וינוע בין חמישה לעשרה. "מה שקרה זה שכש'האביר האפל' לא היה מועמד, אנשים כל כך כעסו, שזה הוכיח כמה האקדמיה מנותקת", מסביר פישלר, "והרייטינג של הטקס קשור ישירות לפופולריות של הסרטים המועמדים בקרב הקהל. כש'שר הטבעות' זכה בהמון פרסים, למשל, הטקס זכה ברייטינג גבוה. בדיוק כמו שהרייטינג של האירוויזיון בישראל כשהיא משתתפת בו גבוה בהרבה. הקהל הרחב לא ראה את רוב הסרטים המועמדים לאוסקר, והרחבת קטגוריית הסרט הטוב, למשל, בוצעה כדי שיהיו בטקס יותר סרטים שלאנשים אכפת מהם".“הופתעתי משינויי החוקים, אז קשה לי לחזות מה הם יעשו הלאה", אומר פישלר כשאני מבקש ממנו לנסות לנבא את עתיד האקדמיה, "שיטת הבחירה שלהם עכשיו כל כך מוזרה שמה שבטוח, השקיעו בה הרבה מחשבה. מה הם כבר יכולים לשנות בשלב הזה? אם הקהל יבחר באס.אם.אסים זו כבר לא תהיה אקדמיה. אבל האוסקר לא יישחק. מה שיש זו שחיקה של גלובוס הזהב ופרסי איגודים ופרסי מבקרים. אבל האוסקר הוא הפואנטה. בסופו של דבר, כל הפרסים האחרים מעניינים רק ביחס למי יקבל בסוף את האוסקר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ