בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארבעה פרופסורים, ארבע יצירות

איתן שטיינברג ועודד זהבי בצליל ידידותי, יובל שקד בחידות סקסופוניות ואריק שפירא בקולות פוליטיים. דיסק בכורה בהוצאת החוג למוסיקה באוניברסיטת חיפה מציג ארבעה מלחינים שהם המורים הבכירים בו

3תגובות

מהי מוסיקה אמנותית ישראלית עכשווית? אשכול מגוון מאוד של סגנונות, טעמים, התייחסות לקהל. כך בנוף המוסיקה בארץ כולה וכך באחד ממחוזותיו האקדמיים - החוג למוסיקה באוניברסיטת חיפה. בצמרת החוג מכהנים ארבעה קומפוזיטורים שהם עולמות שונים: אריק שפירא ויובל שקד נתפשים, לפחות במבט חטוף, כמזוהים עם חדשנות; עודד זהבי ואיתן שטיינברג נשמעים מחוברים למסורת המרכזית של חוויית המוסיקה הקלאסית.

דוגמה מרתקת של הרב-גוניות מוצגת בדיסק שהוציא עתה החוג: ארבע יצירות קצרצרות (עשר עד 14 דקות) מאת ארבעת הפרופסורים. היצירה של יובל שקד נשמעת מוזרה, לפחות מבחינת המבנה המיוחד במינו; זו של שפירא מחייבת האזנה ארוכת נשימה, רגועה; קסמה של היצירה שחיבר שטיינברג מתבהר רק בהאזנות חוזרות, ואילו רושמה הנוקב של היצירה הפוליטית של שפירא ניכר מיד. בשל המסר החוץ-מוסיקלי שלה, קל יחסית לכתוב עליה, עובדה המשתקפת גם בסקירה זו.

אריק שפירא (נולד ב-1943 בקיבוץ אפיקים, גר כיום בחיפה), התפרסם בשל "אני מאמין" יצירתי חד: קריאה לזנוח כליל כתיבת יצירות שהן המשך למסורת האירופית. נטייתו המובהקת לתכנים חוץ-מוסיקליים הודגמה ביצירות שעניינן פוליטי/היסטורי כמו "על חורבותיך עופרה" ו"משפט קסטנר". שפירא מחבר מוסיקה אינסטרומנטלית ומוסיקה אלקטרונית, בין השאר נערך החודש רסיטל מיצירותיו ב"ברלינר קברט אנשטלט" (BKA) בגרמניה, ובו שמונה יצירות לצמד פסנתרנים.

דניאל צ'צ'יק

לדיסק נבחרה היצירה האלקטרונית "שמאל ימין", שמתייחסת למלחמת לבנון הראשונה וחוברה ב-1996. מבין ארבע היצירות שבדיסק, היא היחידה שאי אפשר כלל לבצעה בקונצרט, באשר היא עשויה כולה באולפן, מערבלת ומערבת קולות מוקלטים של קריינים וצלילים מוקלטים של כלי הקשה. הקולות הם קריאת שמות נופלים וקריאת שירי משוררים: קרן מור קוראת מאות שמות של חללי מלחמת לבנון הראשונה, שנשמעים חליפות במעורפל ובבירור, מוקראים דווקא בנימה חגיגית עולצת של "כרוז המזמין אל הבמה משתתפים בתחרות כישרונות צעירים", כהוראת המלחין; את השירים קוראים קריינים אחדים - אף זה חומר גלם שהמלחין טיפל בו ועיבדו באולפן כדי לעצב לכל שיר רטוריקה חדשה כרצונו.

השירים נלקחו מקובץ "יש גבול" והמשוררים הם מאיר ויזלטיר, דן פגיס, אריה סיון, רעיה הרניק ("מכתב לגוני", בנה שנפל בבופור, בפי מיקה שפירא, בתו של המלחין), יצחק לאור ודליה רביקוביץ. טיפול שונה ניתן לשירו של נתן זך, "שיר לגוני", שהוקדש לגוני הרניק. שיר זה מושר (אם אפשר לקרוא לזאת כך) בפי זמרת.

בספרו "כחוח בין שושנים" כתב שפירא: "אין לי כל עניין להלחין שיר אהבה או שיר אישי. שיר העוסק במלחמה מתועבת הקוטלת מאות בחורים תמימים שנשלחו לפרנס את המולך הוא החומר הרצוי לי, המדבר אל לבי".

בשיר של ויזלטיר המשולב ב"שמאל ימין" נאמר, בין השאר: "הקברנות היא המשכה של הרבנות,/ ודרום הלבנון המשכו של הגליל העליון:/ על כן תכרה חברה קדישא הצבאית קברים רעננים בלבנון".

שטיינברג. קשר דמוי שרשרתאיתן שוקר

שפירא מזוהה עם מוסיקה אלקטרונית, כמלחין וכמורה, אך ראוי לצטט מספרו משפט המביע יחס מפתיע לסוגה זו: "איני אוהב מוסיקה אלקטרונית נטו, כלומר בלי טקסט. או שהיא משעממת ואין בה מאומה מלבד צלילי סינוס ושאר אפקטים, או שהיא אסימילציה, יצירה בנוסח מסורתי עם אלקטרוניקה במקום כלים מסורתיים". ובהמשך: "מוסיקה אלקטרונית נזקקת ל'קביים' של טקסט בשביל להיות בעלת משמעות ותוקף".

סקסופון והרבה שקט

ראשות החוג למוסיקה באוניברסיטת חיפה עוברת ברוטציה. זה שנה נושא בה המלחין והחוקר יובל שקד (יליד 1955, גדל בקיבוץ גזר, מתגורר בפרדס חנה), לפניו כיהן עמיתו איתן שטיינברג ולפניו מייסד החוג, עודד זהבי. שטיינברג, אגב, יעמוד בראש מסגרת בין-חוגית חדשה שתוקם באוניברסיטת חיפה ותכלול את לימודי המוסיקה לצד לימודי אמנות פלסטית ותיאטרון.

הדיסק שמדובר בו הוא ראשון בסדרה, אומר שקד. אחריו יופיע דיסק של שירים יהודיים מסורתיים בעיבודים חדשים, שעשו שטיינברג וזהבי. הטקסט הנלווה לדיסק הראשון ודף הכותרת שלו כתובים אנגלית בלבד; שקד אומר על כך: "מדובר במין כרטיס ביקור של החוג, המופנה בעיקר לחוץ לארץ".

שקד מזכיר כי החוג למוסיקה בחיפה - כ-120 סטודנטים, לרבות עשרות ערבים מוסלמים ונוצרים וגם דרוזים ("קיבלנו השנה כנרת צעירה ממג'דל שמס", הוא מספר) - שונה ממקביליו באקדמיות בתל אביב ובירושלים: אין בו כלל לימודי נגינה בכלים, רק קומפוזיציה, תיאוריה ומוסיקולוגיה. מגוון אסכולות הוא סימן היכר מובהק של החוג (שקד: "שומעים זאת גם בדיסק. אנחנו בוודאי מגוונים יותר, למשל בהשוואה לאקדמיה בירושלים").

היצירה של שקד שמובאת בדיסק חוברה ב-2008, שמה "11 שבירות שתיקה", היא כתובה לסקסופון וגיטרה חשמלית ומבוצעת על ידי חברי אנסמבל "ניקל". היבט מוזר ומיוחד בה: היא בנויה קטעים קצרצרים שרובם נמשכים פחות מחצי דקה ("מיניאטורות", בניסוחו של היוצר) והפסקות ארוכות מאוד ביניהם (עד 25 שניות ואף יותר). ברבים מהקטעים מבצע הסקסופון גליסנדו, שקד מתעקש שזה "היבט חיצוני" בלבד. עוד הוא מסביר כי האלמנט המרכזי ביצירה הוא השינוי, במעבר ממיניאטורה אחת לאחרת, שינוי שיכול להתבטא גם בחומר המוסיקלי וגם בדרכי מימושו. "אקורד, למשל, יכול להשתנות בכך שינוגן חזק יותר, כולו, או שאחדים מצליליו ינוגנו חזק יותר מאחרים".

אתה מאמין שהמאזין המצוי ירגיש בשונויות כאלה, זה מה שילכוד את אוזנו?

"יש לי בקשר לכך סיפור על סדרת יצירות של המלחין הגרמני הידוע וולפגנג רים. תכונה מיוחדת בסדרה זו הוא שתפקידי כלים מסוימים עוברים מיצירה אחת ליצירה אחרת - כמו שהם. השמעתי את הסדרה למוסיקאים מקצועיים, אף אחד מהם לא הבחין בכך".

המסקנה היא שהרעיון של רים חסר שחר?

"לא. המסקנה היא שהשמיעה שלנו חסרת שחר".

מהי אם כך עמדתך בשאלת היחס לקהל? אתה מדמיין נמענים רבים מתוך הקהל העצום שרגיל למוסיקה ממונטוורדי עד שוסטקוביץ', או נמענים שהם קומץ מביני דבר?

"יש לי רספקט אדיר לקהל ששומע מונטוורדי עד שוסטקוביץ'. נער הייתי וגם זקנתי, וכיום אני חושב שחלק מעמיתי שמצהירים שהם כותבים ל'מיעוט נבחר' בעצם מפזרים סיסמאות של טינאייג'רים. האמת היא שלא תמיד הבחירה בכתיבה לקהל גדול או למיעוט נתונה בכלל לשליטתנו".

אחת המיניאטורות האחרונות ביצירה נשמעת לי כמו סירנה של ניידת משטרה. זה מה שרצית?

"לא חשבתי על סירנה של משטרה".

המבנה הקטוע של היצירה בלי ספק מיוחד. אתה מכיר יצירה אחרת שבנויה כך?

"לא מכיר שום דוגמה כזאת, ומודה ששיקשקתי כשהוצאתי את היצירה. זה היה לפני שנתיים. אבל היחס שלי ל'11 שבירות שתיקה' הוא מיוחד; בדרך כלל שנתיים הן זמן מספיק כדי שתתפתח אצלי מין דחייה כלפי יצירה שחיברתי. הפעם זה לא קרה".

בין שקיפות לדחיסות

עודד זהבי (יליד 1961, גדל בירושלים, מתגורר בתל אביב) נמנה עם המלחינים המבוצעים ביותר בארץ ומנוגן גם בחו"ל - בין השאר בוצעה ביולי יצירה שלו לצ'לו ופסנתר באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה.

כאמור, זהבי הוא מייסד החוג החיפאי. "גם האסכולות אצלנו מגוונות וגם אוכלוסיית הלומדים", הוא שמח להדגיש, "יש אפילו סטודנטית אחת, תמר שקולניק, שהיתה קודם פרופסורית חוקרת במכון ויצמן. גיוון גישות וטעמים וסגנונות היה מטרה אצלי, ועובדה שהמרצה הראשון שהבאתי היה אריק שפירא, שגישתו במוסיקה היא עולם אחר ממני".

היצירה שלך שמובאת בדיסק היא "שי - לתזמורת קאמרית", בביצוע תזמורת קאמרטה. מה זה "שי"?

"במובן מסוים, היצירה היא דיוקנאות של אנשים שאני מכיר. ‘שי' זה פחות או יותר שם - של אשה".

נכון לומר ש"שי" היא קודם כל אדאג'ו אחד ארוך?

"זה אדאג'ו עם התפרצויות, ה'אדאג'יות' קשורה למהותה של תזמורת קאמרית, לסאונד, תזמורת עם סאונד טוב כמו קאמרטה שמנגנת קטע אטי - זה פשוט תענוג".

היצירה "שי" עוסקת ברמת שונות של שקיפות/דחיסות ושל בהירות/מעורפלות, אומר עוד זהבי. "יש פגישות של כלי נשיפה עם כלי המיתר ויש לקראת הסוף סולו ‘מתפרע' לכינור שמיועד בפירוש לכנרת נטשה שר, מובילת הכינורות השניים בתזמורת. לאורך היצירה, מה שמתגלה בתחילה כמיושב בדעתו - מתהפך, הכוח של הקולקטיב מתערער. מה עוד? היצירה בהחלט אמוציונלית".

מחקר מהלך קסם

איתן שטיינברג (בן 56, גדל בירושלים וכיום מתגורר בחיפה) יצא שלשום עם רעייתו, הזמרת אתי בן-זקן, לביקור בזק בצ'כיה. הערב היא תבצע בקונצרט בבית הכנסת העתיק בפראג את יצירתו "הכלה מתירה צמותיה", המבוססת על נעימות מסורתיות של יהדות ספרד ובוצעה פעמים לא מעטות בארץ.

היצירה של שטיינברג בדיסק נקראת "תהליכים קוסמיים בלב" וחוברה ב-2008. כמו זו של זהבי, אף היא הוקלטה בקונצרט פומבי של תזמורת קאמרטה. מארבע היצירות בדיסק היא הקשה ביותר לתיאור, הסבר מילולי מוכרח מטבעו להחטיא את מהותה. בכל זאת ניסינו.

"היצירה הזאת מדגימה את ההתעסקות שלי, מעין מחקר וניסוי במה שקוראים פיתוח", אומר שטיינברג. "איך פיתוח יכול להיעשות, איך חומר שיצירה מביאה ברגע מסוים קשור למה שהיה ברגע קודם או בקטע קודם. בגדול יש הרי שני סוגי קשר: או שיש תוכן אחד, שמשותף לכל הקטעים, או שיש קשר של שרשרת, א' קשור ל-ב', ב' קשור ל-ג', אבל ג' לא בהכרח קשור ל-א'. ביצירה הזאת הקשר הוא שלשלתי. חומר נתון מוצג בחזית ואחר כך מועבר לרקע ומשמש מעין בסיס לחומר חדש, וכך הלאה".

עוד הוא מציע לשים לב ש"תהליכים קוסמיים בלב" בנויה משלוש חטיבות עיקריות, השנייה בהן בנויה מטרצות והיא יותר אמוציונלית מהראשונה, ובמה שבא אחר כך שוררת פורמולה ריתמית חוזרת. כל זה מביא אל ה"מלודיה האמיתית הראשונה" ביצירה, המנוגנת באבוב ("מנגינה שיש בה טעם עממי, אבל היא מקורית שלי", הוא מדגיש), ובקטע הבא יש רק אבוב ושני קלרינטים.

כל זה עלול להיקרא כמסובך. "נכון", אומר שטיינברג, "אבל היצירות שלי, כמכלול, לא קשות לקליטה, וכך גם ‘תהליכים קוסמיים בלב'".

גישתך בחיבור מוסיקה לא נטתה מעולם לכיוונים אוונגרדיים?

"בגדול, מעולם לא. האוונגרדיות היחידה אצלי היא חיפוש דרכים חדשות לשימוש בקול המיוחד של רעייתי אתי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו