בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ברוניסלב הוברמן: שלמותו של הניגון השבור

מה חשוב יותר: המגבלות הטכניות של ברוניסלב הוברמן או נגינתו האישית המיוחדת? סרט על הכנר שייסד את הפילהרמונית יוצג בשבוע הבא בפסטיבל "עין יהודית"

תגובות

הוא היה נמוך קומה, פוזל, בעל שפה תחתונה משורבבת וחזה שקוע. אבל כאשר ניגן - הפרטים הגשמיים של הופעתו כמו נעלמו. אמנותו של הכנר ברוניסלב הוברמן, מייסד התזמורת הפילהרמונית הישראלית, אינה ניתנת להפרדה מאופיו הסוער ומפעילותו הציבורית, לרבות דבקותו ברעיון אירופה המאוחדת ("פאן אירופה").

הוברמן לא היה רק ילד פלא (ב-1896 בווינה, בהיותו בן 14, ניגן את הקונצ'רטו של ברהמס בנוכחות המלחין וקצר ממנו שבחים) ולא רק אמן נגינה בינלאומי. תולדותיו אינן סדרה של קונצרטים עטורי שבחים - ככנר הוא היה אפילו שנוי במחלוקת. מבט מעין תיעודי על תולדותיו של המוסיקאי הפולני-יהודי-גרמני-בינלאומי מוצע בסרט הפולני "ברוניסלב הוברמן", מאת פיוטר שאלשה, שיוקרן בשבוע הבא (16 בחודש) בפסטיבל "עין יהודית" באשקלון. הסרט הזה, הדובר פולנית, עם תרגום (עילג למדי) לעברית, מספק סקירה מהירה על חייו של האמן (את מקצת הדמויות שהיו מעורבות בחייו, לרבות אשתו ולרבות הוא עצמו, מגלמים שחקנים).

תחנות עיקריות: הוברמן נולד -ב1882 בצ'נסטוכוב שבפולין, למשפחה יהודית מתבוללת, ולאחר שהתגלה כישרונו עקרה משפחתו לברלין, שם למד תקופה קצרה אצל יוזף יואכים. ב-1910 נשא לאשה שחקנית גרמנייה לא יהודייה, אלזה גאלפרה, והוליד ממנה בן אחד (שנטבל לנצרות והיה לימים לסוחר עצים בקנדה). גאלפרה התגרשה מהוברמן לאחר ארבע שנים והתחתנה עם המוסיקאי ההונגרי ארנו פון-דוחנני.

בארץ ישראל ביקר ברוניסלב הוברמן לראשונה ב-1929, וניגן בליווי פסנתר בצריף ענק שהוקם בשטח תערוכת התעשייה שאורגנה אז בדרום תל אביב. בשנים שלאחר מכן חזר וביקר והופיע כאן, וב-1936 הקים (אם לסכם פעילות מסובכת במלה אחת) את התזמורת הפילהרמונית. יחסיו עם נגניה בשנים שלאחר מכן ידעו מעלות ומורדות; ב-1937 התרסק מטוס נוסעים שהוברמן נסע בו, מעל סומטרה, הוא נפצע קשה - גם בידו - אך לאחר תקופת החלמה חזר לנגן. הוא נפטר בשווייץ ב-1947.

התביעה לשלמות

איזה מין כנר היה הוברמן? ראשית יש להדגיש כי על שאלה זו יוכלו מתעניינים ומתעניינות לחוות דעה עצמאית לאחר האזנה להקלטות זמינות באינטרנט. מה שברור הוא שהאיש היה פרשן אינדיבידואלי מובהק. האם הפרשנויות שלו התגשמו היטב בנגינה? על כך יש ויכוח. בספרו "וירטואוזים - גדולי הכנרים מפגניני עד מידורי", מביא נתן דונביץ' קטע מזיכרונותיו של הכנר הנרי טמיאנקה, אשר זוכר כי בילדותו היה מלא התפעלות כאשר האזין לקונצרט של הוברמן והרגיש שהוא שומע "שליח אלוהי של המוסיקה"; לימים, בבגרותו, כאשר האזין להקלטות של הוברמן, ספג טמיאנקה "הלם אכזרי" של אכזבה.

התייחסותם של מקצוענים לאיכותו הכנרית של הוברמן לא היתה תמיד חיובית אפוא, בלשון המעטה. בספר של דונביץ' מובא גם ציטוט מדברי הוויולן ויליאם פרימרוז: "מעולם לא יכולתי ליהנות מנגינתו של הוברמן", כתב, "אני זוכר שזו היתה נגינה לא נעימה, הוא חרק בצורה מתועבת". מבקר המוסיקה של ה"ניו יורק טיימס", אולי דאונס, ציין (ב-1944) "צרימות מסוימות בצליל וחספוס בסגנון", אך הדגיש שלמרות זאת הוברמן הקרין "תפישה נפלאה של תמצית המוסיקה".

במאמר שכתב לפני שנה להרצאה בכינוס בהלסינקי מסביר המוסיקולוג הישראלי, אביאור ביירון, כי לאחר מלחמת העולם הראשונה התבססה אסתטיקה שונה בתחום אמנות הביצוע המוסיקלי, שכינויה "אובייקטיביות חדשה". כללית כרוכים באסתטיקה זו ביצועים מאופקים יחסית, פתוחים פחות לפרשנות אישית של המנגן - וזאת בניגוד לאסכולה הרומנטית שעל ברכיה גדל הוברמן. איפיון חשוב של האסכולה הרומנטית הוא מושג ‘האמן הסובל', ובהקשר זה יש להבין התייחסות של מבקר מוסיקה מעריץ ושמו נביל קרדוס, ממנצ'סטר, שכתב להוברמן לאחר ששמע אותו בקונצרט ב-1936 - "טיהרת אותי בסבלך".

ד"ר ביירון אומר כי דעתו שלו על נגינתו של הוברמן אינה פרי מחקר מקיף ואינה מהווה ביקורת ביצועים ממצה, מוסיקולוגית מדעית. "אני פשוט נהנה מאוד מנגינתו - בכל ההקלטות ששמעתי", אומר ביירון. "בגישתי, ההיבט המעניין בקשר למה שהוברמן עשה אינו רק הנגינה עצמה: עצם העובדה שהוא נחשב כנר גדול באוזני מומחי כינור כמו אידה הנדל, ולעומת זאת נגינתו נשמעת קצת מוזרה לאוזניים עכשוויות - אומרת דרשני. מה שעולה מהסתירה הזאת הוא ערעור - מוצדק לדעתי - על האידיאולוגיה השוררת גם כיום בהערכת ביצועים, אידיאולוגיה שעיקרה חיפוש שלמות, היעדר מוחלט של פגמים בכל הבחינות הטכניות. המאזין המצוי, מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת, מחפש מושלמות. זה לא קנה המידה של הוברמן".

ואתה מסכים שהטכניקה של הוברמן לא היתה מושלמת?

"ממש לא מסכים - וזו בדיוק הנקודה, שאפשר ממש להוכיח אותה. שומעים שבמקומות קשים מאוד בקונצ'רטו של בטהובן הוא מנגן מושלם, ובמקומות אחרים - דווקא פחות קשים - הוא לא מושלם, ויש לכך הסבר: הוא כנראה עושה זאת בכוונה, זו נגינה עם אסתטיקה אחרת. אילו היה רוצה - היה יכול לנגן הכל מושלם, אבל הוא בוחר להציג נגינה שפחות נאמנה לתווים ויותר נאמנה לרעיון, אם תרצה. בקשר לכך מתבקש לומר שהיו מבקרים שהישוו את הוברמן לבטהובן ומפרשים את הנגינה הלא נקייה כביטוי של סבל. יש למשל מאמר של מקס ברוד, שבו הוא משווה את הוברמן לבטהובן, וגם מנמק זאת".

במאמרו מזכיר ד"ר ביירון התבטאות נוספת של המבקר ממנצ'סטר, נביל קרדוס, שכתב עוד ב-1933 על מה שנתפש כמגבלות טכניות של הוברמן, כי "אילו ניתנה להוברמן הטכניקה (המשוחררת יותר) של יהודי מנוחין, היא היתה כבלים לנפשו".

בחירתה של הלן

הקונצ'רטו לפסנתר ק' 488 של מוצרט, לה מג'ור, הוא הפופולרי מבין הקונצ'רטי שלו ובמקרה זה אין פער בין רייטינג לאיכות אמנותית. בסיום הפרק הראשון, כמו בקונצ'רטי אחרים מהתקופה, הסולן מנגן קדנצה - קטע סולו קצר ווירטואוזי שגם מטפל לעתים בצורה חופשית יותר בנושאים מתוך הפרק. במאה ה-18 היתה הקדנצה מתבצעת באלתור, כהמצאה ספונטנית של המבצע. בקונצ'רטו ק' 488 מוצרט עצמו כתב קדנצה ואותה רוב הפסנתרנים מנגנים, כחומר מוכן מראש.

אם להאמין לחלק הגלוי של עובדות שפורסמו, הקדנצה הזאת לבדה גרמה סכסוך בין המנצח קלאודיו אבאדו (בן 78) והפסנתרנית הלן גרימו (42), כאשר הם הכינו הקלטה של הקונצ'רטו לקראת הוצאת דיסק בהפקת דויטשה גרמופון, עם "תזמורת מוצרט" שאבאדו מנהל. גרימו רצתה לנגן דווקא קדנצה אחרת, מאת המלחין פרוצ'ו בוזוני, הכתובה בטעם המאה ה-19 - כך עשה בשעתו גם הפסנתרן האגדי ולדימיר הורוביץ - בחירה שיש בה לכאורה שעטנז סגנוני. אבאדו לא הסכים, דרש שהקדנצה של מוצרט היא שתיכלל בדיסק, וכך נקטעו באווירה עכורה 15 שנים של שיתוף פעולה. במקום הדיסק המתוכנן של גרימו עם אבאדו, מוציאה החודש חברת דויטשה גרמופון דיסק של אותה יצירה שבה גרימו מנגנת כסולנית וגם מנצחת, עם תזמורת רדיו בוואריה.

הפסנתרן הישראלי אסף זוהר, מורה בכיר באקדמיות בתל אביב ובירושלים, מצדיק בהחלטיות את הפסנתרנית. פרופ' זוהר מזכיר שקדנצה היא פררוגטיבה של הסולן. "כיום, מבחינה טכנית, המנצח אפילו לא צריך להיות נוכח כשהפסנתרן מקליט את הקדנצה".

מה דעתך על הקדנצה שמוצרט עצמו כתב לקונצ'רטו ק' 488, זו שהורוביץ כינה אותה "אווילית ודלה"?

פרופ' זוהר: "זו קדנצה מוצלחת במיוחד, אז מה? גם במסעדה מעולה לא תזמין תמיד אותו דבר. מעניין וטוב ורצוי לגוון. מותר גם להעיר שעם כל הכבוד לקלאודיו אבאדו, בוזוני לא היה מוסיקאי פחות טוב ממנו".

טוב שאנחנו בעידן יוטיוב, והמתעניינים מוזמנים להקליד בגוגל "הורוביץ" ו"מוצרט" ולמצוא בקלות הקלטה מקונצרט שבה הורוביץ מנגן את הקונצ'רטו ק' 488 עם הקדנצה של בוזוני, בניצוח קרלו מרייה ג'וליני.

מוצרט בחשכה

לפני שבוע הרצה הפסנתרן תומר לב במכללת לוינסקי בתל אביב (סדרת "דיוורטימנטו") על קונצ'רטו אחר של מוצרט, ק' 503, לקראת ביצועו הקרוב בפילהרמונית. חלק נכבד מהאירוע התנהל בחשכה, בשל הפסקת חשמל פתאומית באזור. הפיצוי: לב חוזר ומגיש הערב את אותה הרצאה (במסגרתה הוא גם מנגן פנטסיה לדואו פסנתרנים של מוצרט, עם תלמידו יובל גלעד) באותו מקום ובאותה שעה (19:30). הפעם הכניסה חופשית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו