בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

הפקת האופרה מלאך האש באילת עלתה על הציפיות

כנגד כל הציפיות, האירוע המרכזי של הפסטיבל השנתי באילת "קלאסי בים האדום" התגלה כאירוע מוסיקלי דרמטי רב עוצמה

2תגובות

האירוע המרכזי של פסטיבל המוסיקה השנתי באילת בניהולו של המנצח ואלרי גרגייב, בשבוע שעבר, היה ביצוע קונצרטי לאופרה "מלאך האש" של פרוקופייב. לכאורה היינו אמורים לקבל מתכונת דיאטטית מתסכלת ליצירה שדורשת ביצוע בימתי עם תפאורה ותלבושות. יתרה מזו: "מלאך האש" הרי הוצגה כבר בארץ במתכונת מלאה, בכיכובם של אמני מרינסקי וגרגייב. יתרה אף מזו: הביצוע ההוא (2004, במשכן לאמנויות הבמה), בגרסת בימוי מאת דיויד פרימן שקיימת גם בדי-וי-די, היה משיאי ההתרחשויות האופראיות שהתקיימו בתל אביב מעולם - גם ווקאלית וגם ויזואלית.

ובכל זאת, וכנגד הציפיות, ביצוע "מלאך האש" באילת ביום שישי שעבר היה אירוע מוסיקלי דרמטי רב עוצמה. שני הזמרים בתפקידים הראשיים, לריסה גוגלבסקאיה כ"רנאטה" רדופת החזיונות, והבריטון ניקולאי פוטילין כ"רופרכט" - מין אביר גרמני (במאה ה-16) שמאוהב בה, הם אמנים בוגרים שחזותם לכאורה אינה מתאימה, אבל הדיסוננס בין הדמויות בסיפור ובין המראה החיצוני של האמנים התקיים רק בדקות הספורות שבהן פוטילין וגוגלבסקאיה באו אל הבמה ועוד לא שרו; ברגע שהם פתחו את הפה - שום דבר לא היה חשוב מלבד האיכות הקולית וההבעה. גם על רקע תזמורת מלאה, הקולות של השניים הציבו נוכחות שאין בה צעקנות אלא מין רוך עוטף וממכר שמעביר את המאזין אל העולם הבדוי של סיפור האופרה.

לא לראשונה נשמעות תופעות ווקאליות כאלה ב"פסטיבל גרגייב" באילת, אך גם הפעם הרגשתי שהלסתות של המאזינים אמורות להישמט מרוב פליאה והדברים אינם אמורים רק בזוג הזמרים הנ"ל; גם עמיתיהם בתפקידים הפחות חשובים הצליחו להעביר לקהל טפח מיכולת גבוהה, והמקהלה לא כל שכן. "מלאך האש" של פרוקופייב אינה יצירה שגרתית באולמות הקונצרטים (להבדיל מ"התשיעית" של בטהובן למשל, שבוצעה למחרת בפסטיבל), ומגיעה לוואלרי גרגייב תודה על הבאתה שוב לקהל הישראלי.

בצד ההתלהבות מ"מלאך האש" עם האורחים מבית האופרה הפטרבורגי מתבקשת, בקשר להם, הכותרת "איזה בזבוז!". העובדה שהאמנים הרוסים לא שותפו בקונצרטים ה"קטנים" של הפסטיבל, בשעות היום, היא מחדל משונה. נכון שהקונצרטים הקאמריים עם נגנים יפאנים וישראלים היו מהנים מאוד, אבל כגון אלה שכיחים אצלנו - בתל אביב ולא רק בה. כאשר המקהלה של "מרינסקי" שוהה באילת, חבל לא להעסיק אותה גם במופעי "א-קאפלה" בשעות הבוקר והצהריים. יתכן גם שמקצת הזמרים מצוות "מרינסקי" ראויים - בלשון המעטה - למופעי סולו עם פסנתר (שירים ואריות רוסיים או אריות איטלקיות). אם הדבר לא נעשה מסיבה תקציבית מימונית (תמיכה ציבורית ממשלתית באמנים ישראלים, שלא היתה ניתנת מופעים רוסיים נוספים), אזי מדובר בטעות פטריוטית שמשבשת את שיקול הדעת האמנותי.

והערה על היבט שאינו רק מוסיקלי: היה צפוי שפסטיבל "קלאסי בים האדום" - מטבע עיתויו (חורף אביבי) ורמתו - יככב כבר כאטרקציית תיירות קבועה לאלפי שוחרי מוסיקה מאירופה הקרה. ראיתי בשבוע שעבר תיירים מאירופה על חוף אילת, אבל רק קומץ מהם פקד את הקונצרטים. נראה שמשרד התיירות (וגורמי המלונאות באילת) צריכים להתאמץ יותר כדי למצב את "קלאסי בים האדום" על מפת המוסיקה הבינלאומית ואולי ציון יום הולדת 60 לוואלרי גרגייב, בשנה הבאה, הוא הזדמנות מתבקשת.

ועוד: על פי התכנון, היתה אמורה להתבצע הפעם בפסטיבל "קלאסי בים האדום" גם גרסה קונצרטית ל"פליאס ומליסנד" של דביסי, יצירה שככל הזכור לי לא בוצעה בארץ מעולם. ככל שהצלחתי לברר, האירוע הזה בוטל פשוט משום שנמכרו לו רק מאות בודדות של כרטיסים. אולי באי הפסטיבל איכשהו שיערו שהיצירה הארוכה של דביסי, עם האווירה האימפרסיוניסטית הרכה, לא תצא מספיק מרתקת בהיעדר בימוי. לדעתי, זו הערכה סבירה בהחלט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו