איתי שטרן
איתי שטרן

תוך שלושה סרטים בלבד נהפך אמין אלפּר לאחד מכוכביו של הגל החדש בקולנוע הטורקי. השניים הראשונים, "מעבר לגבעה" מ–2012 ו"פרנזי" מ–2015, שירטטו את פניה העכשוויים של טורקיה, על הפרנויה והלחץ המאפיינים אותה, וזכו לפרסים מרכזיים בפסטיבלי ונציה וברלין. סרטו השלישי, "מעשה בשלוש אחיות", הוקרן בתחרות הרשמית של פסטיבל ברלין האחרון. לצד פועלו מאחורי העדשה, אלפר הוא גם דוקטור להיסטוריה, איש אקדמיה ומורה לקולנוע. ב–2016 היה חתום, יחד עם מאות אקדמאים טורקים נוספים, על עצומה שקראה לממשל באנקרה לפתוח בשיחות שלום עם הכורדים. חתימה זאת עלתה לו במשפט ובגזר דין של שנת מאסר על תנאי.

היום (חמישי) ינחת בישראל כאורח פסטיבל הסטודנטים הבינלאומי בתל אביב, בו יוקרנו שני סרטיו הראשונים. זה יהיה ביקורו הראשון בארץ ובו יקיים כיתת אמן עם סטודנטים ישראלים. חבריו לאקדמיה, פעילים פוליטיים מאיסטנבול, הציעו לו להימנע מהביקור ולהחרים את ישראל. אלפר סירב. "חשבתי שחרם אקדמי ותרבותי הוא החרם הכי פחות אפקטיבי. למעשה, כמי שמלמד באוניברסיטה, מציעים לנו מדי פעם לקדם חרם על האקדמיה בטורקיה, וזה לא פשוט", הוא אומר בשיחת סקייפ עם "הארץ". "הבנתי שנתניהו כנראה לא יהיה ממש מוטרד אם אחליט להחרים את ישראל, אז החלטתי לבוא. כמו ארדואן, גם נתניהו לא ממש מתעניין בסרטי ארט־האוס".

"מעשה בשלוש אחיות", סרטו האחרון של אלפר

לאחר שארדואן עצר אלפי אקדמאים ועיתונאים בשנים האחרונות וכלא רבים מהם, חופש הביטוי במדינה נפגע אנושות. עד כמה זה השפיע על הקולנוע המקומי?

"הרבה השתנה. היה שינוי רדיקלי לאחר ניסיון ההפיכה ב–2016. הבעיה העיקרית היא להשיג מימון מהקרנות הציבוריות, שנשלטות על ידי משרד התרבות של המדינה. שני הסרטים הראשונים שלי מומנו על ידי קרן כזאת. אחרי 2016 הכל השתנה באופן קיצוני כי התחילו להיות רשימות שחורות. גם אני בתוכן. זאת הסיבה שלא קיבלתי תמיכה ממשלתית לסרט השלישי שלי. הצנזורה לא נורא חזקה בטורקיה כי ארדואן לא ממש מתעניין בקולנוע האמנותי, אז הם לא מטרידים את עצמם בזה. הבעיה נותרה בגזרת המימון. החיים נהפכו קשים בשלוש השנים האחרונות. כמעט אף יוצר כורדי לא הצליח לקבל כסף עבור סרט בתקופה הזאת".

עם זאת, יש לדבריו גם מקום לאופטימיות. "לפני שלושה חודשים חל שינוי חיובי בעקבות זכייה של סרטים טורקיים בפסטיבלים יוקרתיים כמו ברלין וסאנדנס. הזכיות הללו יצרו לחץ על הממשלה ועל משרד התרבות, שלאט לאט התחילו לפתוח את הקרנות מחדש. למשל, עבור סרטי הרביעי כבר קיבלתי תמיכה כספית. באופן מוזר, זה דווקא אחד הסרטים הפוליטיים שביימתי. כרגע קשה להבין לאן הדברים הולכים. אנחנו פסימים, אך בהשוואה לעיתונאים ולאנשי אקדמיה, מצבם של הקולנוענים טוב יותר".

מתוך "מעבר לגבעה". "הבעיה העיקרית היא להשיג מימון מהקרנות הציבוריות, שנשלטות על ידי המדינה"צילום: George Chiper-Lillemark

כקולנוען בעל שם בינלאומי, אתה יכול לעזוב את טורקיה ולא להיות תחת הסיכון הזה.

"אני חושב על זה באופן קבוע. בשנה שעברה ממש שקלתי לעזוב. יש הרבה אנשי אקדמיה שברחו לחו"ל וחיים בפריז וברלין. החלטתי שעד לרגע האחרון, אשאר כאן בגלל הקושי להתחיל הכל מחדש. מעבר לזה, החומרים שבהם אני עוסק קשורים למקום שבו אני חי. אני לא יודע איך לספר סיפור גרמני או צרפתי".

כשאתה מדבר עם הסטודנטים שלך, אתה מזהה בהם חוש מרד, או שהם כבר מקבלים את המצב כפי שהוא?

"הסטודנטים מאוד לא מרוצים מהמצב, אבל הם לא מאורגנים. ההפגנות הגדולות ב–2013 היוו סוג של ניצוץ, אחר כך זה המשיך ב–2015, אך היחס הברוטלי של המשטרה הצליח לדכא את הרוח הזאת. מאז יש לא מעט כעס בקרב הסטודנטים, אבל הם לא ממש יודעים מה לעשות והם נותרים במצב של שתיקה".

אלפר מופתע לשמוע כי בניגוד לארדואן וממשלתו, שרת התרבות הישראלית מתעניינת מאוד בסרטים ישראליים אמנותיים המציגים בפסטיבלי קולנוע בעולם. כשאני מרחיב ומספר לו על סערת "פוקסטרוט", שבו צפה בפסטיבל ונציה, הוא מבין כי בעצם יש לא מעט קווי דמיון בין ישראל לטורקיה. "מה שמעניין זה שדווקא טורקים שצופים בסרטים שלי בחו"ל נוטים לתקוף אותם על כך שאני משמיץ את טורקיה. הם לא אהבו את זה שאני מראה את הצד היפה פחות של איסטנבול".

רג'פ טייפ ארדואן. לא מתעניין בסרטי ארט־האוסצילום: /אי־פי

חינוך אירופי

הוא נולד לפני 44 שנים בעיר קאראמאן שבדרום טורקיה. לדבריו, הקולנוע שהשפיע עליו יותר מכל מגיע מאירופה — המערבית והמזרחית כאחד. טרקובסקי, ברגמן, האחים טביאני, פליני ואנטוניוני מרכיבים את רשימת ההשראה האישית שלו. בהתאם, הקולנוע שלו מהורהר, חודר מתחת לעור ואטי, מעין אנטיתזה להוליווד — בדומה לסרטים טורקיים רבים מהשנים האחרונות. "זו השפעה ישירה של הקולנוע האירופי. ממנו קיבלנו את החינוך שלנו", מסביר אלפר.

את סרטיו האחרונים ראו כ–30 אלף צופים בטורקיה, והוא מודה כי לקולנוע האמנותי המקומי יש השפעה מוגבלת. "פרנזי", שיוקרן בפסטיבל בתל אביב, מביא את סיפורם של שני אחים. האחד זה עתה השתחרר מהכלא ונשלח על ידי המשטרה לחפש חפצים חשודים בפחי אשפה, ואילו השני יורה בכלבים משוטטים למחייתו — משרה שהיתה קיימת בטורקיה עד לפני כ–15 שנים.

לא מעט רגעים ב"פרנזי" נעים בין חלום־סיוט למציאות. האם זה היה הניסיון שלך לתאר את האווירה בטורקיה?

"לא באופן ישיר. התמה המרכזית של 'פרנזי' וגם של סרטי הראשון 'מעבר לגבעה' היא פרנויה — הפחד מהשכן, הפחד מהטרור, הפחד מכלבים. יש פחד כללי ששולט בתודעה של האנשים. אנחנו חיים במדינה פרנואידית. הממשלה דואגת להזכיר לנו שאנחנו מוקפים באויבים מבפנים ומבחוץ. זה באמת הופך את כולם לפרנואידים. הבאתי סיפור של שני אחים שנכנעים לפרנויה הזו ולמעשה, בעקבותיה, מאבדים קשר עם המציאות ומשלמים על כך מחיר יקר. במידה מסוימת, זה פרופיל של חברה שהולכת ומשתגעת. בסוף נחסל את עצמנו בגלל הפרנויה הזאת".

"פרנזי". יש מקום לאופטימיות

אתה מתאר את המציאות אצלכם ואני לא יכול שלא לחשוב על הדרך שבה פוליטיקאים ישראלים מנסים להפחיד את ציבור הבוחרים, רק כדי להשיג עוד ועוד כוח.

"לא לחינם הסרטים שלי פופולריים בארצות הבלקן והמזרח התיכון, שלא פעם מתאפיינות בשיסוי של אוכלוסיות על ידי השלטון. לא פעם מדובר בשלטונות לאומניים".

למרות הקשיים בהשגת מימון ממשלתי, הקולנוע הטורקי פורח — ובראשו יצירותיו של נורי בילג'ה ג'יילאן ("שלושה קופים", "עץ האגס הפראי") שזכה פעמיים בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן.

אתה מכיר אישית את ג'יילאן. איך השפיעו הזכיות שלו בקאן על הקריירה שלו בטורקיה?

"הסרטים הראשונים שהוא ביים הביאו לבתי הקולנוע 2,000–3,000 צופים וכיום הסרטים שלו מביאים 300 אלף צופים. הוא כבר נהפך למעין גיבור לאומי".

"עץ האגס הפראי" בבימוי נורי בילג'ה ג'יילאן. מעין גיבור לאומיקרדיט: בתי קולנוע לב

גם פאטי אקין זכה באהדה רבה ובפרסים בפסטיבלים בינלאומיים כשהביא את סיפורם של מהגרים טורקים בגרמניה. מה דעתך על הסרטים שלו?

"אקין נולד בגרמניה להורים טורקים. הוא מגדיר את עצמו כבמאי גרמני. אני מרגיש שהוא מתסכל על התרבות הטורקית מנקודת מבט מערבית. הוא מכיר את התרבות הטורקית, אבל הוא מביט בה לא פעם כמו תייר".

כשאני שואל אותו אם הוא מודע להצלחה האדירה לה זוכה "הכלה מאיסטנבול" בישראל, הוא משיב: "האמת שלא ידעתי על זה, אבל זה לא ממש מפתיע. הסדרה הזו וסדרות נוספות הן הצלחה גדולה במזרח התיכון. גם היוונים מתים על זה".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ