בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האיש שלימד את הצ'מבלו לדבר

גוסטב לאונהארדט, שמת בשבוע שעבר בן 83, היה חלוץ בהנחלת הבארוק ההיסטורי. קטיל האוגסאנד הוא אחד מתלמידיו המפורסמים

תגובות

אילולא הפעילות החלוצית של לאונהארדט, התנועה הבארוקיסטית אולי היתה מאחרת לצמוח. לאונהארדט היה דמות מובילה באסכולה בכלל ובנגינה בצ'מבלו בפרט (ליד מוסיקאים נחשבים אחרים, רובם הולנדים או בלגים, כמו הצ'לן אנר בילסמה, האחים קאוקן, המנצח פראנס בריכן). רבים מהצ'מבלנים המפורסמים של ימינו היו תלמידיו. אחד הפרויקטים המרכזיים שייסד, בשיתוף עם עמיתו לדרך, המנצח והצ'לן האוסטרי ניקולאוס הרנונקור, היה הקלטת כל הקנטטות של באך בכלים בארוקיים אותנטיים (הם עשו זאת בחלוקת נטל שווה בערך, כל אחד ניצח על כמחצית ממספר האלבומים) והפרויקט ארך כמעט 20 שנה.

הופעתן של ההקלטות ההן, בצליל "רזה" ובקונספציה ברורה ומובחנת, עם זמרים סולנים נפלאים ועם מקהלות ילדים (מנהג זה לא השתרש), חולל מהפך בתודעת באך אצל מיליוני מאזינים. הרנונקור, בשונה מלאונהארדט, חזר לעסוק גם במוסיקה קלאסית ורומנטית וכיום הוא מנצח נחשב על יצירות מכל התקופות; לאונהארדט נשאר נאמן לתחום ולתקופה שעניינו אותו. בשיחה שקיימתי אתו בתל אביב לפני יותר מעשר שנים ציין בין השאר כי בביתו יש צ'מבלי אחדים אבל אין בו פסנתר.

לאונהארדט עמל על הפקת מקסימום ביטוי מהצ'מבלו - כלי שבאוזני רוב המאזינים למוסיקה קלאסית בימינו (ובמאה ה-20 לא כל שכן) נשמע מוגבל מאוד - מבחינת העוצמה, מבחינת היכולת לקשר בין צלילים ובעיקר - בחוסר אפשרות לשנות את העוצמה, ודאי לא באופן הדרגתי. בריאיון לברנרד שרמן (לספר "בתוככי המוסיקה המוקדמת", 1997), עמד לאונהארדט על מקצת הדרכים לפצות על ההגבלות (שבעיניו כבעל תודעה היסטורית, אינן מגבילות כל כך). בראש וראשונה נקיטת פיסוקים מפורטים יותר של פראזות (למשל השהייה קצרצרה בביצוע צליל בודד, כדי להבליטו). בניסוחו, המוסיקה של המאות ה-17 וה-18 רוצה "לדבר, לא לשיר". כלומר: יש בה הרבה יותר גיווני ביצוע בתוך פראזה, לעומת הטעם של המאה ה-19.

מה יש לפסנתרנים בימינו - שממשיכים לנגן באך בפסנתר - ללמוד מהצ'מבליסטים?, שאל המראיין. לא כלום, ענה לאונהארדט. "פסנתר שמנסה לחקות צ'מבלו נשמע גרוע".

בשיחה ההיא נשאל לאונהארדט גם על יחסו לעולם ההקלטות, ואמר כי הן עזרו מאוד "בהפצת טעם מוסיקלי טוב". עוד אמר, בקשר לכך, כי הוא עצמו אינו מסכים שיקליטו אותו בקונצרט חי; באירוע כזה, הסביר, הוא מנגן תמיד שונה בכל פעם, לפי הנסיבות, וגם לוקח סיכונים. לקיחת סיכונים בהקלטה, לעומת זאת, היא סתם טיפשות.

לאונהארדט שלל בנחרצות את נוהגם (המנומק) של מוסיקאים בארוקיסטיים מסוימים בימינו לבצע קנטטות של באך בשיטת "קול אחד לכל תפקיד" (הזמרים הסולנים שרים גם את תפקידי המקהלה). בריאיון לכתב-העת למוסיקה מוקדמת "גולדברג" לפני שנים אחדות אמר: "הרעיון שבכנסייה בלייפציג, הלא זה המקום שמדובר בו, באך רצה להפעיל מקהלה בת זמר אחד לכל תפקיד הוא קשקוש מוחלט".

באותה פגישה קצרה עם לאונהארדט בתל אביב לא התאפקתי מלשאול לדעתו על נגינת באך בידי מבצע באך המפורסם ביותר במאה ה-20, הלא הוא גלן גולד. מיד התברר, לא במפתיע, שהמוסיקאי ההולנדי שומע אחרת לגמרי ממיליוני מעריציו של הגאון הקנדי. "הייתי מבקש להימנע מהנושא", אמר גוסטב לאונהארדט, בנימה שבולמת ניסיון נוסף. "כל שאני יכול להגיד על נגינתו הוא שזה נורא, ממש נורא".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו