באך פגש את זעירא

חגי חיטרון
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי חיטרון

זה היה מופע לא שגרתי באמת שדרו בו יחדיו עולמות שונים: מוזיקה של באך, רחמנינוב, צ'ייקובסקי, גיל שוחט ומארינה מקסימיליאן בלומין, וגם שירי זמר מלב המורשת העברית הישראלית. המבצעים היו שוחט, מהעולם הקלאסי, נגני אנסמבל אליסיום ובראשם הכנר אקרט לורנצן (אף הם "קלאסיים"), והזמרת מארינה מקסימיליאן בלומין שאותה, כמו שאמר שוחט (שגם הנחה) "אין בכלל צורך להציג". דברי ההנחיה של שוחט לאורך הערב היו קצרים מאוד ורק רמזו למי שעוד זקוק לכך על היותו חיית במה מלידה ומבטן.

הפסנתרן שוחט פתח את המופע ב"אטיוד טאבלו" של רחמנינוב, מה זה מתקתק, שעורר בלבי חששות, אשר התחזקו לשמע עיבוד דורסני לשיר הרוסי "עץ הלבנה" (ברוסית, בפי מארינה) הידוע לעולם משילובו בסימפוניה הרביעית של צ'ייקובסקי. העננים התפזרו בהמשך, רוב התוכנית ערבה לי, ואף כי הקהל לא היה מורכב משוחרים מובהקים של מוסיקה קלאסית - פרק ראשון מהקונצ'רטו של באך ברה-מינור (שוחט והאנסמבל) קצר מחיאות כפיים עזות. שוב הופגנה גמישותו של באך, שנשמע מלהיב ולא מקולקל גם בידי סולן ואנסמבל שמנגנים עם הגברה. נעמו לי מאוד שלושה פרקים שובבים מהירים מתוך שביעייה של שוחט (כלי מיתר וכלי נשיפה מעץ) שסגנונה מעורר בעיקר אסוציאציה של מוסיקה צרפתית אנינה.

עיבודים מאת שוחט ומאת אורי ברנר ותיזמורים (ברנר) למטעמים ידועים מפריים של נורית הירש, מתי כספי, זעירא, הציבו זוויות שמע והבנה חדשות מעניינות. המופע נחתם ב"ישנן בנות" של יאיר רוזנבלום בעיבוד ותוספות של מקסימיליאן בלומין, אמנית שאם אזכיר שהיא חיית במה מלידה - בקול, במראה ובמחוות - אביא תבן לעופריים (אגב, מופע זה מועלה לפעמים בגרסה ארוכה יותר, ובה היא גם מנגנת נוקטורן של גריג, בפסנתר, עוד הפגנה של כשרונה הרב-צדדי).

מופע קלאסי-פופי עם גיל שוחט, פסנתרן ומנצח, הזמרת מארינה מקסימיליאן בלומין ואנסמבל "אליסיום". תזמורים חדשים: אורי ברנר. היכל אמנויות הבמה בהרצליה, יום א', 13.11

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ