בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

באך כל כך מסובך

תזמורת הבארוק מבצעת השבוע את "התחרות בין פבוס ופאן", סאטירה מוסיקלית משעשעת ומפליאה על אמנות מורכבת מול גישה עממית שטחית

3תגובות

לראשונה בישראל בכלים היסטוריים: תזמורת הבארוק בניצוח מייסדה, דוד שמר, מתייצבת השבוע מול אתגר שאפשר לכנותו היסטורי: פנינת מוסיקה ווקאלית חילונית מאת באך מובאת לראשונה בנגינת כלים היסטוריים, לצד הזמרים, כמקובל בסצינת הבארוק כיום. מדובר בקנטטה החילונית מס' 201 מאת באך, שכותרתה הארוכה היא "מהרו רוחות מתערבלות - התחרות בין פבוס ופאן".

היצירה ארוכה מאוד במונחי קנטטה (50 דקות) וקצרה בתור אופרה (באך לא הציגה כאופרה אלא כ"דרמה מוסיקלית"). יש בה תמונה אחת בלבד, סיפור קליל על תחרות זמרה. יסוד המעשה במיתולוגיה היוונית, משם אל כתבי אובידיוס ומשם - במאה ה-18 - אל עיבוד שהתקין פיקאנדר, ליברטיסט שעבד עם באך. פבוס - הוא האל אפולו, מסמל את האמנות המעודנת, נחלתם של מביני דבר; פאן, לעומתו - מסמל אמנות עממית גסה, כזאת שנכנסת בקלות לאוזן אבל במבט בוחן היא שטחית, נחותה. את שתי האריות הארוכות של המתחרים הפקיד באך בפי שני זמרי באס: האריה של פבוס אטית רצינית, מזמרת על אהבה (הומו-ארוטית אולי). כנגדה משוררת האריה המרקדת של פאן על כרכור ופיזוז משמחי-לב וגם מלעיגה על ה"ראש הכבד" של יריבתה.

משערים שלחיבור הקנטטה על התחרות בין פבוס ופאן היו נסיבות אקטואליות: יוהן סבסטיאן באך השיב בה מלחמה לאחד מיריביו, אדולף שייבה, שכתב במאמר בכתב-עת המבורגי כי באך היה יכול להצטיין באמת אילולא היה מציף את יצירותיו בעודף אמנותיות ובכך מונע מהן לזרום בטבעיות. הנה אפוא ויכוח מהמאה ה-18 על טבעה הרצוי של אמנות: האם עודף תחכום פוגע בה, האם עדיף לכתוב ישר אל הציבור הרחב בלי להכביד עליו. הוויכוח הזה הוכרע אז, בסיכום פשטני, בפנייה אל הפשטות: כבר בימיו של באך התחזקה מגמה היסטורית שהתרחקה מהרב-קוליות שבאך היה פסגת הישגיה.

דניאל בר און

בפרשנות הזו, הדמות "פבוס" בקנטטה אינה אלא באך עצמו, הגאה להיות מסובך, פונה למאזינים רציניים, מביני דבר, ומתבטא באריה ארוכה שמביעה רגש עמוק. אשר לאריה השנייה, של פאן, כאן מלעיג באך לכאורה על מוסיקה עממית פשוטה. באוזני יש תורפה ברורה בהלעגה הזאת, מעין חולשה שתורמת לקסם של היצירה: באך, בבואו לצייר יריב במבט מגמד, אינו מצליח לבלום את גאונותו והתוצאה היא שהאריה של פאן, ככל שנימתה שובבה והמונית, היא מעשה אמנות באכי נעלה. אריה זו אף ידועה יותר - באך השתמש באותה מוסיקה גם ביצירה חילונית אחרת, קנטטת "האיכרים", המבוצעת לעתים קרובות הרבה יותר מאשר "פבוס ופאן". גם בקנטטת האיכרים היא מושרת בפי זמר באס, אך במלים אחרות (על כך, להלן).

אלברט שווייצר, בספרו על באך (שהופיע גם בנוסח עברי, לפני יותר מ-50 שנה), מקדיש דיון נרחב למדי ל"תחרות בין פבוס לפאן". ראשית הוא מתעכב על הציוריות כובשת האוזן של פרק המקהלה הפותח ("מהרו רוחות מתערבלות"), מוסיקה חגיגית, בתזמור מפואר. בפיגורות התלת-צליליות השועטות של הפרק הזה רואה שווייצר "מערבולות אבק החולפות על פנינו". אחר כך הוא מציין כי האריה הרצינית של פבוס שזורה נושאים באכיים טיפוסיים שמבטאים כיסופים - וכוונתו לעלייה במרווח סקסטה (מרווח שמככב באריות "עצובות" מפורסמות רבות של באך).

אשר לאריה המפזזת, של פאן, שווייצר מצביע על הדמיון המוטיבי הברור בין קטע ביניים אטי בה - שבו מלעיג פאן על הכבדות של פבוס - ובין מוטיב הסקסטה הנ"ל אצל פבוס. בהמשך מסביר שווייצר את היצירה כהתקפה של באך על מבקרו אדולף שייבה: בקנטטה, שייבה מיוצג/מסומל בפי דמות נוספת, היא "מידאס", הפוסק - מתוך חוסר הבנה וחוסר טעם - כי זמרתו של פאן עולה על זו של פבוס. באוזניו של מידאס, "שירו של פבוס מסובך" ואילו זה של פאן "טבעי וצח" (והוא נענש על השיפוט הזה בהצמחת אוזני חמור).

למה עוד כדאי לשים לב, ביצירה מהנה זו? לאריה הסרקסטית הפותחת, לסופרן (דמות "מומוס"), לחיקוי נעירת חמור באריה של פאן, לדמיון בנימה בין האריות של שני ה"שופטים", טמולוס ומידאס - הצמודים לפבוס ולפאן ומשבחים כל אחד את ה"אמן" שלו - ובין האריות של פבוס ופאן עצמם.

מעגל קסמים מגביל

הקנטטה על התחרות בין פבוס ופאן פותחת את העונה החדשה של תזמורת הבארוק ירושלים. הבחירה דווקא בה - מתוך עשרות קנטטות נהדרות של באך שלא בוצעו בישראל מעולם - אינה עניין של תור שבו היצירות נבחרות לפי מקומן בסולם הערך, אלא פשוט תוצאת העובדה שהמנצח דוד שמר מכיר יצירה זו מזמן ורואה בה "פנינה לא מוכרת". לשאלה על הבדלי רמה, לכאורה, בין קנטטות שונות של באך הוא מציע תשובה בשתי רמות. "ברמה המיידית התשובה היא לא", הוא אומר, "באך לא פיספס אף פעם". כבר לפני כמאה שנה, ממשיך שמר, ציין אלברט שווייצר בעצב כי אין הצדקה להסתפק במבחר קטן מתוך הקנטטות. ברמה שנייה, ממשיך שמר, אפשר בכל זאת לומר שיש קנטטות "יותר חזקות", אלא שתחושת החוזק השונה תלויה באוזני המאזין. "גם הפחות חזקות הן מדהימות", לדעתו.

לגישתו של שמר, אין גם הבדלי רמה שיטתיים בין הקנטטות החילוניות לקנטטות הדתיות. אגב, תזמורת הבארוק תבצע בעונה זו גם את קנטטת "הקפה" החילונית, שכבר ניגנה בעבר. מדוע קנטטה זו פופולרית יותר מאשר "פבוס ופאן"? 80 אחוז מההסבר, אומר שמר, הוא מעגל קסמים מגביל: מאחר שמבצעים את ‘הקפה' יותר, הקהל מכיר אותה ולכן מארגני קונצרטים ואמנים נוטים לבצעה. 20 האחוז הנותרים: המנגנון הקולי והאינסטרומנטלי הדרוש לביצוע קנטטת הקפה קטן, וקל יחסית לגייס אותו.

ובשתי הקנטטות אין מקהלה?

"אין מקהלה, כך זה בכל הקנטטות האחרות של באך. אין פירוש הדבר שאסור לשלב מקהלה, אבל היסטורית - לבאך לא היתה מקהלה. בפרק הפתיחה ובפרק הסיום של ‘פבוס ופאן' ששת הסולנים אכן שרים יחד, אבל זו לא מקהלה במובן הרגיל של היום". כך יהיה גם בביצוע "פבוס ופאן" השבוע, בירושלים ובתל אביב: את פבוס ופאן יגלמו זמרי הבריטון והבאס אסיף עם-דוד ועודד רייך, לצדם יופיעו הסופרן ענת עדרי, האלט ענבל חבר, והטנורים דוד נורטמן וג'ק ווייט (אורח מאנגליה). שישייה זו תשיר גם את פרקי ה"מקהלה".

מה עוד אתה מוצא ב"פבוס ופאן"?

שמר: "מרשימה מאוד היכולת של באך לאפיין את הדמויות, לא פעם עם הגזמות, אבל אף פעם לא עד כדי סלפסטיק. למשל דמותו האנינה של פבוס, שאחת הנגניות שלנו תיארה את המוסיקה באריה שלו במלים ‘יותר מדי טעם טוב'".

מרבים להצביע על הקשר בין מלה וצליל אצל באך, אבל יש מקרים שבהם הוא משתמש באותה מנגינה ביצירות שונות, תחת מלים שונות. דוגמה ידועה היא האריה של פאן, כאן ובקנטטת האיכרים.

"במקרה המסוים הזה אני ממש מתפוצץ מרוב רצון לענות על התמיהה", אומר דוד שמר. "באריה המפזזת של פאן, במקצב משולש, יש באמצע קטע אטי שבו פאן שר מעין פרודיה על הסגנון הכבד של פבוס, ואותו קטע אטי אכן קיים גם באריה לבאס בטקסט אחר, בקנטטת האיכרים. זוהי לכאורה סטייה מהקשר בין מלה ומוסיקה, אבל האזנה השוואתית ממוקדת מגלה שהמוטיב אמנם זהה - אבל הטיפול של באך בו שונה לגמרי בשני המקרים".

אחרי הפתיחה המסקרנת, מה עוד צפוי בעונה זו בתזמורת הבארוק?

"יהיו שישה קונצרטים, והבא בתור, בנובמבר, מביא את הלהיט ‘שלום לך ססיליה המזהירה' של פרסל". בקונצרט השלישי, מזכיר שמר, יופיע עם התזמורת וולטר רייטר כמנצח וככנר סולן. "וולטר הוא אחד המוסיקאים שאני הכי אוהב בעולם, אני מכיר רק מעט מוסיקאים שמשתווים לו בתחום הבארוק". בסיום העונה תבצע תזמורת הבארוק עם זמרים את "החולה המדומה" של מולייר ושרפנטיה.

מאז נוסדה תזמורת הבארוק לפני יותר מ-20 שנה, כחלוצה בביצועים בארוקיסטיים בישראל, השתנה כאן הנוף. כיום פועלים בשטח גם תזמורת "בארוקדה". גם בקונצרטים של "סולני באך הישראלים" ההרכבים הכליים הם בארוקיסטיים.

לקחו לכם חלק מהעוגה?

"כן. אנחנו נאבקים על אותו קהל, אבל זה קהל גדול יותר. הביקוש גדל - משום שההיצע גדל".

הביצוע הנבחר

את הקנטטה החילונית מס' 201 - "התחרות בין פבוס לפאן" - לא מרבים לבצע בקונצרטים פומביים, אך היא זכתה להקלטות רבות, מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת (לרבות אחת שבה הרצ'יטטיבים מושרים ברוסית). ההקלטה בניצוח טון קופמן, למשל, ראויה להמלצה אך הזמר שהוא בחר לתפקיד "פאן" מזמר בקול ענוג ולא מתאים. אז איזו גרסה עדיפה? לפני שמוציאים כסף כדאי לנצל אפשרות אינטרנטית חינמית מענגת: כפי שמצוין באתר הקנטטות הישראלי-בינלאומי בהנהלת אריה אורון, גלישה אל Ambronay_/_d_festival_au_Dramma_liveweb.arte.tv/fr/video/Bach מזמנת פגישה אודיו-ויזואלית, באיכות גבוהה של שמע ומראה, עם ביצוע עדכני של הקנטטה.

הקונצרט התקיים בספטמבר בפסטיבל אמברוניי בצרפת ושודר בטלוויזיה בערוץ "ארטה". מתכונת המופע בימתית מעט, ועם הזמרים (כולם טובים), נמנה הבריטון הגרמני כריסיטיאן אימלר (ששר בקונצרטים בארץ) בדמות פבוס. זמרתו רבת הבעה (אך אינה מפגינה נכס קולי מיוחד כמו זה של הבריטון ההולנדי הענוג מקס ון-אגמונד, ששר תפקיד זה בהקלטה בניצוח גוסטב לאונהארדט). הליווי הכלי הבארוקיסטי התוסס לאריה המפזזת של פאן, תחת שרביטו של המנצח לאונרדו גרסייה אלארקון, בפסטיבל אמברוניי, הוא מהטובים המוכרים לי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו