בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נוגע בקודש: על הסרט ואגנר ואני של סטיוון פריי

השחקן, הבמאי, הסופר והעיתונאי הבריטי-יהודי סטיבן פריי תיעד את פגישתו עם פסטיבל ואגנר בביירוית בסרט שיוקרן הערב בסינמטק בירושלים

6תגובות

שורה תחתונה תחילה: סרט התעודה "ואגנר ואני", מאת איש הבמה הבריטי סטיוון פריי, הוא סרט מומלץ מאוד - ולא רק למעריצי ואגנר או פריי. מדובר בתעודה מרתקת, גם למזדהים וגם לשוללים ולמתרגזים.

סטיוון פריי הוא איש רב פעלים, אצלי הוא התקבע בעיקר בדמות הבדיונית שבה התגלה לראשונה לקהל הישראלי: המשרת החכם ג'יבס בסדרת הטלוויזיה הבריטית "ווסטר וג'יבס" (לפי ספריו של פ"ג וודהאוס, הוא כיכב בה לצד יו לורי). על רקע חלקי (ומטעה) זה, דמותו של פריי האמיתי כפי שהיא עולה מהסרט "ואגנר ואני" נראית לי מפתיעה.

פריי, בביקור בכורה בעיר הבווארית ביירוית, בירתו של ואגנר ובירת המוסיקה שלו עד היום, מציג את עצמו כצליין שמגשים שאיפת חיים: ביקור בחזרות ובהצגות אופרה של ואגנר בתיאטרון "פסטסשפילהאוז" בביירוית. בתחילה אפשר לחשוב שפריי רק "מציג", בהמשך מתברר שאין זו הצגה אלא יחסו האמיתי. ביטויי ההתפעמות שלו מהמעמד (במלים, במחוות, בהבעות פנים) מפתיעים מאוד. היוצר הרב צדדי (סופר, מחזאי, תסריטאי, קומיקאי, איש טלוויזיה) מופיע כמאמין ששוהה בקודש הקודשים. הוא מדבר בלחש, גם באכסדרה, אינטונציה שנשמעת כיראת כבוד אינפנטילית (לפעמים הוא מודה בכך, אומר שהוא מרגיש כמו ילד שקיבל שעה חופשית בחנות ממתקים).

ההשתאות של פריי על הטכנולוגיה של הבמה ועל מחסן התפאורות - על כל מה שהוא רואה בפסטשפילהאוז (ושהיה יכול בעצם לראות גם באופרה בלונדון - משיקה לבלתי נסבל, למשל כשהוא מתפייט על הזיווג בין התחכום המכאני ובין קולות של חזרת המקהלה, באחד הקטעים "שיופיים רב עומק, מהגדולים בכל הזמנים" (מתחשק לשאול את פריי איפה מוצבים בסולם ההערכה שלו יוצרים כמו בטהובן, מנדלסון, שומאן, ברהמס, מאהלר). לאחר לחיצת יד עם הבמאית אווה ואגנר-פסקיה, נינתו של המלחין, הוא מדווח על "מגע עם גוף ואגנרי", ולא חוסך התפעלות גם מקברו של המלחין ("כן, כאן הוא נח").

עמיתתי דליה שחורי (למרות שהיא עצמה אוהדת מובהקת של המוסיקה של ואגנר וביקרה באופרות בביירוית פעמים אחדות) אמרה שהתפלאה לראות את פריי, שלא גדל בג'ונגל, מתאר את פגישתו עם חוויית ואגנר בביירוית בניסוחים שמעלם על הדעת דיווחים ישראליים מ-67' על נגיעות ראשונות באבני הכותל המערבי.

האקורד של "טריסטן"

אבל פריי ותשוקתו למוסיקה של ואגנר הם היבט אחד; היבט אחר בסרט הוא סקירה מעניינת של תולדות ואגנר, וכאן מדובר במלאכה ברורה, סלקטיווית, אפקטיווית, נפלאה, שמאירה תחנות עיקריות בחיי המלחין תוך הימנעות מיומרת מיצוי, מוותרת בתבונה על פרטנות למדנית לרבות דילוג על פרטים מרכזיים חשובים (למשל, מושג ה"לייטמוטיב"). מרשים מאוד קטע ארוך למדי של שיחה עם פסנתרן שמנגן לפריי קטע מתוך האופרה טריסטן (בפסנתר הסטיינוויי של ואגנר), מסביר ומדגים את המיוחדות של "אקורד טריסטן" המפורסם, מתאר אותו כאקורד של מתח, געגועים, תקווה וייאוש גם יחד.

פריי מתלהב - כאן זה מוצדק - ואומר שעליו לצבוט את עצמו כדי לוודא שאינו חולם. הוא מתאר את המוסיקה של ואגנר, עם שרשרת ההרמוניות החריפות שמוליכות ממתח אל מתח ואינן "נפתרות", כמחזיקהאת המאזין על קצה הכיסא, ודואט האהבה ב"טריסטן" שנקטע נדמה בעיניו ובאוזניו כמו משגל מופסק.

מוזר לגלות שפריי אינו מגלה כיצד התרשם מההפקות של אופרות ואגנר שצפה בהן בביירוית, והרי מסקרן מאוד לשמוע מה דעתו של איש במה מובהק על מימושים מסוימים אלה של החווויה הוואגנרית. למשל דעתו על הפקת "פרסיפל" שבה נראים על הבמה צלבי קרס. אולי הוא שותק בנושא מתבקש זה מפני שהדבר עצמו התגלה - לפחות בהפקות המסוימות שפריי ראה - כמסעיר פחות מהציפיות שנבנו לקראתו.

מוזר למדי גם הראיון החטוף שקיים פריי עם אווה ואגנר-פסקיה (בת 60 פלוס), המנהלת כיום את הפסטיבל יחד קתרינה ואגנר הצעירה (היא אחותה למחצה). בשיחה מתגלה פריי כמי שכביכול אינו יודע לשאול, אינו מוצא נושא חשוב להעלות (למשל חלוקת הסמכויות בין השתיים), אלא רק מזמין את ואגנר-פסקיה להצהיר על הנצחיות של הפסטיבל. למרבה המבוכה, היא לא מספקת את הפראזות החגיגיות המוזמנות (מגיעה לפריי הערכה רבה על שלא חתך זאת בעריכה).

בולטת גם העובדה שאחותה הדומיננטית קתרינה אינה מצולמת ואינה מרואיינת (אם התבקשה ולא הסכימה, מתבקש שפריי ידווח על כך). במקום אחר בסרט מציין פריי, בקיצור ובחטף, שהאחיות קתרינה ואווה מעוניינות שתתקיים חקירה בלתי תלויה של יחסי משפחתן עם היטלר.

חסינה לקסם הוואגנרי

הישגו של סטיוון פריי הוא העריכה הנבונה, שאינה מצנזרת קטעים שכביכול אינם מחמיאים לו. הקטע המשמעותי ביותר מביניהם הוא שיחה שקיים בלונדון עם הצ'לנית היהודייה אניטה לסקר ולפיש (היא אמו של הצ'לן רפאל ולפיש, הנשוי לכנרת האוסטרלית אליזבט ולפיש). אניטה ניגנה בהיותה בת 18 בתזמורת נשים שהורכבה מקרב אסירות באושוויץ, פעם אחת ניגנה גם סולו לפני יוזף מנגלה. היא מדברת בנימה כמעט מלגלגת על הלבטים של פריי (גם הוא יהודי, כאמור) בקשר לנוכחות בפולחן ואגנר בביירוית. בשלב מסוים הופכת המרואיינת (היא חסינה לחלוטין לקסם הוואגנרי) למראיינת, ורגע זה הוא אחד השיאים בסרט. פריי עונה לה בכנות, בהיסוסים טבעיים לגמרי, על השאלה בדבר קסמה של האמנות הוואגנרית בשבילו. ולפיש מקשה, שואלת למה צריך לחוות את ואגנר דווקא שם, בביירוית, מקום סימבולי שמקושר לטקסים נאציים, במקום להסתפק בהאזנה וצפייה בהפקות מוקלטות.

"לי אין סבלנות לשמוע את הצלילים האלה במשך חמש שעות", מודה לסקר-ולפיש. "מה אתה מרגיש?"

פריי אומר שבשבילו, כל פגישה עם אופרה של ואגנר, אף שהוא כבר מכיר אותן היטב, היא משהו חדש. מסע בכל מחוזות הרגש והמחשבה.

אז מה דעתך, האם לנסוע לביירוית? שואל השחקן היהודי, והמוסיקאית היהודייה אומרת: "תחליט בעצמך ואחר כך תספר לי איך הרגשת שם, במקדש".

מרשים מאוד מונולוג קצר שבו מציע סטיוון פריי את הפתרון האישי שלו להתלבטות ואגנר. הוא נושא את המונולוג בישיבה על מדרגות אתר הכינוסים הנאצי הענק בעיר נירנברג: המוסיקה של ואגנר, מאפיין פריי, "מסובכת במידה שלא תיאמן, כנה מבחינה רגשית, לא פאשיסטית". אל לנו, הוא מזהיר, לתפוס את האמנות הזאת מזווית הראייה הצרה של היטלר וכנופייתו. בעיני פריי, האמנות של ואגנר דומה לשטיח מפואר ענק, רב צבעים וצורות, שהוכתם בקשר עם הנאציזם, אבל גם עם הכתמים, הלכלוך - השטיח נשאר נהדר. בשביל סטיוון פריי, המוסיקה של ואגנר "גדולה יותר ממה שהיטלר היה יכול בכלל לדמיין".

הסרט "ואגנר ואני" מסתיים על רקע אחד הקטעים הוואגנריים הפשוטים והנגישים ביותר, צלילי הפתיחה לאופרה "טנהויזר". אין ספק שמטרתו של הסרט מושגת: סחיפת המוני חובבי מוסיקה אל המוסיקה של ריכרד ואגנר ואל המקום (פריי מדמה את ביירוית למכה ולסטרטפורד) שבו היא מתגשמת לכאורה בצורה האותנטית ביותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו