שומאן יוצא לקרב

הקונצרט השני במרתון הזוכים בתחרות הבינלאומית לפסנתרנים ע"ש רובינשטיין. עם תזמורת קאמרטה בניצוח אבנר בירון. מוזיאון תל אביב

חגי חיטרון
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי חיטרון

זה היה אירוע שהמאזין אמור לצאת ממנו פעור אוזן ופה, בפועל יצאתי בתחושה של אכזבה קלה. היוזמה של הנהלת תחרות רובינשטיין נראית קולעת: זימון פסנתרנים שהצטיינו בתחרות האחרונה לנגינת קונצ'רטי עם תזמורת קאמרטה, מין "מרתון" של שלושה קונצרטים מיום חמישי עד שבת. דיווח זה נוגע בקונצרט של יום שישי, שהתייחד בהיותו קאמרי וגם סימפוני.

בחלק הקאמרי הוצבה הסונטה לשני פסנתרים של ברהמס, אתגר שזומנו אליו בוריס גילטבורג הישראלי (פרס שני בתחרות) ואריק זובר האמריקאי (פרס רביעי). לקראת ההאזנה לסונטה הכבירה נתפסתי לציפייה מנותקת מציאות, קיוויתי לביצוע מטלטל ממש, אלא שבמציאות כרוך ביצוע היצירה בצרור בעיות שקשה לצמד מזדמן לפתור אותן - מעיצוב הפרשנות ועד נגינת ה"ביחד" ומינון כמויות הצליל, כל אלה מחייבים עשרות חזרות. גילטבורג את זובר הפיקו ביצוע מכובד שסגולתו הטובה החשובה היא זרימה, אך בלי הצטיינות בפרטים. למשל: זובר נקט בפראזות קריטיות של הפרק הראשון צליל נקשני, שגרע מאוד מהמסתורין, ואת קטע הסיום בפרק הרביעי - אשד גואה רועם של התפרצות אל פורקן שאין כדוגמתו בשום יצירה רומנטית קאמרית אחרת - קיבלנו בגעש ממותן.

לאחר ההפסקה עלתה אל הבמה תזמורת קאמרטה והפסנתרן הרוסי איליה רשקובסקי (פרס שלישי בתחרות), שניגן איתה את הקונצ'רטו של שומאן. "אופי הנושא הראשון לאחר המבוא הוא לירי ועתיר הבעה", נכתב בין השאר במאמר של צילי רודיק בתוכנייה; לשמע נגינתו של רשקובסקי התרשמתי שהליריות היא למשא עליו. הפסנתרן הצעיר בא אל הקונצ'רטו כיוצא אל קרב (התזמורת עשתה את שלה בנימה דומה) והמשיך רוב הזמן לשדר עזוז ותנופה שלא הותירו הרבה פואזיה שומאנית באוויר. הקהל, חובה לציין, הגיב במחיאות כפיים עזות.

הקונצרט השני במרתון הזוכים בתחרות הבינלאומית לפסנתרנים ע"ש רובינשטיין. עם תזמורת קאמרטה בניצוח אבנר בירון. מוזיאון תל אביב, יום שישי

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ