בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כי ייגש הליל אל חלונך

איך להתיידד עם מוסיקה ישראלית אטונאלית מאתגרת? דרך מעניינת מציע דיסק של אנסמבל "מיתר", הכולל לחנים לשירים של דוד פוגל וישראל אלירז. שיחה עם מנהל הקבוצה, עמית דולברג

תגובות

בחג המוסיקה הישראלית, השבוע, מומטר על הקהל הסקרן - בקונצרטים בירושלים, תל אביב, חיפה, דימונה ובאר שבע - אשד יצירות מפריים של עשרות מלחינים משלנו; במקביל מוצעים באכסדראות האולמות, לצד האירועים, עשרות דיסקים של מלחינים ישראלים. דיסק של אנסמבל "מיתר" שיצא אשתקד, בהפקת המכון למוסיקה ישראלית, הוא אחת הבחירות המומלצות.

ארבע יצירות קצרות שנולדו לפני שנים אחדות מככבות בדיסק, ראשונה בהן "נקודות וקווים במרחב" מאת חנה אג'יאשוילי (לא-צברית יחידה בלקט), ואחריה "השער האפל" מאת אייל אדלר, שהיא שני שירים מולחנים של דוד פוגל. שלישית בתור הוצבה "שיר שמח?", מאת אראל פז, וחותמת את הלקט היצירה "מתוך סיבי השקט" מאת ינעם ליף, שהיא הלחנת ארבעה שירים של ישראל אלירז. היצירות של אג'יאשוילי ושל פז אינסטרומנטליות, כתובות לקבוצת מנגנים קטנה ובה מיתרים, כלי נשיפה פסנתר. היצירות של אדלר ושל ליף כתובות כמובן לקול - עם קבוצת נגנים קטנה.

"נקודות וקווים במרחב" מאת חנה אג'יאשוילי היא יצירה נגישה מאוד. הקומפוזיטורית מסבירה כי חיברה אותה בהשראת השקפתו של הצייר ואסילי קנדינסקי על הקשר בין ציור מופשט למוסיקה מופשטת. קונקרטית, ביצירה של אג'יאשוילי, צלילים קצרים מאוד דומים לכאורה לנקודות, וצלילים ארוכים האמורים להזכיר קווים. באוזני זו יצירה מרשימה, עם או בלי קישור לאמנות הציור, אך לא הבחנתי בה ברבדים שמתגלים בהאזנות חוזרות. ליצירה אחרת בדיסק, מאת אראל פז, לא כל כך הצלחתי להתחבר. בפגישה איתה בדיסק כרוכה גם תהייה, משנית אמנם למוסיקה עצמה, אשר תידון כאן בהמשך.

רועי דורי

שני השירים של דוד פוגל, "כי ייגש הליל" ו"לפני השער האפל", בהלחנת אייל אדלר, מפי זמרת המצו-סופרן הממכרת איילת אמוץ, הם יצירה שההנאה ממנה גוברת בכל האזנה. בעיקר מסור לבי לשיר הראשון (תחילתו: "כי ייגש הליל אל חלונך/ צאי אליו/ עירומה/ רך ייזל וישחיר/ סביב יופייך השוקט/ וייגע קצות שדיך").

ארבעת שירי ישראל אלירז, בהלחנת ינעם ליף (הידוע כיום גם כ"אבא של דפני"), מציבים חוויה דומה, ממומשת בקול הסופרן הרך של תהילה ניני גולדשטיין, זמרת מצוינת אף היא. עוד יש לומר שהיצירות של אדלר ושל ליף מעוררות התפעלות, הן מכוחה של האווירה, הניתנת כמעט למישוש, והן מהביטוי המועצם של המלים.

את הסיפוק שגורמים שירים אלה אין לזקוף רק לזכות המלחינים והזמרות, תרומתם של הנגנים חברי אנסמבל "מיתר" בהנהלת הפסנתרן עמית דולברג חשובה לא פחות, מה גם שברוב השירים שמדובר בהם מתפקד לעתים הקול האנושי - עם כל הכבוד למשמעות המלים - כאפשרות נוספת של גוון בתוך המירקם הכלי. שוחחתי עם עמית דולברג על דיסק זה בפרט ועל חדשות אנסמבל "מיתר" בכלל.

במישור האקטואלי, מספר דולברג, "מיתר" ישיק בימים הקרובים דיסק נוסף, הפעם לא ישראלי אלא בינלאומי, אף כי הוקלט באולפן של המרכז למוסיקה ב"משכנות שאננים" בירושלים: חברת התקליטים הספרדית "ורסו" מוציאה דיסק יצירות של המלחין פביאן פניסלו (ארגנטיני שחי במדריד), בביצוע האנסמבל הישראלי.

דולברג: "החברה פנתה אליו וביקשה שימליץ על נגנים. הוא הכיר את נגינתנו מביקורו בארץ ובחר בנו. למיטב ידיעתי, אין עוד מקרה שבו דיסק של מלחין לא-ישראלי עכשווי יוצא לאור על טהרת ביצוע ישראלי. אגב, קונצרט שבו נבצע אחת מהיצירות של פניסלו שהקלטנו יהיה ב-22 בחודש באולם ענב בתל אביב וניסע אתו אחר כך לבילבאו, מדריד וגרנדה. באשר למימון הפרויקט, כמעט את הכל משקיעה חברת ורסו, וזה לא דבר שכיח כיום".

אנסמבל "מיתר" יופיע גם באירועי "חג המוסיקה הישראלית" השבוע, היום בחיפה ומחרתיים בירושלים. בקונצרט ביום רביעי הם ינגנו מבחר מיצירותיהם של חמישה מלחינים שהוכתרו לפני חודשים ספורים בפרס ראש ההמשלה להלחנה, מטעם משרד התרבות: יוסף ברדנשווילי, דגנית אלייקים, אבנר חנני, שי כהן ועמוס אלקנה. חלקתי עם דולברג את תמיהתי על כך שיצירות מסוימות של מלחינים אלה, שהוזכרו בניסוחים עתירי סופרלטיבים בנימוקי השופטים, אינן בין היצירות שיבוצעו.

דולברג: "זה לא מדויק, מחזור השירים ‘איש ירושלים אני' של אבנר חנני (למלים של עמיחי) כן יבוצע, עם הזמר גבי שדה ובנגינתנו. מלחין אחר מהזוכים, שי כהן, ביקש שננגן יצירה אחרת, חדשה. יש לבחירת היצירות המסוימות שינוגנו סיבות הפקתיות, אבל עקרונית אין תשובה טובה לתמיהה שלך, שנראית מוצדקת. במצב אידיאלי, יצירה שמוזכרת בביטויי הערכה גבוהים בנימוקי הפרס צריכה להיות מבוצעת".

אתה וחבריך ב"מיתר" מתחבטים ודאי רבות בבחירת היצירות שתנגנו מדי עונה. איך מתקבלות ההכרעות?

"בסופו של דבר מי שקובע זה אני, אבל האנסמבל בנוי מנגנים קבועים, ויש הרבה דעות. מלחין הבית, איל אדלר, מוסיף את דעתו וגם משמש מקור מידע חיוני להתפתחויות מעניינות בשורות היוצרים הצעירים. בסך הכל, בהקשר של בעיית הבחירה, אנחנו מנגנים 80 יצירות בעונה, בהן רבות שאנחנו מעריכים ומנגנים בביצועים חוזרים, למשל ארבע היצירות שמופיעות בדיסק. לאפשר חשיפה מרובה, זו הגישה שלנו".

השקידה על ביצוע יצירות ישראליות אינה עלולה, עם כל הכבוד לעידוד תוצרת הארץ, לעוות את הירארכיית האיכות? אולי חשוב קודם כל לבצע את היצירות הכי טובות, גם אם מקורן אינו ישראלי?

"התשובה מורכבת משני חלקים: ראשית, אין לי כלי לבדוק אם הסינון שגורמות הבחירות שלנו נכון, ואני לא חושב שלמישהו יש כלי כזה. ה'קאנון' של היצירות בנות זמננו, ו'זמננו' כולל כמה עשרות שנים אחורנית, עדיין נמצא בבנייה. לאף אחד אין מושג למי מגיע להיות ב'טופ'. שנית, בשנתיים האחרונות אנחנו מנגנים גם הרבה מוסיקה עכשווית לא ישראלית, 40 אחוז בערך מהתוכניות, קודם כל בגלל הסקרנות של חברי ‘מיתר".

אחת היצירות בדיסק היא "שיר שמח?" מאת אראל פז. דברי ההסבר המובאים בחוברת המצורפת עוסקים בעובדה שחומר הגלם לחיבור היצירה הוא פירוק ליחידות קטנות של מנגינת השיר העממי היהודי המזרח-אירופי הידוע בעברית במלים "דני, דני, אל תבכה". סימן השאלה בכותרת מצביע על כך שבמקור היידי הטקסט אינו שמח במיוחד. אראל פז מוסיף ומציין, בפירוש, כי המאזין אינו יכול להבחין במקורות המוטיביים ששייכים לשיר העממי.

נראה שגילוי הלב של פז מעורר שאלה הסברתית עקרונית. אם הקהל ממילא לא יבחין, מה בכלל הטעם באזכור השיר העממי? איך זה עוזר למאזין?

עמית דולברג: " אני זוכר שכאשר למדנו את ‘שיר שמח?' בחזרות, אראל לא גילה לנו מהו השיר שעליו היצירה מבוססת, רק אמר שקיים שיר. אנחנו לא הצלחנו לגלות מהו השיר, בשום שלב. בכל זאת אני חושב שמעניין להיכנס לראשו של המלחין, לדעת מה גרם לו לכתוב, איך כתב, וגם מסכים שבמקרה הזה אין כאן שום עזרה למאזין. לא תמיד הסבר מילולי יכול בכלל לעזור, הכי חשוב פשוט לשמוע, ומה שיותר.

אגב, היצירה הזאת של אראל פז זמינה גם בקליפ ביוטיוב, על רקע וידיאו שהכינו נועה דולברג, שהיא אחותי, ותמר טל, שהתפרסמה עכשיו כיוצרת הסרט התיעודי ‘הצלמנייה'. הרקע הוויזואלי האיר לי את ‘שיר שמח?', שכבר הכרתי כמובן היטב, באור אחר לגמרי. עצם העובדה שייתכן שוני כזה היה הפתעה בשבילי".

מלה או שתיים על התוכנית שתגישו השבוע בקונצרט הזוכים בפרסי ראש הממשלה לקומפוזיטורים?

"אגיד מלה מסכמת על הקונצרט בכללותו: יוצגו בו מלחינים שהשפות שלהם שונות מאוד זו מזו, גיוון רב ביותר. למשל, דגנית אלייקים מול אבנר חנני. זו סגולה חשובה של הפרס, המחשת הרב-גוניות של המוסיקה הישראלית. אותי זה ממלא שמחה".

קונצרט | דיאלוג מקרין אופטימיות

העונה החדשה של תזמורת קאמרטה (בהמשכה, כבר בנובמבר, מזומנות אטרקציות כמו "משיח" של הנדל ו"כך עושות כולן" של מוצרט), יצאה שלשום לדרך בשני סמלים: ראשית "התקווה", כך מקובל בכל התזמורות, ובצמוד הפעם "שחקי שחקי" של טשרניחובסקי/טוביה שלונסקי, בעיבוד עודד זהבי.

הקונצרט עצמו היה גדוש: לצד מעדנים בטוחים - סימפוניות של היידן (מס' 80) ושל מוצרט (מס' 40), הוצבו יצירות מסקרנות מודרניות: אחת מודרנית ישנה מאוד והיא "מטמורפוזות" של ריכרד שטראוס (1945), האחרת חדשה למדי: קונצ'רטינו לפסנתר ועוד מאת מנחם ויזנברג עם המלחין עצמו כפסנתרן סולן, ליד אמן העוד הסולן, תייסיר אליאס.

דיאלוג מערב-מזרח ביצירה הקצרצרה של ויזנברג מקרין אופטימיות זוהרת; לפי דוגמה זו, מלודיות וסלסולים מזרחיים אופייניים רק מחכים לעיבוד מערבי; אם בתזמורת כלי מיתר, שרכותה נשמעת קרובה יותר אל המזרח (הפעם), ואם בפסנתר, המציע - בכוח אפשרויותיו הטכניות - ניצול מרתק ומשובב אוזן של פוטנציאל המצוי בחומר המזרחי. ביצירה זו יש רק הצבעה והכרזה מתומצתת, מעוררת סקרנות, על אפשרויות אלה, ואולי בכך סגולתה.

היצירה הארוכה של ריכרד שטראוס מציגה אתגר לקהל: לא מפני שלשונה הבסיסית זרה לשפה הפסוט רומנטית המוכרת, אלא בשל הקדרות המתמשכת, הבלתי נפסקת, המתמידה. ניגוד קיצוני, צניחת מצב רוח לבירא עמיקתא, לאחר הסימפוניה מס' 80 של היידן. הסימפוניה הזאת נשמעת "היידנית רגילה" (ואין בכך כדי למעט בערכן) עד שמגיעים לחלק ה"טריו" הקצרצר בפרק השלישי: שילוב כלי הנשיפה כאן הוא באוזני מהקטעים הכי מענגים בסימפוניות של היידן. אחר כך ההשתאות עוד מתעצמת, כשנוחתת הפתעה בדמות הנושא הכאילו פרימיטיווי פשוט של הפרסטו המסיים. לא להחמיץ.

תזמורת קאמרטה הישראלית ירושלים בניצוח אבנר בירון. סולנים: מנחם ויזנברג, פסנתר, תייסיר אליאס, עוד. מוזיאון תל אביב, מוצ"ש, 1.10



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו