שכחו אותו באוסקר: שרון מימון, התסריטאי והוגה הרעיון של "סקין", לא ממורמר

פסלוני האוסקר הלכו לבמאי גיא נתיב ולאשתו המפיקה, ג'יימי ריי ניומן, אך לא לשרון מימון שכתב את הסרט הקצר. רגע האכזבה חלף מהר ובעודו מתאושש בביתו בת"א מהמפגש עם ליידי גאגא וספילברג, הוא כבר עסוק בסרטיו הבאים

שרון מימון. "כנראה שהייתי נאיבי"
שרון מימון. "כנראה שהייתי נאיבי"צילום: דניאל צ'צ'יק
נירית אנדרמן
נירית אנדרמן
נירית אנדרמן
נירית אנדרמן

את דלת הכניסה לדירתו של שרון מימון עדיין מכסות ברכות צוהלות וצבעוניות. כשחזר בשבוע שעבר מלוס אנג'לס, דיירי הרחוב התל אביבי שבו הוא מתגורר הציבו על אחד הספסלים ברחוב שלט שהכריז "אנחנו על המפה", ואילו חברים ושכנים בבניין הצמידו לדלת הדירה ברכות נרגשות, המעידות על המיני־אקסטזה שהרבה ישראלים חוו בבוקר שלאחר טקס האוסקר האחרון. שרידים של העוגה שקידמה את פניו של מימון עדיין ניצבים במטבח ביתו. היא מעוטרת בשורת תמונות צוהלות שלו ושל במאי הסרט גיא נתיב מאותו לילה משוגע, ואפילו פרצופו של השחקן ההוליוודי אדם דרייבר מציץ באחת מהן. אבל מימון, שכתב את התסריט לסרט Skin שזכה באוסקר, קרס מיד לאחר שובו. ההתרגשות האדירה, הג'ט לג המתמשך והטרלול הכללי סביב הזכייה גרמו לגופו לקרוס. במשך שלושה ימים היה חולה ומושבת.

השבוע הוא כבר התחיל להתאושש. מימון אמנם חזר לישראל בלי פסלון — את שני הפסלונים המוזהבים לקחו הבמאי גיא נתיב ואשתו שהפיקה את הסרט, ג'יימי ריי ניומן — ובכל הפרסומים על הזכייה הכמעט־ישראלית שמו קצת נדחק לשוליים, אבל אין לו שום כוונה לבזבז אנרגיות על התחשבנויות מיותרות, הוא מבהיר. "כבר בתחילת הדרך החלטתי להיות רק התסריטאי בסרט הזה. חשבתי שהאוסקרים יילכו לכולם אבל כנראה שהייתי נאיבי. אפשר כל היום לשבת להתמרמר, אבל אני שיחררתי כבר בשלב מוקדם של הפרויקט, ועכשיו אני מעדיף לחשוב על הסרט הבא שלי".

מתוך הסרט "סקין". הרעיון נולד בכלל בישראל, נוכח אפליית הקהילה האתיופיתצילום: Fox Searchlight Pictures

ברוב הסרטים שיצר עד היום — ובראשם "סיפור גדול", "מיתה טובה" ו"הנשף" (שביום שלישי השבוע נודע כי יתמודד בתחרות הרשמית של פסטיבל טרייבקה) — מימון היה שותף גם בכתיבה וגם בבימוי, אבל הפעם היה ברור לו כבר מההתחלה שאף שהרעיון לסרט היה שלו, צמח והתרקם במוחו, את שרביט הבימוי הוא מפקיד בידיו של נתיב. וכפי שקורה כמעט תמיד בקולנוע, כשהסרט גורף שבחים ופרסים, התסריטאי נדחק לשוליים בעוד שהבמאי תופס את מרכז הפריים. "זה חלק מלהיות בנעלי התסריטאי", מציין מימון. "בטלוויזיה אגב זה הפוך, שם התסריטאי הוא היוצר הראשי וכמעט אף אחד לא יודע מי הבמאי. גם זה מצב קצת מעוות, אבל כל זה עניין של דפוסים מקובעים".

הרעיון ל"Skin" עלה בו בתחילת 2017, בעקבות המאבק המתמשך של הקהילה האתיופית נגד הפלייתה לרעה במדינת ישראל. "הם החליטו להרים ראש ולומר 'לא עוד', ואז חטפו מהמשטרה אש, כזאת שלא כולנו חוטפים כשמפגינים. היה מרתק לראות אותם יוצאים לרחובות, חוסמים כבישים ואומרים 'די, דמנו לא שונה משלכם'. אני לגמרי חושב שצבע עור עדיין עושה את ההבדל בישראל. והדוגמה הכי פשוטה לכך היא שכולם יודעים מי זה גלעד שליט, אבל לא כולם יודעים מי זה אברה מנגיסטו. את הרי כמעט ולא שומעת על זה בחדשות".

"טלפנתי לגיא בלוס אנג'לס ואמרתי, 'שמע, יש לי רעיון לסרט קצר שיביא אותנו לאוסקר'. הרעיון היה להבהיר לו שיש לי רעיון ממש ממש טוב, כי האמנתי שהסיפור הזה מחזיק משל חד־פעמי על גזענות"

בעקבות זאת עלה אצלו הרעיון לסרט קצר שיספר על צעיר לבן וגזען המגייס את חבריו כדי לכסח את הצורה לגבר שחור שהעז לחייך אל בנו. ולאחר מכן על מסע הנקמה שמארגן השחור שהוכה והושפל לעיני בנו שלו. משיקולי ספוילר, נסתפק בתיאור הזה. "בגלל שהסיפור הזה נורא קיצוני, עד כדי כך שהוא קצת מזכיר לפעמים את 'אזור הדמדומים', הבנתי שאי אפשר לעשותו בארץ, כי לא יהיה אמין לספר סיפור כזה שמתרחש פה", אומר מימון. "ארצות הברית, לעומת זאת, יכולה לשמש רקע אמין בשבילו. בטראמפ־לנד של היום הכל יכול לקרות, הגזענות בוערת, וגם אם הרעיון שלי עלה כאן, הרי שהיום הכל גלובלי, כולל כל מה שקשור בגזענות".

השלב הבא היה להרים טלפון לחבר שלו שעבר לפני חמש שנים להתגורר בטראמפ־לנד. מימון ונתיב הכירו בבית הספר קמרה אובסקורה, ומימון עזר לנתיב ולארז תדמור בכתיבת סרטם "הבן של אלוהים". הוא חייג ללוס אנג'לס. "אמרתי לגיא, 'שמע, יש לי רעיון לסרט קצר שיביא אותנו לאוסקר'. הרעיון היה להבהיר לו שיש לי רעיון ממש ממש טוב, כי האמנתי שהסיפור הזה מחזיק משל חד־פעמי על גזענות".

נתיב התלהב, שניהם כתבו יחד את התסריט בעברית (התרגום לאנגלית בא רק בשלב מאוחר יותר) ושקלו לביים את הסרט יחד, אבל לוחות הזמנים לא איפשרו זאת. "אז אני שיחררתי. סגרנו מה יהיו הקרדיטים שלנו, והמשכתי הלאה", אומר מימון. "גיא שלח לי חלק מהאודישנים וסטילס מהצילומים, וכשהוא שלח לי ראף קאט (עותק מתקדם של הסרט הערוך, נ"א) — נשמטה לי הלסת".

"הטלפונים התחילו מיד לצלצל, הסוללות נגמרו די מהר, על 3 אחוז סוללה עשינו ראיונות". הם התרוצצו כל הלילה ממסיבה למסיבה, מהרשמית של האוסקר לזו של "ואניטי פייר", קיבלו ברכות ורדפו אחר סוללות. "אחר כך היתה מסיבה של מדונה ועוד אחת של אלטון ג'ון, אבל כבר הלכנו לישון"

"מימון. "כולם יודעים מי זה גלעד שליט, אבל לא כולם יודעים מי זה אברה מנגיסטוצילום: דניאל צ'צ'יק

המרוץ אחר סוללת הנייד

התקווה של מימון לאוסקר כבר היתה בעבר בהישג יד. "חופשת קיץ", סרט קצר שיצר עם שותפתו ליצירה, טל גרניט, השתחל לפני שבע שנים לעשירייה הסופית של המועמדים לפרס הסרט קצר, אבל לא העפיל לחמישייה (כך גם קרה לסרטם של נתיב ותדמור "זרים"). כבר אז הם ישבו מתוחים מול הטלוויזיה וצילמו את עצמם ממתינים לבשורה, כפי שדורשת האקדמיה האמריקאית מכל המועמדים. אבל הפעם, כשצילם את עצמו ואת יתר השותפים הישראלים לעשייה של הסרט (מעצב הפסקול רונן נגל והעורך יובל אור) מזנקים בשאגות שמחה עם ההכרזה על המועמדות — הסרטון הזה כבר טס ברשתות החברתיות בישראל (יחד עם תיעוד השמחה של נתיב מעבר לים) והכין את האווירה לטקס.

"ספייק לי אמר לנו שהוא תומך בסרט, עומד מאחורי האמירה שלו, שהוא הצביע עבורו ושיכנע אחרים להצביע לו. אז מבחינתי זה היה 'אוקיי, אנחנו כבר לא חייבים לזכות'"

בפעם הראשונה הוא טס ללוס אנג'לס כשלושה שבועות לפני טקס האוסקר, כדי להשתתף בארוחה חגיגית שאליה מוזמנים כל המועמדים לפרסים. "זה היה נחמד והזוי. בכל זאת, סמול טוק עם ליידי גאגא, סטיבן ספילברג ואלטון ג'ון — שלושתם ברצף — זה לא דבר שקורה כל יום", הוא מחייך. לשבוע האוסקר הוא כבר הגיע עם בן זוגו איתי, ובנם יונתן, בן חמש.

כשהוא מספר על המפגש עם ספייק לי באחת המסיבות, הוא לא מנסה להסתיר את החיוך. שני גברים לבנים, ועוד ישראלים, שעושים סרט על גזענות באמריקה ומצליחים לקבל מחמאות מספייק לי — זה בהחלט משהו שאפשר להתרברב בו. "הוא אמר לנו שהוא תומך בסרט, עומד מאחורי האמירה שלו, שהוא הצביע לסרט ושיכנע אחרים להצביע לו", מספר מימון. "אז מבחינתי זה היה 'אוקיי, אנחנו כבר לא חייבים לזכות'".

ספייק לי (מימין), מימון וגיא נתיב. שני גברים לבנים מישראל עושים סרט על גזענות באמריקה, ועוד מקבלים מחמאות מספייק ליצילום: גיא נתיב

חשוב לו להתייחס גם לביקורות פחות מחמיאות שפורסמו על "Skin". חלק מהמבקרים יצאו נגד ההקבלה בין החבורה הניאו־נאצית לחבורת השחורים והילדים שמצטרפים אליהן. "ברוב הסרטים האמריקאים הנוגעים בגזענות, כשבחור או בחורה שחורים נתקלים באלימות של גבר לבן, לרוב ייכנס לתמונה לבן נוסף ויציל אותם. לנו היה חשוב שהפתרון לא יבוא מגבר לבן. לא התכוונו להקביל בין האלימות של הניאו־נאצים לאלימות של השחורים, הכוונה היתה להתנער מדפוסי קולנוע מוכרים שלא נותנים לגיבור השחור לפתור בעצמו את הבעיה".

בטקס האוסקר הוא היה בטוח ש"Skin" עומד לזכות. "הבנתי שזה סרט עם הסיפור הנכון, שבא בזמן הנכון. בארצות הברית של היום לא יכול להיות משהו יותר חזק מזה, ובאמת גם סרטים אחרים בטקס עסקו בנושא הזה". מימון החליט לתעד את רגע הזכייה בסרטון סלפי שצילם עם הטלפון שלו. ההימור הצליח, והתיעוד של צהלות השמחה שלו ושל נתיב וניומן, ושל העלייה הנרגשת שלהם לבמה, נהפך ללהיט. "מבחינתי זה היה קצת כמו להתחבא מאחורי המצלמה ולתת עוד זווית למה שקורה. אמרתי 'יאללה, בוא נעצים את הדרמה' וצילמתי. וברגעים האלה אתה לא יודע מה קורה איתך, זה צרחות בלתי נשלטות, אופוריה".

"כן. אנחנו פחות עצורים מהבריטים והאמריקאים. אבל גם ספייק לי וסמואל ג'קסון עשו קצת 'שכונה' כשקפצו שם אחד על השני. אבל כן, הכנסנו קצת אקשן באוסקר, זה היה טקס די רדום עד שעלינו, אני חושב"

בעיקר אצלכם, השמחה התפרצה בשאגות רמות במיוחד.

"כן. אנחנו פחות עצורים מהבריטים והאמריקאים. אבל גם ספייק לי וסמואל ג'קסון עשו קצת 'שכונה' כשקפצו שם אחד על השני. אבל כן, הכנסנו קצת אקשן באוסקר, זה היה טקס די רדום עד שעלינו, אני חושב".

מיד אחרי הזכייה הם יצאו מהאולם, ולא ראו את המשך הטקס. "כל שנה אני יושב וצופה, שטיח אדום והכל, ודווקא השנה לא. הטלפונים התחילו מיד לצלצל, הסוללות נגמרו די מהר, על 3 אחוז סוללה עשינו ראיונות". הם התרוצצו כל אותו לילה ממסיבה למסיבה, עברו בזו הרשמית של האוסקר ואז בזאת של ה"וואניטי פייר", פגשו מפורסמים, קיבלו ברכות ורדפו אחרי סוללות. "אחר כך היתה גם מסיבה של מדונה ועוד אחת של אלטון ג'ון, אבל אנחנו כבר הלכנו לישון. היינו גמורים".

חליפת הטוקסידו שמימון שכר ברחוב בן יהודה בתל אביב עדיין תלויה בסלון ביתו. 2,000 שקל בלבד, הוא מחייך. בכלל, את כל ההתרחשויות של השבועות האחרונים היה עליו לממן מכיסו. "ואלה הוצאות מטורפות. סגרתי על זה לפחות 40 אלף שקל". עם זאת, הוא מקווה שהזכייה הזאת תעזור לו ולגרניט לגייס מימון בחו"ל לסרטם הבא, "בומביי בייבי", שכבר עבר את המשוכה של קבלת תמיכה מקרן ישראלית.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

קורס העריכה הדיגיטלית של הארץ

"הארץ" מוציא לדרך את המחזור השלישי של קורס העריכה הדיגיטלית

התאונה בכביש 6, הבוקר

חדשות היום, 24.5

רגב בוועדת הכנסת, בחודש שעבר

חדשות היום, 23 במאי

מתחם בדיקות קורונה בתל אביב, בינואר

חובת הבידוד למי שמתגורר עם מאומת לקורונה מבוטלת החל מהיום

ח"כ רינאוי-זועבי ולפיד בפגישה, היום

חדשות היום, 22 במאי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"