בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קולות הדממה של אנדי פינדון

במעשה אמיץ הקדיש אנדי פינדון אלבום שלם לנגינת חליל ללא ליווי של כלים אחרים. התוצאה היא דיסק עשיר ומרגש שמחדד את חוש השמיעה

תגובות

ההקשבה לכלי מלודי בלי ליווי דומה לטיול בנוף אקוסטי ריק לכאורה, כמו במדבר, או בשדה מושלג. כשהסביבה האקוסטית המיידית לנו דוממת, מיד מתעלה חוש השמיעה על עצמו, והאוזניים מתחדדות. כאשר טובעים ברעשי העיר: כשמסביב צופרות מכוניות, נוהמים מנועים, מוסיקת רקע רמה צווחת מרמקולים, בני אדם צועקים זה על זה ורעם מטוס שחולף בשמים מרעיד הכל - חוש השמיעה מתכנס אל תוך עצמו וסוגר מתגים; אבל כשאין דבר מכל אלה, הוא פורח, וכל רחש הכי קטן, אוושה, קול מהדהד במרחק, נשמעים בהירים וצלולים.

וכך, כשמרכיבים את האוזניות וכל מה ששומעים הוא קול חלילו הבודד של אנדי פינדון, האוזניים חוגגות. ואז, גם בזכות ההקלטה המשובחת, אפשר להבחין בעוד אירועים אקוסטיים לא צפויים שלא נשמעים בדרך כלל: הנשימות של החלילן ונשיפותיו, נקישות לשונו על פיית החליל, קול מגע אצבעותיו על כפתורי המנענעים, והתיפוף העדין, הנעים, של הלבד המרפד את שסתומי הכלי על גליל המתכת שלו.

פתאום מתברר שלא רק חליל נשמע כאן אלא עולם שלם של קולות וצלילים, ועמם כל הדקויות של צליל החליל עצמו - הוויבראטו, שינויי הגוון בין הצלילים הנמוכים לגבוהים ובין השקטים לרמים ובין הרכים-עדינים לתוקפנים. כותרת האלבום מצהירה אמנם שכאן נשמע "מוסיקה לחליל בלי ליווי", אבל איזה עושר טמון בליווי הלא קרוא הזה, וכמה הוא מחייה את קול החליל.

בעולם המוסיקה מכנים "כלי הרמוני" את כלי הנגינה שמסוגלים להפיק יותר מצליל אחד בו בזמן, למשל: פסנתר, גיטרה, אקורדיון וגם כינור. כלים הרמוניים פעמים רבות לא זקוקים לליווי, לקול שני, או לתוספת אקורדים למנגינה: הם מסוגלים לספק זאת לעצמם. כלים מלודיים, לעומתם, הם הכלים שיכולים לנגן רק צליל אחד בזמן נתון - כמו קול האדם: איננו יכולים לשיר ובו בזמן ללוות את עצמנו באקורד רק בעזרת הקול. לצורך כך נזדקק לכלי נוסף, או לעוד קולות בני אדם שישירו אתנו. החליל הוא כלי מלודי, הוא מסוגל לנגן רק מנגינות. לכן עולמו האקוסטי מוגבל, ולכן צריך אומץ להוציא אלבום שלם שמיועד רק לו, בלי כלים אחרים שיגבו אותו.

אנדי פינדון, חלילן אנגלי בשנות ה-50 לחייו, לא חשש מכך, וקיבץ בדיסק החדש שלו מגוון יצירות שמראות את פניו הרבות של הכלי שלו. פינדון יכול היה להעשיר עוד יותר את האלבום באפקטים, ואלה לא חסרים במוסיקה העכשווית לחליל: שירה בזמן הנגינה, פרפור הלשון, תיפוף, נגינה על חלקיו המפורקים של הכלי, לחישה אל תוכו, חיבורו לחשמל; אבל פינדון נצמד לביטוי החלילני הרגיל, רק נגינה: הכי מסורתי, שמרני וטבעי שיש.

גם הרפרטואר שמנגן כאן פינדון מעיד על המסורתיות הזאת: הוא בחר יצירות של חבריו, מלחינים בריטים בני גילו כמו אנדי סקוט, דייב הית', ג'ף אילז ודיוויד קאלן, וכן פנה למלחין מייקל ניימן המבוגר מהחבורה בעשור. מוסיקאים אלה, כמו פינדון עצמו, ידועים ברב-גוניות הסגנונית שלהם, בהיותם מבצעים בעצמם, ובקרבתם לג'ז ורוק, לעולם המיוזיקל הבריטי ולתיאטרון, ולמוסיקה חוץ מערבית. התוצאה באלבום הזה היא לא חציית קווים אל אותם סגנונות, אלא השפעה מובלעת שלהם: הסגנון המוסיקלי השולט בו הוא קונצרטי-קלאסי, מודרני עכשווי, רציני ולא פוזל לבידור או לאקזוטיקה ואוריינטליזם. עם זאת, הוא ניחן ברוח משוחררת ופונה אל הרגש בלי עכבות.

אחרי הפתיחה, ביצירה של אנדי סקוט שנשמעת כמו רגע הזריחה של יום חדש ונעה בין ריתמוס חופשי לגרוב, מגיש פינדון את "צפיפות 21.5", של המלחין הצרפתי-אמריקאי אדגר וארז. הבחירה ביצירה המודרניסטית, ששמה מעיד על צפיפות החומר של הפלטינה - מתכת שממנה עשויים חלילים כמו אלה שבהם מנגן פינדון גם כאן - היא הצהרה על המחויבות האמנותית של האלבום. הבחירה ב"שיר לטוני" של מייקל ניימן לסקסופון בריטון, היא כהצהרה על החופש שנוטל לעצמו פינדון לנגן גם בכלים אחרים - הוא חוזר לבריטון לקראת הסוף, וגם לחליל אלט נפלא ולפיקולו; וההמשך בפרטיטה של באך בלה מינור היא כהצהרה על נאמנותו למקורותיו. בתוך העכשוויות מובלט דווקא ההיבט המודרניסטי של באך, שהתעוזה המלודית והטונאלית שלו מסחררת.

משם נפרש העולם של מלחינים בריטים בני זמננו, שזוכים לביצוע המוסיקלי כל כך של חברם. אנדי פינדון הוא חלילן בדם. הטבעיות שלו עם הכלי נוכחת לכל האורך, זריזות האצבעות שאותה הוא שומר לפיקולו עוצרת נשימה בווירטואוזיות שלה; ו"שיר לטוני", קינה עצובה שאליה הוא שב לסיום האלבום - הפעם בחליל ובסולם אחר - מראה באיזו נפש רגישה הוא ניחן. *

האלבום "צפיפות 21.5": מוסיקה לחליל בלי ליווי מאת החלילן אנדי פינדון; היצירות: מאת מלחינים בריטים בני זמננו, קלאסיקה של המאה ה-20 ובאך; 2011 ,6157 Nimbus, NI



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו