געגועי להוליווד: הנוסטלגיה כבשה את האוסקר

איך נדחקו סרטי אוסקר מחוספסים ועכשוויים לטובת הרומנטיקה של ראשית ימי הקולנוע? אור סיגולי מתחקה אחר גל הנוסטלגיה ששוטף את המסך הגדול 

אור סיגולי, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור סיגולי, עכבר העיר

הוגו, סרטו האחרון והנפלא של מרטין סקורסזה, מספר על יתום החי בתחנת רכבת פריזאית ומגלה את הקסם של ראשית הקולנוע. בטקס האוסקר המתקרב, הוא מועמד ללא פחות מ-11 פרסים. אחריו, עם 10 מועמדויות, עומד בגאון הארטיסט - שיר אהבה מרגש לימי הקולנוע ההוליוודי האילם. במקום השלישי, עם שש מועמדויות, ממוקם סוס מלחמה, דרמה שפילברגית על מלחמת העולם הראשונה שהתחפשה לסרט הוליוודי משנות ה-40.

» אוסקר 2012 - כל המועמדויות, הכתבות והביקורות» ארוחת הטרום אוסקר - מצגת תמונות» טקס הבאפט"א - הזוכים והמפסידיםאל שלושת הסרטים הללו, שמתחרים על פרס הסרט הטוב ביותר, אפשר להוסיף את חצות בפריז של וודי אלן ואת העזרה ועץ החיים. הראשון הוא רומנטיזציה לימים שאינם עוד והשניים האחרים מתעסקים, כל אחד בדרכו, עם העבר הקולקטיבי והאישי של החיים בארצות הברית.

סרטי תלבושות תקופתיים - אאוט שישה מועמדים מתוך תשעת הסרטים שמתחרים על הקרם-דה-לה-קרם של האוסקר מביטים בנוסטלגיה על תקופות שחלפו, ומעידים על דבר אחד: האקדמיה האמריקאית לקולנוע מתגעגעת. מתגעגעת מאוד. אמנם לא ברור אם הגעגוע הוא לתקופה בה הסרטים לא היו צריכים מילים בשביל להעביר רגש, לתמימות של החיים לפני עידן המידע או שמא לאיכות הטכניקולור של הספקטקלים ההוליוודיים הקלאסיים, אבל בדבר אחד אין ספק: האוסקר של 2012 הוא האוסקר המתרפק ביותר מזה שנים.

רכבת לילה לפריז. "הוגו":

לצורך ההשוואה, עד לאוסקר הריאקציונרי של שנה שעברה (עליו בהמשך) התרגלנו לראות רשימות מועמדים שונות באופיין מאלו של שנות השמונים והתשעים. אחרי 2005, שנה בה המאבק המרכזי על הפרס היה בין "התרסקות" והר ברוקבק, הסרטים ההיסטוריים והראוותניים שקיבלו את המונח "סרט אוסקר" כמעט ונמחקו מהמפה.

עד אז התרגלנו שרשימת המועמדים בקטגוריית הסרט הטוב נשלטת על ידי "סרטי תלבושות", אבל לפתע ראינו איך סרטים אחרים תופסים את קדמת הבמה: סרטים עכשוויים, מחוספסים, גבריים מאוד. הפקות הענק עמוסות התפאורות הפכו לאנקדוטות. כשהאוסקר עבר מחמישה מועמדים בפרס הסרט לעשרה, ההבדלים הפכו לקיצוניים עוד יותר. באוסקר של 2009, הסרטים התקופתיים היחידים היו ממזרים חסרי כבוד, יהודי טוב ולחנך את ג'ני, ואפילו אלו התרחשו במאה שהסתיימה זה עתה. מטען הכאב, שניצח אותם, השתייך לקו הסרטים שזכו במהלך העשור – מודרניים ולא זוהרים. נוסטלגיה שזורה ברגש

שנה שעברה, למישהו באקדמיה כנראה נמאס. אמנם מתוך עשרת המועמדים שהתחרו על פרס הסרט הטוב רק שניים היו תקופתיים, אבל מה שנשתנה היה שאלו היו שני הסרטים שצברו הכי הרבה מועמדויות, ואחד מהם אפילו היה הזוכה הגדול של הערב. נאום המלך, שמתמקם היטב תחת הכותרות "סרט אוסקרים" ו"סרט תלבושות", החזיר עטרה ליושנה. הסרט התקופתי השני של הקטגוריה, אגב, היה אומץ אמיתי של האחים כהן, שעל אף 10 מועמדויותיו לא כזה אפילו בפרס אחד.

רוכבים על גלי הנוסטלגיה. כוכבי "הארטיסט" חוגגים (צילום: AP)

את הדי הפופולריות העצומה שצבר "נאום המלך" אפשר לחוש גם השנה. אמנם "הארטיסט", "הוגו", "סוס מלחמה", "עץ החיים" ו"חצות בפריז" טובים עשרות מונים ממעשיית המלך המגמגם של אשתקד, אך במהות הם קרובים אליו הרבה יותר מלסרטים כמו "הרשת החברתית" או "התחלה". למרות שחמשת הסרטים האלו מאופיינים בקולנוע מרהיב עמוס הברקות תסריטאיות וטכניות (בשונה מ"נאום המלך") גם הם, בדומה ל"נאום המלך", לוחצים על נקודת התורפה אצל הקהל בשזירה אפקטיבית של נוסטלגיה ורגש.

הנשק הסודי: לפטופ ומבע קולנועי המבט מלא הערגה של מצביעי האקדמיה אל תקופות שאינן עוד, זלג גם אל קטגוריית השחקנית הראשית הטובה ביותר. ארבע מתוך חמש המועמדות מגלמות תפקידים של נשים – אמיתיות או פיקטיביות – שסיפורן מתרחש בימים עברו. מריל סטריפ (אשת הברזל), ויולה דיויס (העזרה), גלן קלוז ("אלברט נובס") ומישל וויליאמס (השבוע שלי עם מרילין), כולן מגלמות נשים שחוזקן היה בכך שהם עמדו כנגד התפיסה המגדרית או הגזעית של תקופתן. הראשונה הכניסה כוח נשי לפוליטיקה, השניה דרישת זכויות שוות, אחרת הגדירה מחדש את תפיסת המיניות בתרבות, וכולן ביחד יצאו נגד הלך הרוח שרווח בתקופתן. גם דמותה של רוני מארה, המועמדת על תפקידה בנערה עם קעקוע דרקון, הודפת את התפיסה הנשית כפי שאנחנו מורגלים אליה, אך בשונה מחברותיה לקטגוריה, היא עושה זאת בימינו אנו, עם לפטופ ואינטרנט אלחוטי.

תפיסת מיניות חדשה. וויליאמס עושה מונרו (צילום: מגזין GQ)

כשמצביעי האקדמיה יישבו להצביע לטקס האוסקר הקרוב, אנחנו אוהבים לחשוב שהם ילכו אחר צו ליבם. כיוון שהאקדמיה מונה רבבות מצביעים, רשימת המועמדים המתקבלת כל שנה מעידה על הרבה יותר מטעם אישי. היא מעידה על הלך הרוח של התעשייה האמריקאית.השנה, רשימת המועמדים יוצרת את הרושם שארצות הברית רוצה לעצור לרגע, ולעשות ניסיון קטן ואמיץ להחזיר את הגלגל לאחור - לשוב לתקופה בה סרטים התבססו על מבע קולנועי במקום על פאנץ'-ליינים, ולדמויות גדולות מהחיים שהורישו לנו מטענים תרבותיים שכמעט ונעלמים מהתודעה הקולקטיבית. הוליווד מתגעגעת, ועכשיו היא רוצה שנתגעגע גם אנחנו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ