בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך מבצעים את היצירות הרב קוליות המסובכות של באך?

מנהל האנסמבל "סולני באך הישראלים" מספר על האתגר הגדול איתו התמודדו ומספר מה מנחה אותו בבחירת קטעים לביצוע

2תגובות

חוויה מרוממת לפנינו: ביום רביעי באולם ענב בתל אביב ולמחרת בכנסייה הסקוטית בירושלים ישירו חברי אנסמבל "סולני באך הישראלים" שישה מוטטים למקהלה כפולה (8 קולות) מאת יוהן סבסטיאן באך. שלושת המפורסמים בהם: "שירו לה' שיר חדש" (מס' 225 ברשימת יצירות באך), אל תירא כי עמך אני" (מס' 228), ו"הרוח עוזרת לנו בחולשתנו" (מס' 226).

"סולני באך הישראלים" היא קבוצת מוסיקאים קטנה שחוברה לה יחדיו ב-2008 והוכיחה כבר את יכולתה בביצועים שנרקחים ומוגשים בגישה של "מודעות היסטורית" - שם מסובך אך מדויק יותר ל"בארוקיזם" או "אותנטיות" (בין השאר שרו חברי האנסמבל ואף הוציאו בדיסק גרסה מצוינת ל"ישו שמחתי", המוטט האהוב והידוע מכולם). הקונצרט השבוע הוא צעד נוסף בפרויקט שיימשך שנים; דרך שלאורכה נתוודע, בקונצרטים פומביים, ליצירות קוליות מופלאות של באך שלא הצטלצלו בארץ מעולם.

בראש הפרויקט עומד נגן הוויולה דה-גמבה והמנצח שרון רוזנר. רעייתו - נגנית הצ'מבלו והעוגב זוהר שפי - שותפה לייסוד הפרויקט ולניהולו. שפי תופיע גם בקונצרט הקרוב, כנגנית קונטינואו, עם הצ'לן עירא גבעול. רוזנר, בן 37, אב לשני פעוטים, גילה את המוסיקה העתיקה בשלב מאוחר: עד גיל 16 למד פסנתר בבאר שבע, אחר כך התעניין בג'ז, למד נגינה בקונטרבס, נסע להאג להמשיך בכך, החל לעסוק שם במוסיקה עכשווית ונסע לאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו כדי ללמוד לתארים מתקדמים במוסיקה עכשווית.

בסן דייגו התחולל המהפך: תוך כדי דפדוף אקראי בפרטיטורות של מוסיקה עתיקה בספרייה חווה רוזנר המרת דת, הבין שלבו ומרצו עוברים אל הבארוק והתחיל ללמד את עצמו נגינה בוויולה דה-גמבה. רוזנר: "זו לא היתה רק המשיכה של המוסיקה המוקדמת אלא גם משבר עם המוסיקה העכשווית. המשבר היה שקצת נמאס לי לנגן מוסיקה מכוערת. יופי - זה מה שמשך אותי במוסיקה העתיקה". עם זאת, הוא מעיר, יש קשר בין מוסיקה עתיקה למוסיקה עכשווית. "שתי הפרקטיקות, מבחינת ביצוע, כרוכות בגישה שצריך להיות נאמן למה שהמלחין רוצה. אני גם מאמין שבסופו של דבר המוסיקה העתיקה מובילה אותנו אל המוסיקה החדשה. כיום אני עוסק בשני התחומים".

בנוסף על ארבעת הזמרים המוכרים מקונצרטים קודמים של האנסמבל יישמעו הפעם בקונצרט ארבעה קולות חדשים. אחד מהם הוא קולו של רוזנר, שישיר תפקיד אלט (בפלסטו) אף שלא עבר הכשרה כזמר. רוזנר לא יעמוד אפוא מול הקבוצה, בעמדת המנצח, אלא ינהיג מתוכה, במחוות קלות ובמבטים. "תפקיד המנצח באנסמבל כמו שלנו שונה ממושג הניצוח כפי שהתגבש במאה ה-19 והלאה", הוא אומר.

המוטטים של באך הם משימה כבדה מבחינה טכנית ומוסיקלית, ושרון רוזנר רואה בכך התנסות מיוחדת של האנסמבל: "מבחינות רבות זו התוכנית הכי מאתגרת שהיתה לנו עד היום, אבל לא מדובר רק בקושי. לאחר שעשינו כמה חזרות אנחנו מוצאים את עצמנו ממש נדהמים מהיופי של היצירות האלה. לא נסתפק בשני הקונצרטים שיהיו השבוע ונרצה להופיע בתוכנית הזאת פעמים נוספות".

רטוריקה מולידה דינמיקה

יש הגדרה ברורה שקובעת מתי יצירה קולית היא מוטט?

"המונח מוטט במובן הכי רחב מציין יצירה דתית קולית. בגרמניה של המאה ה-18 המשמעות כבר היתה יותר מצומצמת. קריטריון מכריע הוא הטקסט, שצריך לבוא מכתבי הקודש, שאפשר להוסיף לו כוראל, כלומר המנון פרוטסטנטי, אך חשוב לסייג ולהדגיש שההגדרה והגבולות שהיא קובעת לא תמיד נשמרים, במציאות של המאה ה-18".

והמוסיקה במוטטים של באך כתובה בסגנון מסוים?

"כן, אבל גם כאן ההגדרה לא תמיד מתקיימת במדויק בשטח. הכתיבה נוטה ל'סטילה אנטיקו', סגנון קדום, שלפני זמנו של באך, סגנון פרה-מדריגליסטי. בניגוד לקנטטות ולפאסיונים, יש פחות ציור של מלים בודדות בצלילים והמוסיקה ככלל יותר מופשטת. איפיון חשוב: רב-קוליות סבוכה, כאשר כל פסוק מקבל פוגה שלמה משלו".

במוטטים של באך אמורים להשתתף גם כלים, לצד הזמרים?

"אפשר להוסיף קונטינואו, ליווי, שמוסיף צבע, כך נעשה הפעם. בכל מוטט אפשר גם להוסיף כלים שמכפילים את הקווים של הזמרים, את זאת לא נעשה הפעם. בקונטינואו, הקול הנמוך של המזמרים מוכפל. יש מקרים שבהם באך סימן איזה אקורדים לבנות על הקו הזה. ביצירות שבהן לא שרד תפקיד קונטינואו כתבתי אני תפקיד כזה, על פי הדוגמה של באך.

"חשוב מאוד לציין שמוטט אצל באך הוא יצירה שכולה אחדות. יש שינויי מקצב, אבל הטאקטוס נשמר, בדומה למוסיקה מוקדמת יותר. בכך יש דמיון בין המוטטים לקנטטות המוקדמות של באך, שהפרקים בהן זורמים מהאחד אל השני".

סימני דינמיקה באך שיבץ?

"רק במוטט מס' 226 ("הרוח תומך אותנו בחולשתנו") יש סימוני פורטה ופיאנו, הכוונה שלו היא יצירת אפקט של הד".

ומהי הדרך שלך בדינמיקה, כשאתה מכין את המוטטים עם הקבוצה?

"בחזרות אנחנו לא מדברים על דינמיקה כמעט בכלל, אלא על רטוריקה, איזו רטוריקה מוסיקלית מתחייבת מהטקסט, בראש וראשונה מהמשקל המילולי והמוסיקלי. שינויי דינמיקה ופיסוק הם פועל יוצא של העבודה הרטורית".

באך שילב סימני פיסוק?

"השימוש של באך בקשתות נרחב ועשיר, אבל הוא בעייתי מפני שלפעמים הוא לא עקבי. לפעמים באך היה משנה את דעתו בקשר לפיסוק, וכאשר היה עורך יצירות ישנות לביצוע מחודש היה גם משנה את הפיגורציה. מוסיקה בשביל באך היא דבר שכל הזמן פושט צורה ולובש צורה".

מה עם שימוש בהאטות ("ריטנוטו") בסיומי קטעים?

"אנחנו נוטים לכל היותר לשלב השהיה קטנה, בין התו הלפני אחרון לתו האחרון, דבר שנסמך אגב על פרקטיקה היסטורית. התפיסה שלי היא שהמוסיקה של באך היא זרם מחשבה שלא נעצר. באוניברסיטה בסן-דייגו שמעתי את הכנר יאפ שרדר, מחלוצי הביצוע ההיסטורי, אומר שההבדל בין ביצוע בכלים מודרניים להיסטוריים דומה להבדל בין אור חשמל, שהוא קבוע ואחיד, ובין אור נרות, שכל הזמן משתנה. זה גם ניכר בציורים ובפסלים מהבארוק, שבהם הדמויות תמיד בתנועה, באיזשהו מצב של אסימטריה. עוד דוגמה לתפיסה הזאת עולה מכתבי-יד של קאנונים של באך, שהתגלו בכתב ידו, בצרפת, לפני כמה עשרות שנים. אלה 14 קאנונים על קו הבס של ‘ואריאציות גולדברג', ובסופם באך כתב ‘א-צטרה' - ‘וכך הלאה'. הוא היה יכול בעצם להמשיך עוד ועוד, בלי סוף. לכן התערבויות בקצב הטבעי של המוסיקה נוגדות לדעתי את רוחה".

אל תירא כי עמך אני

אתם שוקדים לבצע קנטטות של באך שלא נשמעו בארץ מעולם. אתה מסכים שחשוב לבצע קודם כל את הקנטטות הכי יפות, אלה שרצוי שכל חובב באך יזכה לשמוע מתי שהוא בחייו?

"אנחנו לא בוחרים קנטטות לפי מה שהקהל ‘צריך להכיר', אלא לפי מה שמעניין לנו. שיקול מרכזי הוא פרקטי, מה אפשר לבצע. לא תמיד יש נגנים זמינים בכלים הדרושים ואנחנו לא מתפשרים על ההחלטה שאלה יהיו תמיד כלים היסטוריים, בידי נגנים ברמה מתאימה. אני מאוד נזהר בבחירת אמנים, לא כל הזמרים - גם מצטיינים - מתאימים להשתלב במה שאנחנו עושים".

איך תסכם את דרכך בפירוש יצירות באך?

"אני מאמין שהתווים כבר מכילים את כל מה שאנחנו צריכים לדעת בשביל לבצע את המוסיקה. בתפיסתי, אנחנו לא מפרשים, אלא מוציאים אל הפועל; לא מתווכים אלא יוצרים מרחב שבתוכו יש גישה לקהל - ישר אל מה שבאך כתב".

מששת המוטטים שתשירו השבוע, יש אחד מיוחד?

"כל אחד מהם מיוחד, אבל המוטט ‘אל תירא' (מס' 228), שחובר יחסית מוקדם, בימי כהונתו של באך בוויימאר - אולי התקופה הכי מעניינת ביצירתו - בכל זאת יוצא דופן, קצת מוזר, אחת הדוגמאות הטובות ביותר לנועזות של באך. בסיומו יש פוגה על המלים ‘קראתי בשמך, לי אתה', ועליה באך מרכיב נעימת כוראל בפי הסופרן, שנשמעת כמו שיר ילדים. זה ממש מפיל. הפוגה ארוכה, סבוכה, ולכאורה אינה אמורה להיגמר בכלל. הסיום מגיע בפתאומיות גמורה".

אתה מאזין לביצועים אלטרנטיביים מוקלטים, במסגרת ההכנות?

"אני בכלל ממעט להאזין למוסיקה, בשנים האחרונות. לא שאני בולם את עצמי. פשוט אין לי צורך. חשוב לי ללמוד את הרעיון, כמו שהוא על הנייר, לא לברר איך הוא נשמע. אני מעדיף לקרוא מוסיקה, לא לשמוע מוסיקה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו