בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יו"ר ועד נגני הפילהרמונית על שיפוץ היכל התרבות

הפילהרמונית שבה מחו"ל, ויהושע פסטרנק, יו"ר ועד הנגנים, עונה למקטרגים על שיפוץ היכל התרבות בת"א, דוחה חלקית טענות על הדימוי השמרני של התזמורת ומספר על הפסטיבל המתוכנן לשנתה ה-75

2תגובות

מי שחוצה בימים אלה את "כיכר התרבות" בתל אביב - הכיכר החדשה ששוכנת בין שדרות רוטשילד, תיאטרון הבימה, רחוב הוברמן והיכל התרבות - יכול לקבל רק רמז על מה שמתרחש בין כותלי ההיכל. הגדר סביבו, אנשים שנראים מדי פעם על הגג, חנות הדיסקים הסגורה: אלה לא משקפים נאמנה את עבודת השיפוץ שמתרחשת שם במרץ, ואפשר רק לדמיין מה קורה בתוככי האולם שכל כיסאותיו מיועדים להחלפה ושמתחת לרצפתו נחפרת קומת מרתף. שיפוץ ההיכל בעיצומו: לפני חודש היה אמור להתקיים בבית המשפט דיון בעתירה נגד השיפוץ הזה, אבל הוא נדחה; ונדמה שגם אם ייערך, אפילו בקרוב, לא יהיה כבר בית המשפט מסוגל לעצור את הפרויקט.

לפני חודש, לקראת הדיון המשפטי, התפרסמו בעיתונות טיעונים נגד השיפוץ: בין השאר נטען שהוא מבטא זלזול באמנות ובמוסיקה, מקרה של "היכל תרבות שמבצעים בו אקט לא תרבותי"; נטען גם שהשיפוץ משקף אינטרס של התזמורת הפילהרמונית הישראלית - בעלת ההיכל בשותפות עם עיריית תל אביב - לבנות אכסניה יוקרתית "כדי להסוות את מגרעותיה המקצועיות".

התזמורת היתה אז בסיור בחו"ל ולא יכלה להגיב. עתה אומר יהושע פסטרנק, נגן טרומבון בתזמורת הפילהרמונית מ-1972 ויו"ר ועד הנגנים של התזמורת, כי "הדעות של המתנגדים ידועות, הן לא שיקפו רעיונות חדשים והן נאמרו באופן בוטה במקצת לטעמי". על הטענה שהשיפוץ נועד להסוות חולשה אומר פסטרנק: "כל נגן יודע שהשאיפה לנגן בכלי יותר טוב לא נובעת מרצון להסוואת החולשות בנגינה, אלא מהידיעה שכלי טוב ישפר את הביטוי המוסיקלי והאמנותי".

דניאל צ'צ'יק

ואכן, אולם קונצרטים הוא הכלי של התזמורת הסימפונית, תיבת התהודה שלה; והכלי הזה, היכל התרבות, הוזנח לאורך השנים מאז נחנך ב-1957. "האולם התבלה לאורך 50 שנה: נכון שהוא הוזנח - אבל מסיבות תקציביות", אומר פסטרנק. "ההיכל הוא נכס עירוני שעליו בעלות משותפת של התזמורת ועיריית תל אביב, והתקציבים לא איפשרו תחזוקה ראויה. למשל, רק בזמנו של צ'יץ' הותקן לראשונה מיזוג אוויר בפואייה: עד שנות ה-90' הקהל פחד לצאת מהאולם בקיץ, כי הפואייה להט כמו סאונה.

"את ההיכל בנו בתקופת הצנע", ממשיך פסטרנק, "ובזמנו הוא היה המלה הארכיטקטונית האחרונה: לראשונה היה בניין כזה שלו קירות זכוכית, ואולם קונצרטים אמיתי שנאמר עליו ש'יש לו אקוסטיקה' - בלי לדעת בדיוק מה משמעות המלה. היו באים מכל הארץ ‘לראות את האקוסטיקה' של האולם. אבל הסטנדרטים הגבוהים של אותם זמנים התיישנו, והיום הם ירודים יחסית לאפשרויות החדשות ולאולמות החדישים שנבנים עתה".

לפני צו סגירה

התוכנית לשיפוץ ההיכל הוטלה לפני כעשור על צוות בראשות האדריכל אמנון רכטר. הצוות הוחלף, והפרויקט המקורי הצנוע הפך לתוכנית רדיקלית שבמסגרתה היה אמור פנים האולם להיהרס למעשה ולהיבנות מחדש בצורה אחרת לגמרי. תוכנית זאת נפסלה בעקבות התקוממות של אמנים ואנשי ציבור, שהצביעו על כך שהיכל התרבות הוא בניין לשימור ואתר מורשת עולמית של אונסק"ו, והוחלפה בתוכנית הנוכחית, המתונה הרבה יותר, שהתקבלה: "התחושה שלנו היא שהתגובות החריפות שנשמעו לאחרונה עדיין מתייחסות לתוכנית הראשונה, שנפסלה, ושגם אני לא הייתי שלם אתה", אומר פסטרנק. "היום מדובר בתוכנית אחרת לגמרי, שבה האדריכל משרת את האקוסטיקאי; אבל עדיין נותרו נטורי קרתא של השימור, שחושבים שהשיפוץ היחיד המותר הוא להחליף מסמר חלוד במסמר חדש, ולא יותר. הם מתעלמים מכך שהשיפוץ בסופו של דבר נכפה עלינו, כי כבר עכשיו האולם אינו עומד בתקן בטיחות האש וזה היה רק עניין של זמן עד שהיינו מקבלים צו סגירה. זה מה שקרה לבניין הבימה השכן".

"כשהבנו שהשיפוץ הוא בלתי נמנע, החלטנו לקחת מינימום סיכונים, לעשות שינויים מזעריים ככל הניתן, ולהתמקד בשיפור אקוסטי", ממשיך פסטרנק. "ב-20 השנה האחרונות היינו בסיורים - ביפאן, בסין, בארצות הברית - וניגנו באולמות נהדרים, חדישים, שמצלצלים נפלא. הסיורים גילו לנו אפשרויות של שיפור הצליל שבעבר לא חלמו עליהם. אקוסטיקה היא אמנם לא מדע מוחלט, אבל הידע המצטבר מאפשר לשפר אותה בסיכויי הצלחה מאוד גבוהים: טכנולוגיה של הדמיה ממוחשבת מנבאת איך הצליל יישמע, מדגימה מה יקרה עם כל שינוי הכי קטן באולם - בצורה שלו, או במבנה החומר - ואיך הוא ישפיע על הצליל".

"להיכל התרבות יש שתי חולשות אקוסטיות בסיסיות", מסביר פסטרנק, "אחת היא הנפח שלו, שהוא קטן מדי יחסית למספר המאזינים בקהל, ומתחת לרמה שנחשבת סטנדרטית. כדי לפתור זאת, התקרה החדשה של האולם תיבנה מחומרים שהם שקופים מבחינה אקוסטית, משמע: הצליל לא יוחזר מהתקרה אלא יחלוף דרכה עד לתקרת הבניין עצמו - מה שיגדיל את נפח האולם.

"החולשה השנייה היא טיב ההחזרה של הצליל. הדרך לבדוק זאת פשוטה: כשהתזמורת מנגנת, מצמידים את כפות הידיים לשני צידי הראש, כשהן נפרשות בין קו העיניים לאוזניים וכך חוסמות את הצלילים שמגיעים מכיוון הבמה. אם אין החזרה טובה באולם - וזה המצב בהיכל התרבות היום - הצליל יישמע חלש ועמום. כנפונים מתכווננים שיותקנו על הקירות באולם ישפרו את ההחזרה, כי הצליל יבוא לא רק מהבמה אלא גם מהצדדים ומאחור. הכנפונים האלה היוו את אחד מסלעי המחלוקת הקשים ביותר".

אבל השיפוץ באודיטוריום של היכל התרבות לא מסתכם בתקרה מחומר מיוחד ובכנפונים, אלא גם בשינוי המושבים. היכל התרבות בנוי כך שמשני צידיו, המסומנים כגושים א' ו-ה', נמתחים יציעים אלכסוניים שהולכים ומתגבהים, ומתחברים בסופם אל יציע גבוה. למטה, ביניהם - גושים ב', ג' ו-ד' הם משטח אחד, שקוע מתחת לבמה, המשתרע על מפלס יחיד ללא הגבהה. "משטח המושבים הזה יחולק מעתה לשלושה מפלסים", מסביר פסטרנק. "הקדמי, הקרוב לבמה, יישאר באותו המפלס, והשניים האחרים ידורגו בגובה של 50-60 ס"מ בזה אחר זה - כשמאחורי כל אחד מהם קיר החזרה אקוסטי נמוך בגובה של כ-50 ס"מ. אלה השינויים שעוררו כל כך הרבה תרעומת".

ומה ייפגע בעקבות הדירוג וההגבהה הזאת?

"השינוי המשמעותי היחיד מכל זאת יהיה בכניסה לאולם", עונה פסטרנק. "היום, בכניסה לירכתי האולם מהפואייה, כל האולם נפרש לפניך, בעוד שאחרי השיפוץ יצטרכו לעלות מספר מדרגות כדי לראות זאת. וכן, גם הכיסאות יוחלפו", הוא ממשיך, "היתה התכתשות גדולה בנושא הזה: במקור אלה היו כיסאות בית חרושת זולים, אבל מצדדי השימור עמדו על כך שהם יישארו. הושגה פשרה, והכיסאות יוחלפו אמנם, אבל העיצוב המקורי שלהם יישמר".

המומחה שנשכר לתכנן את ההיבט האקוסטי של ההיכל ולהוביל את השיפוץ, הוא היפאני יסוהיסה טויוטה. "הוא הדגיש שאם היו נותנים לו יד חופשית, השיפורים היו משמעותיים הרבה יותר", אומר פסטרנק, "והתוכנית העכשווית היא המינימלית שלה הוא מוכן לתת את שמו - בפחות מזה לא היה מסתפק. האולם הוא באמת יפהפה ויקר ערך", מסכם פסטרנק, "הרצון לשמר אותו מנחה גם אותנו. השאיפה שלנו היא למצוא איזון בין צורכי השיפור לבין השימור".

חיי נדודים

עוד מרכיב בשיפוץ הוא מערכת מיזוג אוויר משוכללת, שלא תותקן בסופו של דבר ברצפת האולם, על פי הטכנולוגיה החדישה, "כי לפי המחקר שעשינו באולמות בהם הותקנה, היא כנראה עוד לא התגברה על מחלות הילדות שלה - ולכן המיזוג יותקן בתקרה", אומר פסטרנק. כן מדובר על הרחבת חדרי השירותים גם למפלס העליון; על העברת הקופות ואשנבי השירות לקהל אל הפואייה "ולא כמו היום, כשעומדים בתור לכרטיסים בחוץ, בחום ובקור ובגשם. גם השינוי הזה גרר מלחמת עולם עם המשמרים", הוא מוסיף; וכן מתוכננת חפירה של קומת מרתף עבור מקהלות, שבה יהיו גם חדרי הדרכה לתלמידים ומשרדי תוכנית החינוך "מפתח".

בגלל השיפוץ נאלצה התזמורת לחפש לעצמה אולם קונצרטים אחר לעונה הקרובה: "בשבילנו, ההשלכות של הפרויקט הן טראומטיות", אומר פסטרנק, "פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו בלי בית לתזמורת. עושים חזרות בבית הארחה, אין לכל אחד את הלוקר שלו, אלה ממש חיי נדודים. וגם לקהל יש קשיים, אם כי דאגנו להקל עליו ככל האפשר: מצאנו אולמות סבירים מבחינת הגישה אליהם, שאינם רחוקים מדי מהיכל התרבות - אולם סמולרש באוניברסיטת תל אביב והאנגר 11 בנמל תל אביב; ודאגנו להסעות אליהם ובחזרה, ולמקומות חנייה".

לקראת העונה הקודמת דיווחה התזמורת על 28 אלף מנויים, ומכירות כרטיסים בגובה 30 מיליון שקל - הנתונים הכי גבוהים בעשור האחרון; אבל השנה נאמר מפה לאוזן שקצב החידוש של המנויים מתנהל בעצלתיים.

פורחות שמועות על אי-חידוש מנויים בגלל המעבר מהיכל התרבות. יש בהן אמת?

פסטרנק: "כן, הירידה בחידוש קיימת, אבל צפינו אותה מראש והיא לא דרמטית. אנחנו בטוחים שבהמשך העונה נצליח להחזיר את רוב המנויים שלא חידשו - כי גם ההרגל עושה את שלו. סמולרש הוא אולם יותר קטן ואינטימי, ומאפשר לראות את התזמורת טוב יותר ומקרוב, וגם הכנסנו בו שיפורים על פי ההנחיות של טויוטה, שאותו הזמנו השבוע כדי לבדוק אותם; וההאנגר בנמל - זה הרי המרכז הפועם של הבילוי התל אביבי. לצאת מקונצרט לשם זו חווייה מיוחדת במינה".

פרויקט הדגל בהאנגר בדצמבר הקרוב הוא פסטיבל ה-75 שנה לפילהרמונית, שבועיים של קונצרטים שבהם הושקעו מאמצים רבים וממון רב: "יהיו השמות הגדולים, מוולרי גרגייב עד קורט מאזור, פנחס צוקרמן ומארי פרחיה, וגם שלומי שבן", אומר פסטרנק, שמצביע על ביצוע מחזור הסימפוניות של בטהובן - בניצוח מלחינים שונים שישקפו פרשנויות שונות - כשיאו של הפסטיבל. "והזמנו גם יצירה ממלחין ישראלי, בוריס פיגובט, לקונצרט הגאלה בתאריך ייסוד התזמורת - ה-27 בדצמבר".

מעבר לפסטיבל מציעה התזמורת את עונת הקונצרטים החדשה, ה-76, ובה הרפרטואר האופייני שמשתרע בעיקר סביב המאה ה-19.

נוצר דימוי לתזמורת לפיו היא לא מתחדשת. אולי בגלל הרפרטואר שלה, או הרכב הסולנים והמבצעים, היא נתפשת כמנותקת מהזמן והמקום.

"אני מודע לכך - אבל כמו כל דימוי, גם זה משקף את המציאות רק באופן חלקי. בכל מקום בו אנחנו מנגנים אני בודק את התוכניות ונוכח שבשום מקום התזמורות לא המציאו את הגלגל. אולי המינון שונה, אולי ההדגשים שונים, אבל בפסטיבלים כמו פרומס או לוצרן, ובערים כמו פאריס ורוטרדם - אלה המקומות בהם הופענו בין היתר עכשיו - יש אותן תוכניות, ואין לנו סיבה להתבייש בשמות או ברפרטואר, כי אלה שלנו עומדים בכל סטנדרט וקטגוריה. נכון שבלוצרן, למשל, בפסטיבל שיש לו כמה וכמה אולמות, קל להציג תוכניות נועזות יותר באולמות קטנים לקהל מצומצם יותר. לנו אין הפריבילגיה הזאת.

"בתקופה שבה אנחנו נשענים יותר ויותר על הכנסות עצמיות, הנכס העיקרי שלנו הוא הקהל שלנו", אומר פסטרנק. "אנחנו חייבים לשמור עליו, ולכן מנסים לקלוע לטעם מגוון ככל האפשר. אין דבר כזה, ‘טעם משותף', אבל אנחנו מנסים למצוא מכנה משותף לטעמים שונים - וגם להיענות לאתגרים של חידוש, כמו היצירה ‘שירי גורה' של ארנולד שנברג בשנה שעברה".

והתחזיות שכבר בתחילת העונה הבאה תחזרו לאולם המשופץ, יתאמתו?

"אנחנו עושים את כל המאמצים להגשים את המטרה הזאת, ובאופטימיות זהירה אני אומר שנעמוד בכך. כרגע אין דבר שמונע את השלמת השיפוץ והחזרה בזמן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו