בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המוסיקה הטובה בצד המואר של בית שמש

בבית הספר "אליקים" מנגנים בכינור ושרים פיוטים, ובמבנה הקטן והקר של הקונסרבטוריון העירוני פורחים אנסמבלים והרכבים איכותיים

17תגובות

כשהיה אביגדור אליה בוגר צעיר של מכללה להכשרת מורים בתחום המתמטיקה והפיזיקה ובא לעבודה הראשונה שלו, בבית הספר התיכון הראשון בו ילמד בחייו, הציג לפניו המנהל את האפשרויות. שבע כיתות יש לנו, הסביר המנהל, הראשונה מצויינת, השנייה קצת פחות; והוא המשיך למנות את כולן, עד השביעית, הנוראה מכולן, שתלמידיה מתפרעים ולא ניתנים לשליטה, שאי אפשר ללמדם ואיש לא מצפה מהם כלל לגשת לבחינות הבגרות, שלא לומר להצליח בהן. באיזו תרצה ללמד, שאל המנהל, ואליה השיב - בשביעית.

בחדר המורים הוא התקבל בסלחנות: הנה עוד צעיר שחושב שהוא יכול לשנות את העולם, נדו לו עמיתיו; אבל אחרי שהכיתה שתווית המופרעות הודבקה לה וכולם נואשו ממנה זכתה ב-70 אחוזי הצלחה בבגרות - התוצאות הטובות ביותר בכל בית הספר - הסתבר לכולם שאפשר לשנות את העולם. אהבה, מסירות בלי סוף, התערות בקרב הילדים ומשחקיהם, וחברות עמוקה איתם - יחד עם קשיחות חסרת פשרות ותביעה לטוטאליות בלימודים: כך, מספר אליה, הוא כובש את לב תלמידיו ומצעיד אותם להצלחה.

שנים ספורות אחרי שהתחיל ללמד היה אביגדור אליה למנהל בעצמו, וביקור בבית הספר הממלכתי דתי "אליקים" בניהולו, במרכז בית שמש, מגלה ששינוי העולם נמשך. התלמידים בבית הספר, ילדים למשפחות במצב כלכלי קשה שיותר ממחציתן עלו מאתיופיה, מתהלכים בבית הספר כשבידיהם... תיבות של כינורות. "כשבאתי הנה לפני 13 שנה", מספר אליה, "החלטתי לשפר את רמת הלימודים והשקעתי עוד ועוד בעבודה קשה - עד שהבנתי שזה לא מספיק. הרגשתי שכדי להשתפר, כדי להפיג את המתחים בבית הספר ולחזק את הילדים, צריך גם משהו לנפש - ורציתי להכניס מוסיקה. הציעו לי דרבוקות, וזה לא נראה לי. כינורות נראו לי מתאימים יותר".

דודו בכר

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

כמעט אין צורך לומר שהיוזמה של אליה נתקלה באי אמון ובלעג: כינורות? הזיה מופרכת מזו בבית הספר "אליקים" קשה היה לדמיין. אבל ההזדמנות נקרתה לאליה כשפגש במקרה את אחד מעובדי הגינון בעירייה, יוסי שריקי שמו, והלה הזמין אותו לקונצרט התזמורת האנדלוסית החדשה באשקלון: "במקום בבגדי העבודה שלו ראיתי את יוסי על הבמה, בטוקסידו, מנגן כסולן בכינור", מספר אליה. הוא לא ידע שיוסי שריקי הוא אחד הכנרים הנפלאים שפועלים בישראל, וירטואוז ומוסיקאי מחונן ומומחה במוסיקת העדות: "ביקשתי מהעירייה שיאפשרו ליוסי לבוא לבית הספר ללמד מוסיקה פעם בשבוע, אמרו לי שהוא רשאי לבוא לתמיד". וכך זכה בית הספר באוצר מוסיקלי, ותעודת הפרס שניתן לשריקי על ידי קרן רקנטי, אות להצטיינותו בהוראת הפיוט והמוסיקה, המתנוססת בחדר המנהל, רומזת על המהפך שהחל להתחולל באליקים.

משם לכינור הדרך היתה קצרה. קונצרט התלמידים שהתקיים ביום חמישי בבוקר, בעוד לא הרחק משם מתחוללת מהומת אלוהים אלימה במוקדי הסכסוך הרוחשים עכשיו בעיר, היה עוד שלב בהצלחה. בכינורות ובחליליות, עם סולו פסנתר קלאסי יפהפה וגם בנגינת סקסופון, עם פיוטים בעברית ובאמהרית, ניגנו ושרו ילדי בית הספר.

דודו בכר

"אין ילד שאין לו כישרון", אומר אביגדור אליה, "השאלה היא איך לתת לו את התנאים כדי לממש זאת. במקום בו נולדתי, מושב קטן ליד נתיבות, רק שמונה מתוך מאה התלמידים בבית הספר שלי קיבלו תעודת בגרות, ואני ידעתי שלפחות עוד 80 מסוגלים לכך - ואני מתכוון לתעודת בגרות ערכית, מוגברת. החלטתי כבר אז להיות מורה, ומנהל, וללכת ללמד במקומות הכי מורכבים כדי לאפשר לילדים לממש את הכישרון שלהם.

"הנגינה בכינור ושירת הפיוטים שיוסי מלמד - היום כל ילד וילדה שאתה רואה כאן יודעים לשיר בין 30 ל-40 פיוטים, בסגנון כמה עדות - שינו לגמרי את האקלים בבית הספר ושינו לילדים את החיים. גם המשפחות הושפעו מכך: לרבות מהן הובא שלום בית, ההורים גאים בילדים שלהם שמופיעים בנגינה. גם רמת הלימודים עלתה עם הנגינה. חמישה תלמידים מצטיינים משלנו אפילו התקבלו לקונסרבטוריון בעיר! חיזוק האמונה ומקום לכל תרבות ולכל עדה - זה מה שהמוסיקה מביאה איתה. וגם את היכולת להקשיב ולנהל דיאלוג".

קונסרבטוריון בחדר אוכל

בפאתי השוק ההומה שבין הרחובות הרצל ומורדי הגטאות, מול מפלצת בטון אדירת ממדים שהולכת ונבנית מהעבר השני של הרחוב, בתוך חצר פנימית מגודרת שמעלה צמחיית פרא, שוכן בניין קטן, נמוך, שבחשכת הערב נעלם לגמרי מעין: זהו הקונסרבטוריון העירוני של בית שמש. במקורו שימש הבית כחדר אוכל לעובדי העירייה, ונדמה שהוא הבניין הכי פחות מתאים להסבה לקונסרבטוריון: מסדרון צר נמתח בין שתי השורות של חדריו הספורים, הקטנים, שאחד מהם, רחב ידיים כחדר אוכל, הוסב לאולם קונצרטים בזעיר אנפין. ובקצה הבניין, בנוי מבטון קר, האגף שהפך לחדר כלי הקשה.

מרינה פרידמן היא מנהלת הקונסרבטוריון עוד מ-1985 וייאושה מהבניין ניכר. שיחתנו מופרעת בעבודת הטכנאי שבא שוב לתקן את אחד המזגנים - נחוץ חימום בבניין הקפוא; וקולות כלי הנגינה עולים מכל עבר מחדרי הלימוד נעדרי הבידוד האקוסטי.

דודו בכר

"200 תלמידים לומדים כאן, רבים מהם זוכי מלגות של קרן התרבות אמריקה ישראל", אומרת פרידמן, ומפרטת את ההרכב החברתי של התלמידים: כמעט כולם דוברי אנגלית במקור, דתיים-לאומיים, חלקם חרדים, במצב כלכלי המאפשר את שכר הלימוד - שגובהו כמחצית משכר הלימוד בקונסרבטוריונים תל אביב: "415 שקל לחודש - וזה הרף העליון, כי יש עוד הנחות, מלגות וסבסוד לרבים", היא אומרת.

איך חי קונסרבטוריון כזה? פרידמן, כמו אביגדור אליה, היא חלוצה נצחית, וכמוהו גם היא נאלצת לגייס תרומות כדי להתקיים. המוסד בפיקוח משרד החינוך הוא רשמי ומוכר, אבל תקציביו זעומים והוא נאלץ להיעזר בנדבנים: "זו מלחמת הישרדות יום יומית וזעקה מתמדת לעזרה", היא מעידה, "והבעיה הבוערת היא הבניין - כבר דובר על כך שנעבור ממנו, אבל אנחנו עדיין כאן". כמעט כל כלי הנגינה נלמדים בקונסרבטוריון, בשיעורים אישיים, ויש גם שיעורי תיאוריה כפי שנדרש ממוסד שהוא בית ספר לכל דבר; אנסמבלים של מוסיקה קאמרית עובדים כאן גם כן, יש ביג בנד ייצוגית, והרכב אחד שהוציא המוסד הזה הוא הטוב בסוגו בישראל: אנסמבל כלי הקשה אתני.

"במקום שבו מסתיימות המלים שם מתחיל השיר... הקונסרבטוריון העירוני, מקום משובח ומשבח, הוא כבוד לבית שמש ולבאים בשעריה... עיריית בית שמש שבראשותי עומדת לימין הקונסרבטוריון... את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק" - מלות ברכה אלה מאת ראש העירייה, משה אבוטבול, פותחות את התוכנייה השנתית של הקונצרטים הקהילתיים בעיר, בהם מרתון באך עם נגני התזמורת הפילהרמונית הישראלית, רביעיית אביב, ורסיטלים לפסנתר וכלי קשת בביצוע אמנים בינלאומיים ומצטייני המרכז למוסיקה ירושלים. 150 מנויים יש לתוכנית הזאת, ואודיטוריום מרכז הפיס בעיר המארח אותו (שבו יתקיים קונצרט של תזמורת הנשים החרדיות "זמורה" ב-15 בחודש) מתמלא מדי קונצרט שלה.

האם יבין משה אבוטבול, שעומד עתה בעין הסופה התרבותית חברתית שמאיימת להרוס את העיר שהוא עומד בראשה, את יכולתה של המוסיקה להביא להקשבה ולדיאלוג? האם יפנים את הבשורה שנושאים המחנכים המוסיקליים של עירו?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו