השבוע בקולנוע: נושאים נפיצים ופוסט טראומה

מותחן עיתונאי עטור כוכבים, סרט שמתמודד היטב עם הלם קרב ודרמה רוסית זוכת פרסים שתגרום לכם להיות מעורבים בסיפור כאילו אתם חלק מהתסריט - אספנו עבורכם רביעיית סרטים מומלצים שתסדר לכם את הסופ"ש (שלמרבה האימה לא צפוי להיות סוער הפעם)

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הפוסט
מתוך הסרט "העיתון"צילום: 20th Century Fox
אורון שמיר, עכבר העיר

ארבעת הסרטים החדשים בבתי הקולנוע בסוף השבוע כוללים את המותחן העיתונאי של סטיבן ספילברג בראשות מריל סטריפ וטום הנקס, דרמת מתח וחקירה ישראלית זוכת פרסים בארץ ובעולם, סרט מקומי נוסף המתמודד עם טראומת הלם קרב בשנים בהן המודעות לנושא לא הייתה קיימת, ויצירה דוברת רוסית על פרמדיק שכמה שהוא מצטיין ומבריק בעבודתו, כך הוא מתקשה לאבחן את הבעיות בזוגיות ובחייו האישיים וממאן להעניק לעצמו ולסובביו את הטיפול הנכון. 

» סרטים מציגים בקולנוע
» כל בתי הקולנוע
» מה עושים היום - לוח האירועים המלא
» לוח הופעות היום
» לוח הצגות היום
» אטרקציות לילדים - המדריך השלם

העיתון

בימוי: סטיבן ספילברג הבלתי נגמר, שנתיים אחרי "גשר המרגלים" וחודשיים לפני "שחקן מספר אחת".

משחק: מריל סטריפ, טום הנקס, שרה פולסון, בוב אודנקירק, דיוויד קרוס, ברוס גרינווד, אליסון ברי, קארי קון, טרייסי לטס, ברדלי וויטפורד, מתיו ריס – להמשיך? או שמפגן הכוח ניכר?

עלילה: בתחילת שנות ה-70', בזמן שארצות הברית עדיין הייתה עמוק בבוץ של וייטנאם ורגע לפני שפרשת ווטרגייט תתפוצץ, העיתונות יצאה למערכה כנגד הממשל בכלל והנשיא בפרט. זה התחיל כשהניו יורק טיימס פירסם מסמכים חסויים שהגיעו לידיו, המוכיחים חלקית שהמעורבות האמריקאית בארץ הזרה מיותרת, והפך לדילמה אמיתית של הוושינגטון פוסט האם להצטרף למאבק, אחרי שבית המשפט סינדל את הטיימס. טום הנקס מגלם את העורך האידיאליסט המנסה לשכנע את בעלת העיתון, בגילומה של מריל סטריפ, להמר על מפעל העיתונות שלה ולסכן את קשריה עם אנשי החברה הגבוהה שעומדים להיפגע אם יוודע לציבור שהמלחמה מיותרת.

שורה תחתונה: העיתוי של הגעת הסרט למסכים, שנתיים אחרי הזכייה באוסקר של דרמת העיתונות "ספוטלייט" ושנה אחרי שמערכות העיתונים בארצות הברית מתנגחות בנשיא המכהן – ודאי שאינו מקרי. אך מתחת להקשרים אקטואליים או לרצון להשתתף בעונת האוסקר הנוכחית, יש כאן סרט מנופח בסוללת כוכבים ובמאי סופרסטאר לא פחות. הצוות בהחלט מספק את המצופה ממנו מבחינת משחק, גם אם חלק מהפרצופים שם רק כדי שנוכל להבדיל בין ערימה חדורת מוטיבציה אך חסרת ייחוד של עיתונאים עשויים ללא חת. הבימוי, כרגיל אצל ספילברג שכוחו עוד במותניו, מלא תנופה וסחף, למרות שחלק ניכר מהסרט הוא למעשה ישיבת מערכת אחת ארוכה שדי חוזרת על עצמה - להשיג עוד חומר, ואז לפרסם או לא לפרסם. יש כמה סיקוונסים מרהיבים ממש, בין אם רגעי עבודה עיתונאית במיטבה או קטעי פעולה של ממש, בזכות הבחירה של ספילברג למקם את הסרט בז'אנר סרטי המלחמה (שימו לב לסצנה הפותחת). אבל בתום שעתיים של צפייה, דומה כי "העיתון" משתמש בנפח ובפאר הקולנועי כדי לספר סיפור ברור מאליו שהוא קטן מאוד, אולי אפילו קטנוני.

נפוח ומפואר. צפו בטריילר של "העיתון":

העדות

בימוי: עמיחי גרינברג, בסרטו הארוך הראשון.

משחק: אורי פפר, רבקה גור, חגית דסברג, ליא קניג.

עלילה: בשלהי מלחמת העולם השנייה, נרצחו כ-200 יהודים בשדות כפר אוסטרי, כך על פי עדויות של ניצולים. את קבר האחים מחפשים עד היום, אבל עבודות המתבצעות במקום בימינו עלולות להפוך בעתיד את מציאת המקום שיעיד על הטבח לבלתי אפשריות. ישראל מתערבת למניעת רוע הגזירה בעזרת היסטוריון דתי שהוא גיבור הסרט - מומחה בנושא השואה. הוא מוצא עצמו במרכז חקירה שהולכת ונעשית אישית סביב המקרה, שמטלטל גם את חייו האישיים בעקבות אחת העדויות ששופכת אור משנה גורלות על זהותו שלו.

שורה תחתונה: פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל חיפה האחרון, במקביל להשתתפות בפסטיבל ונציה היוקרתי שהיה הראשון ברשימה תופחת של אירועי קולנוע בהם הסרט לקח חלק - כל אלה יוצרים ציפיות גבוהות למדי מן "העדות" העמוס בנושאים נפיצים. בפועל, קל אמנם לפרגן להצלחה של סרט ישראלי בעולם, אבל הפעם קצת קשה להבין את הסיבות. כסרט מתח וחקירה, ל"העדות" יש נטייה להליכה במעגלים, מה שיכול לדמות את מצוקתו של הגיבור אבל גם לעייף את הצופה. כל אחת משתי החקירות, הלאומית והאישית, מתקדמת לא רק לאט אלא בעיקר באופן מקביל מדי לרעותה, ויש משהו מתסכל באופן בו הן משפיעות זו על זו או בבקשה שלהן להתחבר. יתרונות לא חסרים לסרט – החל מהייחוד העלילתי, דרך הצילום האווירתי, וכלה בחלק נכבד מן ההופעה של פפר בתפקיד הראשי - אך לבסוף, מבאס להכריז כי "העדות" אינו עומד בסטנדרטים החדשים של הקולנוע הישראלי.

חקירה שהולכת ונעשית אישית. צפו בטריילר של "העדות":

הלומים

בימוי: ארז מזרחי וסהר שביט, שזהו סרטם הראשון באורך מלא.

משחק: עמוס תמם, אדוה בולה, רועי פינק.

עלילה: ראשית שנות ה-70', הפעם בישראל. כבר שנים מאז שחזר מנשה (תמם) מן המלחמה, אבל נדמה כי הוא מעולם לא עזב את שדה הקטל. מונחים כמו הלם קרב או פוסט טראומה לא היו בשימוש או במודעות, וכך הוא מבלה את ימיו בנסיעות לא נגמרות במשאית שלו, רחוק מאנשים אחרים ובעיקר מרוחק פיזית ונפשית ממשפחתו שלו. אשתו (בולה) מנסה להתקרב אל בן זוגה האהוב, אבל הולכת ומאבדת את הסבלנות מול המערכת הצבאית שמסרבת לקחת אחריות על המצב. בנו הקטן (פינק) מתבייש או נבוך מהתנהגותו של אביו, תוהה על מצבו ומנסה בדרכו לטפל או להבין את המצב. אין אשמים בסרט הזה, רק סיטואציה בלתי אפשרית וכואבת להחריד.

מה הקטע: אחרי סבב פסטיבלים עולמי של יותר משנה, שהחל בפסטיבל קולנוע דרום, שתמיד מפרגן לבוגרים של מכללת ספיר המפיקה אותו, סוף סוף פוגש הסרט את קהל הבית שלו. מעניין לראות האם הצופים בישראל יתמסרו ויצללו יחד עם הסרט אל נבכי הטראומה והפצע המסרב להגליד של הגיבור ומשפחתו, בסרט שאין בו טיפת פוליטיקה אלא פשוט תחושת חוסר אונים והיעדר מוצא. עוד מעניין לציין שכמו "העיתון" ההוליוודי עתיר התקציב, גם ההפקה הישראלית הצנועה הזו נפתחת בסצנת לחימה שמטרתה להמחיש לקהל את הגיהנום של המלחמה, כדי שכל שאר הדיאלוגים בחדרי חדרים שיבואו בהמשך, יקבלו משנה תוקף.

הפקה צנועה ואפקטיבית. צפו בטריילר של "הלומים":

קרדיט: Erez Mizrahi

הפרעה בקצב הלב

בימוי: בוריס חלבניקוב, יוצר רוסי ("חיים ארוכים וטובים") שעדיין לא מוכר בישראל.

משחק: אלכסנדר יאטשנקו, אירינה גורבצ׳בה, ניקולאי שרייבר, סרגיי נסדקין.

עלילה: את חייו של אולג אנו לומדים להכיר בשני צירים מקבילים. בפן המקצועי, מדובר בפרמדיק עילוי, שיודע גם להרגיע את הפציינטים, גם להיות איתם קשוח כשצריך, ובעיקר להציל חיים פעם אחר פעם. בפן האישי, מדובר בילד מגודל, שמתחזק בקושי נישואים עם קטיה, מפדח אותה ליד משפחתה וגורם לה מיד בתחילת הסרט לרצות לפרק את החבילה. כשנוחתים עליו נהלי עבודה חדשים שלא מתיישבים עם האישיות המרדנית שלו, אולג הולך ומאבד יציבות גם במקום בו הרגיש בנוח, בעוד המחשבה על לאבד את קטיה גורמת לו לרצות לתקן את דרכיו, אבל לא בטוח שהוא מסוגל לכך או שכבר לא מאוחר מדי עבורם.

מה הקטע: מדובר בסרט שהוא חיית פסטיבלים לא קטנה, כולל פרס "כרמל" בחיפה, ולכן קודם כל משמח מאוד לראות אותו מופץ באופן מסחרי בקולנוע בארץ. מבחינת עשייה אין כאן רצון לאתגר את הצופים אלא דווקא לערב אותם בסיפור, שנמצא במקום הראשון אצל הבמאי. זה אומר לרתק בכל פעם שאולג מבריק שוב בסצנות שמזכירות סדרת בית חולים קצבית בדרגת קושי הולכת וגוברת מבחינת המקרים בהם הוא מטפל. זה גם אומר להעביר את הכובד הרגשי של הסרט אל הדמות של קטיה, שכן הדילמה האם לצאת לחופשי או להישאר ולחכות שהגבר שלה יתנהג בהתאם לגילו היא המעניינת, ומירב האהדה הולכת אל הדמות שלה בשעה שאולג ממשיך לפספס הזדמנויות לריפוי הקשר.

הצופים במקום הראשון. צפו בטריילר של "הפרעה בקצב הלב":

קרדיט: KVIFF

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ