שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
נעם בן זאב
נעם בן זאב

כבר עשור, מדי כשלוש שנים, עולה הכורת על תחנת קול המוסיקה, נכשל בניסיונו לסגור אותה, מתארגן מחדש ומחכה לסיבוב הבא.

ב-2001 נרשמה ההתקפה המשמעותית הראשונה בעשור. איגוד הקומפוזיטורים שלח אז לראש הממשלה מכתב מודאג, ובו התריע על הוראה שניתנה לתחנה להפסיק את ההקלטה והשידור של הקונצרטים החיים בארץ. קשה להמעיט בחומרתה של הוראה כזאת: "הקונצרטים החיים בארץ" הוא ביטוי תמים שמסתיר מאחוריו תרבות שלמה - כ-2,000 קונצרטים בעונה בשלל סגנונות, מאות גופי ביצוע, לפני מיליון קוני כרטיסים מכל הגילים בכל הארץ; תרבות של יצירה, הפקה וביצוע, שקול המוסיקה מנציח, משמר ומחיה חלק חשוב שלה, ומפיץ אותה לכל בית.

התחנה, כבר אז בכוח אדם מדולדל ובמשאבים מצומצמים שהביאו למילוי פערי שידור בתוכניות בשידורים חוזרים, ליקקה את פצעיה והמשיכה. ניידות השידור שלה הושבתו והקלטותיה צומצמו בעיקר למצב הנייח הזמין: הקלטות הקונצרטים של התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור בתיאטרון ירושלים.

ואז הגיעה שנת 2003, עת מנכ"ל רשות השידור יוסף בראל החליט למזג את קול המוסיקה עם רשת א'. מובנה של אסטרטגיה זו של "אחד ומשול" היה מחיקת התחנה מלוח השידורים. אבל המאזינים לא הירשו זאת: גמלאים אלמונים מהפריפריה, צעירים קלאסיקאים נמרצים, אנשי חינוך ובני האצולה הירושלמית חובבי המוסיקה ניצבו שכם אחד והכריזו "על גופותינו" - בעצומות, במכתבים, במאמרים בעיתונות ויש האומרים גם בנזיפות סמויות במסדרונות השלטון. בראל התקפל, והמיזוג בוטל.

ללא מתאמי צליל

שנת 2008 הציגה שחקן חדש בזירה: חברה לייעוץ אסטרטגי ושמה טאסק. חבריה הצעירים והמוכשרים, אנשי כלכלה, מינהל עסקים, משפטים ומחשבים, כבר יעצו לקברניטי הרכבת הקלה בירושלים, לחופרי מנהרות הכרמל ולמתפילי המים בפלמחים. והנה ביקשה גם רשות השידור את שירותי הייעוץ שלהם. רכבת, מינהל עסקים, מנהרות, מתקני התפלה, מחשבים - ומשם בזינוק נחשוני למוסיקה קאמרית, קונצרטי-תיאטרון לילדים, ניתוח יצירות וג'ז.

אנשי טאסק לא מיצמצו, זיהו את פוטנציאל ההתייעלות הענק והמליצו גם הם על מיזוג קול המוסיקה עם רשת א' ותחנת מורשת - משמע סגירתה. שוב עלתה מחאה ציבורית גדולה בעצומות שעליהן חתמו אלפים ומאמרים ולחץ פוליטי, והתוכנית בוטלה.

מחריבי התחנה בשר ודם נכשלו, אבל בינתיים פעל ברקע, בסבלנות הנצחית שלו, כוח הרסני הרבה יותר: הזמן. כבר בתחילת העשור התריעו אנשי קול המוסיקה שהזמן חותר תחת המפעל התרבותי הייחודי שהם מחזיקים על כתפיהם, כי מספרם הידלדל וגילם עלה. כבר ב-2008 נותרו מ-20 העורכים כשנוסדה קול המוסיקה רק שמונה עורכים ועורכות בתקן מלא (בשכר יסוד של 4,200 שקל בחודש, שיכול להכפיל עצמו על ידי שעות נוספות ותשלומים שונים). לצדם כשמונה עובדים נוספים בגמלאות (כמה מהם בהתנדבות) ועוד כמה פרילנסרים. העורכים היו אז בשנות ה-50 המאוחרות או ה-60 המוקדמות לחייהם. גיוס כוחות חדשים הופסק בגלל אי חידוש התקנים של היוצאים לגמלאות. תוחלת החיים של התחנה היתה אפוא כשמונה שנים.

והנה הגיעה 2011 ועמה צלילה דרמטית נוספת: פרישתו לגמלאות של מנהל התחנה זה 20 שנה, אבי חנני. לפני שפרש כבר החזיק חנני בכל השעות של העורכים שפרשו בזה אחר זה לפניו, כדי להציל אותן. כשפרש חולקו שעות אלה בין עורכים לעבודה נוספת ובין פרילנסרים נוספים, ביניהם קריינים.

התחנה המשיכה להתנהל בלי מנהל - וגם בלי מתאמי צליל, אותם מומחים למוסיקה קלאסית שאחראים על איכות ההקלטות. לאחרונה, למשל, הוקלטה תזמורת ירושלים לצורך הפצת הקונצרט לחו"ל בלי מתאם צליל, והתוצאה כפי שמדווחים מומחים גרועה מאוד. התקווה למנהל חדש, מוסיקאי, אחד מאלה שהגישו מועמדותם להחליף את חנני, נכזבה. בתחילת החודש נבחר לתפקיד אריה יאס, לשעבר מנהל הדרמה בערוץ 1, שחתום על הפקות רבות בתחום, אבל אינו מוסיקאי.

עזרה בדרך

תחנת קול המוסיקה 2012 נמצאת על סף תהום - ולכן נראה שעורכיה לא היו יכולים עוד להתאפק. ביום חמישי - תחת כללי התקנון של שירות המדינה (תקשי"ר), המטיל עליהם סתימת פיות על פי חוק - פירסמו העורכים גילוי דעת ובסופו הערה: "מסיבות מובנות איננו יכולים להזדהות בשמותינו".

אנשים אלה - שמקיימים רשת רדיו מהטובות בעולם, רשת שמתעדת ומעודדת תרבות מוסיקלית שלמה - פירסמו קריאה נואשת: "עיזרו לנו להציל את קול המוסיקה", הם מבקשים ומפרטים כיצד, לדעתם, פועלת רשות השידור לחיסול התחנה על ידי המתתה "מוות טבעי", משמע הדרגתי, התלוי בשנותיהם החולפות של עורכיה, במקום לסגור אותה באבחה אחת ולהסתכן שוב במחאה גדולה.

חמישה עורכים מבין השמונה כבר מעל גיל 65, מפרט גילוי הדעת, ושניים בני 62 ויותר - מה שמשאיר עתה תוחלת חיים של שנתיים בלבד. על המנהל אריה יאס אומרים העורכים שאין להם דבר נגדו, בהיותו איש נעים הליכות ובעל ניסיון רדיופוני רב. אבל בגלל היעדר רקע מוסיקלי (עד עתה תנאי בסיסי לקבלה לכל תפקיד בתחנה); מכיוון שהוא מעל לגיל 65 ועתיד לפרוש גם הוא בתוך שנתיים; ובגלל הצהרתו, לדבריהם, ש"אינו מוכן להילחם על תקציבים" - זהו "מינוי בלתי ראוי הלוקה בחוסר סבירות קיצונית, שיביא לחיסולו של קול המוסיקה".

התגייסות מרגשת ואמיצה זו נתקלה בתגובה מבהילה של רשות השידור, באמצעות הצהרה לקונית של הדוברת לינדה בר: "איננו מתייחסים למכתבים אנונימיים שמפיצים גורמים אינטרסנטיים מתוך רשות השידור. חלקם מככב בדו"ח מבקר המדינה החמור ביותר בתולדותיה".

אנונימיות? אינטרסנטיות? דו"ח מבקר המדינה? ברחוב הלני המלכה בירושלים מתחזקים עובדים אלה מוזיאון צלילי מפואר, שאוצרותיו יקרי ערך ומופצים לכל בית. היסטוריה שלמה של תרבות ישראלית משתקפת בהם בצד יצירה עכשווית חיה, בכל הסגנונות: מג'ז וקלאסי ועד מוסיקת עם ועדות. הם רואים בהתפוררותו של מפעל זה וקוראים להצלתו - רק כדי שיתעלמו מהם ויקראו להם אינטרסנטים. נדמה שאין מנוס, וגם הפעם הציבור צריך להיחלץ לעזרה.

התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור בחזרות בתיאטרון ירושלים, 2007. בגלל קיצוצים מתבצעות הקלטות בלי מתאם צלילצילום: קובי גדעון / באובאו
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ