הרפתקאה מוזיקלית בין יצירותיהם של המלחינים זוכי פרס ראש הממשלה

חמישה מלחינים יקבלו מחר את פרס ראש הממשלה. את רובם לא הכרתי, וגילוי יצירותיהם נהפך למסע מגוון של הפתעות נעימות

אמיר מנדל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמיר מנדל

פרס ראש הממשלה לחמישה מלחינים קלאסיים, ולעוד יוצר בתחום הג'ז, יוענק מחר בקונצרט הסיום של חג המוזיקה הישראלית. הזוכים בתחום הקלאסי השנה הם אמנון וולמן, מיכאל זלטנרייך, אדם מאור, מעין צדקה ואליאב קול. אני מודה: חלק מהשמות היו חדשים לי, ונזקקתי לחיפוש קדחתני ברשת ולתדריך אישי כדי להבין במי ובמה מדובר.

נדמה כי ביצירתו של מיכאל זלטנרייך (בצילום) יש זיקה מעניינת לאנרי דוטייה ולמלחינים צרפתים אחרים
נדמה כי ביצירתו של מיכאל זלטנרייך (בצילום) יש זיקה מעניינת לאנרי דוטייה ולמלחינים צרפתים אחריםצילום: Dennis J. Christians

נימוקי חבר השופטים מתארים בקצרה את ההישגים והיכולות של כל מלחין: קול נע בין המוכר לחדשני, ומוצא קול ייחודי שיש בו גם הומור; צדקה מתכתבת עם השירה העברית, ויוצרת עולם צלילי קסום; מאור משלב איכות קומפוזיטורית מרשימה עם אמירה אישית בלתי מתפשרת; זלטנרייך, צעיר הזוכים, נע בחופשיות בין תחומים מוזיקליים, ומביא לכל תחום קול בוטח, ייחודי ומסעיר; וולמן, המנוסה והוותיק ברשימה, הוא מורה שנתן השראה לרבים, מלחין ואמן סאונד ניסיוני ומתווה דרך.

בחבר השופטים השתתפו הזמרת והמורה פרופ' מירה זכאי, המנצח גיא פדר והפסנתרן עמית דולברג, שהוא המנהל האמנותי של אנסמבל מיתר. מבלי להיכנס לתוכן הדיונים הסגורים של השופטים, הסכים דולברג לומר שרשימת הזוכים השנה מסבה לו גאווה: "זו רשימה של אנשים מוכשרים, רובם בשלבים די מוקדמים של דרכם כמלחינים. רשימה שמייצגת חדשנות ורעננות". באופן כללי התרשם דולברג שבישראל יש יותר ויותר מלחינים טובים עם אמירה אישית, ושנוכחותם מורגשת ומתגברת בהדרגה.

פרס ראש הממשלה הוא מעין מלגת יצירה. הוא ניתן למלחינים שכבר הפגינו יכולת והישגים, על מנת שיוכלו להלחין עוד. הם מקבלים כ–67 אלף שקלים במשך כשנה כדי להקל על דאגות הפרנסה, ולאפשר להם לפנות זמן מעיסוקים אחרים לטובת הלחנה. על פי התקנון, הזוכים אף חייבים להלחין בשנה שלאחר קבלת הפרס.

"במובן הזה", מעיר וולמן, "הגיל, המעמד או ההכרה שכבר קיבלת, לא כל כך משנים. הפרס פוגש אותי באותו מקום שבו הוא פוגש את המלחינים הצעירים: הוא מאפשר יותר זמן ושקט נפשי שבהם אפשר לכתוב וליצור. מרחב כזה הוא ברכה לי ממש כמו למלחין הצעיר. לי יש יותר ערוצים להלחנה, אך גם יותר מטלות והתחייבויות. ההזדמנות לצאת לחופש, להצטמצם במטלות ופשוט לכתוב, היא רבת ערך". וולמן עומד בראש אנסמבל "מוזיקה נובה" והוא גם פרופסור לקומפוזיציה באקדמיה למוזיקה בירושלים.

אמנון וולמן (בצילום): "הפרס פוגש אותי באותו מקום שבו הוא פוגש את המלחינים הצעירים: הוא מאפשר יותר זמן ושקט נפשי"
אמנון וולמן (בצילום): "הפרס פוגש אותי באותו מקום שבו הוא פוגש את המלחינים הצעירים: הוא מאפשר יותר זמן ושקט נפשי"צילום: דניאל צ'צ'יק

למלחינים הצעירים יותר, הפרס הוא גם אקט של הכרה ושל חשיפה. החיפוש אחריהם ברשת הפך למסע מגוון של הרפתקאות מוזיקליות. באתר של זלטנרייך מצאתי יצירות מלוטשות ויפות להרכבים שונים. אהבתי במיוחד את האלגיה לפסנתר ותזמורת מיתרים שנכתבה בין 2013 ל–2016, לזכרו של המלחין הצרפתי אנרי דוטייה. אני שותף לאהבה של זלטנרייך לדוטייה. נדמה שביצירתו של זלטנרייך — בוגר ג'וליארד שבארצות הברית — יש זיקה מעניינת לדוטייה ולמלחינים צרפתים אחרים כמו מסייאן, זיקה שמתורגמת לאמירה אישית ומקורית. אני סקרן לשמוע עוד מיצירותיו. האתר של מאור מציג מצלולים רדיקליים יותר, מאתגר את האוזן בהאזנה דרוכה, מפתיעה. היצירות של צדקה, שאיתרתי ביוטיוב, נשמעו לי ממוקדות ומדויקות, כתובות בשפה עכשווית מאוד, ועם זאת, מלודיות בדרך מסוימת ועשירות בגוונים שמאוד מצאו חן בעיניי. נראה שגם אני חייב תודה לשופטים: בזכות הפרס נחשפתי לשלושה מלחינים אלה, שביצירתם אמשיך להתעניין.

את קול, וחלקים מיצירתו, פגשתי עוד קודם. השיטוט ברשת הרחיב את ההיכרות גם עם יצירותיו, שמפרקות יסודות ומצלולים מסורתיים, ומרכיבות אותם מחדש בדרך חדשה, אישית, משובצת בהפתעות ובצבעים עזים. קול נלהב להזדמנות שפרס ראש הממשלה מציג בפניו, וקצת מופתע ממנה: "חשבתי שהפרס ניתן בדרך כלל למלחינים ממסדיים ומבוססים יותר, שגם האמירה שלהם מכוונת קצת יותר לאמצע הדרך. לא חשבתי שיש לי סיכוי רב, כשההכשרה שלי הסתיימה לא מזמן. אולי לא הסתיימה.

יצירותיו של אליאב קול (בצילום) מפרקות יסודות ומצלולים מסורתיים, ומרכיבות אותם מחדש בדרך חדשה, אישית
יצירותיו של אליאב קול (בצילום) מפרקות יסודות ומצלולים מסורתיים, ומרכיבות אותם מחדש בדרך חדשה, אישיתצילום: אילן ספירא

"אני אוהב ללמוד, ממשיך ללמוד גם עכשיו ומקווה להתקבל למסלול טוב לדוקטורט בחו"ל. בינתיים אני אוהב גם ללמד, ולדעתי ההוראה לא פוגמת ביצירה. אני רואה את עצמי בעתיד מלמד, אני מקווה שברמה האקדמית, ומלחין במקביל. אם יבצעו יצירה שלי אחת לזמן מה, באופן די קבוע, אהיה מאוד מרוצה. בישראל, להתקיים מהלחנה זו לא אפשרות מציאותית. קומפוזיציה זה מסלול קצת מתסכל, די חסום, שצריך להיות מאוד מחויב אליו, מאוד לאהוב. פרס ראש הממשלה הוא הפתעה נעימה גם בזכות ההכרה שבאה אתו, גם מפני שהוא מקל קצת את הלחץ הכלכלי שבא עם הקריירה הזו".

את פרס ראש הממשלה מלווה חבר נאמנים, שתפקידיו בתחום הבקרה: לאשר את השופטים, ולוודא שהבחירות הן על פי התקנון. שאלתי את המלחין פרופ' איתן שטיינברג, שנמנה עם חבר הנאמנים, כיצד מחלקים פרסים בצורה הוגנת בקהילה קטנה כל כך, שבה כולם מתחברים בקשרי גומלין. "זה אתגר" מודה פרופ' שטיינברג, "בשלב זה או אחר, כל אדם שקרוב לתחום — מלחינים, מוזיקאים מבצעים, גם מוזיקולוגים ומבקרים — עשוי להיות מעורב במועמדות או בשיפוט בפרס; בחלוקת המשאבים המעטים שהחברה שלנו מקצה לנושא הזה. אין דרך טובה, ואין טעם להעמיד זקיפים ולבנות חומות. צריך לנהוג באתיקה המקובלת: כשיש ניגוד עניינים — להכריז עליו. כשיש קרבה יתרה בין מועמד לשופט, בתחרות או בפרס — על השופט לפסול את עצמו. צריך לדאוג שבהחלטות יהיו מעורבים מספר אנשים. ובסופו של דבר, עלינו לתת אמון באנשי המקצוע, ולהניח שהשופטים והוועדות פועלים על פי שיקולים מקצועיים וענייניים". על פי הגלריה המרעננת של זוכי פרס ראש הממשלה השנה, נראה שהאמון השתלם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ