בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נפשו הממגנטת של הצ'לן מסטיסלב רוסטרופוביץ'

"גאונות הצ'לו", סרט על נגינתו של מסטיסלב רוסטרופוביץ' ועל אישיותו התוססת, יפתח את קטגוריית סרטי המוסיקה בפסטיבל בשבוע הבא | וגם: איך קשור מנצח טורקי בכיר לראש העיר הראשון של תל אביב

תגובות

זיכרונות שהוקלטו עכשיו מפי צ'לנים שהיו תלמידים של רוסטרופוביץ' בשנות ה-60 במוסקווה, עדויות של בנותיו ושל אשתו הזמרת גלינה וישנייבסקיה, הערות מתרפקות של חברו המנצח סייג'י אוזאווה ("בזכות רוסטרופוביץ' אני מאמין באלוהים"), רוסטרופוביץ' עם שוסטקוביץ' ועם פרוקופייב בצילומים היסטוריים, מונולוג תוסס מחבק של רוסטרופוביץ' הקשיש, צילומים של קטעי נגינה מדהימים בביצועו - את כל אלה כינס הבמאי ג'ון ברידקאט, בשפע רוסטרופוביצ'י חסר גבולות, לסרט תעודה עשיר.

תחילת הסרט חוזרת לקונצרט שהיה ב"אלברט הול" ב-21 באוגוסט 1968: הטנקים הסובייטיים מחצו אז את האביב של פראג, והתזמורת הרוסית האורחת התקבלה באולם הלונדוני בקריאות בוז. רוסטרופוביץ' ניגן את הקונצ'רטו של הקומפוזיטור הצ'כי דבוז'ק ואחד הנוכחים זוכר היום שהנגינה הביעה את הזדהותו של הצ'לן הרוסי הסובייטי עם העם הצ'כי. מתבקש אולי לדחות תיאורים כאלה, אבל עובדה שלאחר הנגינה הניף הצ'לן את הפרטיטורה, במחווה בולטת, וסיפק בכך רמז עבה על רגשותיו.

צעד פוליטי נוסף היה בסוף שנות ה-60, אז אירח רוסטרופוביץ' את הסופר המושפל סולז'ניצין, אויב המשטר, בדאצ'ה שלו, לחודשים אחדים, ושילם על כך ביוקר: במשך שש שנים היו הוא ואשתו הזמרת מודרים מהופעות במקומות החשובים בבירת המועצות. לבסוף הורשו לצאת לחו"ל, לתמיד בעצם, הופיעו במערב בלי סוף, צברו עוד תהילות והערצה וגם הון עתק.

המסר העיקרי, הסוחף, של הסרט: מסטיסלב רוסטרופוביץ' היה כולו רגשות, אהבת חיים, שכל, תשוקה, ושידר את כל אלה בעוצמה בכל אשר ניגן ועשה ובילה ואמר. חברו ומורו דמיטרי שוסטקוביץ' היה מזמין אותו לפעמים הביתה פשוט כדי שיישבו שניהם זה מול זה שעה ארוכה בלי שום דיבור, תראפיה נפשית טובה למלחין בימים קודרים. רוסטרופוביץ' מעיד שזה היה אתגר - הרי תמיד נבע ממנו אשד של דיבורים והתלוצצויות והסברים ציוריים למוסיקה.

גם המנצח סייג'י אוזאווה אומר בסרט על רוסטרופוביץ': "מעולם לא הכרתי אדם שסיפר כל כך הרבה בדיחות" ובקשר לכך ידועה השנינה הבאה (לא מהסרט אלא מהספר "ארבעה מיתרים לתהילה" של נתן דונביץ'): "אתם יודעים מה זה ‘סוביטו פורטה'"? (הוראה לנגן פורטה פתאומי), שאל פעם הצ'לן הדגול את תלמידיו. "כשאתה במיטה עם חברה שלך ואשתך פתאום נכנסת - זה סוביטו פורטה".

הסרט "גאונות הצ'לו", יוקרן ביום חמישי בשבוע הבא ב-20:30 במסגרת אפוס - הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות, באולם רקנאטי במוזיאון תל אביב, בנוכחות הבמאי.

הסוד של שוסטקוביץ'

נראה כי מהלכים של עצמאות ואומץ שנקט הצ'לן מסטיסלב רוסטרופוביץ', בימי המשטר הסובייטי, אינם שנויים במחלוקת. לעומת זאת, עמדתו של חברו ומורו, הקומפוזיטור דמיטרי שוסטקוביץ', עדיין נראית מתעתעת, במבט היסטורי, ויש ויכוחים בין חוקרים על מידת העוז שהפגין מול המשטר.

באירוע שיתקיים הערב בבית הספר למוסיקה על שם בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב, בהנחיית הפסנתרן תומר לב (הוא ערך את התוכנית בעזרת המוסיקולוגית ד"ר נלי קרביץ) יופנה הזרקור אל יצירה מיוחדת במינה של שוסטקוביץ': הקנטטה "גן העדן האנטי-פורמליסטי", אשר עצם חיבורה - ולו בסתר - מבטא התנגדות ומרי. "פורמליזם" בימי העריצות הסטליניסטית היה כינוי גנאי לאמנות מודרניסטית, אמנות לשם עצמה, שהיא לכאורה מתנשאת, מופשטת, מנותקת מהעם ומהתגייסות להגשמת הסוציאליזם.

תולדות כתיבת הקנטטה הם מרתקים: ב-1948 נערך מעמד ההוקעה הגדול של שוסטקוביץ', כשהשר לענייני תרבות ז'דאנוב תקף את המלחין במישרין, בנאום מוחץ. המעמד זכה לגילום פילמאי בסרט "עדות" ("Testimony") בכיכובו של בן קינגסלי בדמות המלחין. באירוע הערב יוקרן הקטע הרלוונטי מתוך הסרט: המלחין המואשם עולה אל הבמה, מתוודה, מתנצל, מבטיח להיטיב את דרכיו.

אבל ההודאה וההתנצלות היו מן השפה ולחוץ, כורח הפחד. בסתר חדרו, אומר ד"ר תומר לב, התיישב שוסטקוביץ' להביע את תגובתו האמיתית על ההוקעה וכתב טקסט ומוסיקה שאילו היו מתגלים באותה תקופה היו מן הסתם מביאים עליו כיליון. שוסטקוביץ' החל בכתיבת "גן העדן האנטי פורמליסטי" ב-1948 והתמיד בכך בסתר 20 שנה. היצירה בוצעה לראשונה במערב, ב-1989.

"גן העדן האנטי פורמליסטי" מורכבת מזמירות של יועצים-מחנכים שמכתיבים איך לכתוב מוסיקה ב"גן העדן הסוציאליסטי" (היא צריכה להיות נעימה, עתירת מנגינות, מצטטת שירי עם) ועד כמה צריך לחשוד בכל קול שונה. כרקע ליועץ הראשון מנגנת התזמורת מה שנשמע כשיר עם גרוזיני, רמז ברור לשליט - יוסיף סטאלין. תומר לב: "היצירה נפתחת בסגנון שוסטקוביצ'י אופייני והופכת לפארודיה, מין חיקוי שלו למה שהוא מבין כסגנון הרצוי, המוכתב".

הקנטטה כתובה לארבעה זמרי באס, מקהלה ותזמורת, צוותי האקדמיה יבצעו אותה במתכונת המלאה בפסטיבל פליציה בלומנטל בת"א (במאי 2013); הערב היא תוגש בעיבוד קאמרי, עם זמר סולן אחד, פסנתר במקום תזמורת ואנסמבל זמרים קטן בתפקיד מקהלת המוסיקולוגים שמגיבה באמירות ‘הן' כנועות על ההנחיות הפוליטיות-מוסיקליות.

בחלקים אחרים של הערב יישמעו עוד יצירות רוסיות מסקרנות מאוד מהעידן הסובייטי: בין השאר מאת פרוקופייב ("זדראוויצה", אודה חנפנית במלאות 60 לסטאלין, תוקרן בווידיאו), וכנגדה סקרצו קצרצר שלו לארבעה באסונים (לב: "זו יצירה סרקסטית, פרוקופייב ה'מרושע' במיטבו"). כמו כן ינגן לב עצמו סונטה מס' 3 מאת המלחין הנשכח למדי דמיטרי קבלבסקי. לב: "זו אחת הסונטות הכי טובות שחוברו במאה ה-20 בכלל, מעין אחות תאומה לסונטה מס' 7 של פרוקופייב".

מנסור פינת דיזנגוף

השבוע הופיע עם התזמורת הסימפונית חיפה המנצח הטורקי ג'ם מנסור, מוסיקאי ותיק שגדל באיסטנבול ורכש את הכשרתו המקצועי בלונדון. למנסור, בן 54, יש שושלת יוחסין מפתיעה הנוגעת בימי תל אביב הקטנה ובראש העיר הראשון שלה. ג'ם מנסור: "למאיר דיזנגוף לא היו ילדים אבל לאחיו היו שלוש בנות. אחת מהן, אדל (שלמדה בקורס לאחיות באודסה) נישאה אחר כך ביפו לנג'מדין, בנו של הפאשה הטורקי עלי מנסור פאשה. לאדל ונג'מדין נולדו ביפו שני ילדים: עלי - שהוא אבי - ואחותו פאטמה, שהיא דודתי. אגב, יש לי עד היום קרובים בארץ, ממשפחת דיזנגוף".

חגי פריד

"מנסור" הוא שם טורקי?

"לא. עד 1926 לא היו כלל שמות משפחה רשמיים בטורקיה. חייליו של הפאשה, אבי סבי, קראו לו ‘מנסור' ככינוי, אולי מפני שרובם היו ערבים. לימים, כאשר היה צריך לבחור שם משפחה, הפך הכינוי לשם המשפחה הרשמי".

מנסור גדל בעולם חילוני וקיבל חינוך מערבי. לדבריו אין בכך תמיהה, עוד בימי העותמאנים היו משפחות שבחרו לבניהן חינוך כזה. במאה ה-19, הוא מזכיר, היו אופרות איטלקיות חשובות שהוצגו בקונסטנטינופול לפני שהמשיכו אל בירות אירופיות אחרות. מודעות לחלק היהודי בשורשיו תמיד היתה למנסור (גם בזכות אמו, יהודייה ממשפחה אשכנזית) והטורקיות שלו, הוא מנסח, היא היותו "אזרח טורקי". ב"אתניות טורקית" אין הוא מאמין.

באיסטנבול יש אלפי אנשים שמבקרים בקונצרטים, אומר ג'ם מנסור, "אני רואה במוסיקה זו מעין דרכון בינלאומי שמתאים לכולם. אין צורך במורשת עבר מסוימת כדי להתחבר אליה".

התזמורות בטורקיה נהנות מעזרה ציבורית?

"מיניסטריון התרבות תומך בכל התזמורות, וגם בקונסרבטוריונים".

והאיסלאמיזציה אינה בולמת את ההתקרבות למוסיקה מערבית?

"המפלגה האיסלאמית השלטת אינה עשויה עור אחד, ודאי לא רק ממוסלמים קיצונים. מאז שהמפלגה הזאת בראשות המדינה, התמיכה בתזמורת ובקונסרבטוריונים אפילו עלתה. הממשלה מכירה גם בחשיבות התדמיתית של עידוד המוסיקה הקלאסית המערבית".

אתה יכול לבצע יצירות ישראליות בקונצרטים בטורקיה?

"בהחלט".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו