בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך מגדלים את יצחק פרלמן הבא

ילדים המנגנים בכינור נהפכו בארץ לזן בסכנת הכחדה, ובקונסרבטוריון בנתניה מנסים להחיות את התחום עם קונצרטים על מלחינים אנגלים, וקצת ביטלס

7תגובות

פנחס צוקרמן, יצחק פרלמן, שלמה מינץ - שמות אלה כבר נהפכו לסמל: סמל הכנר הישראלי הגדול, הוכחה שלא פסה המסורת הכנרית-יהודית הרוסית האגדית שהוציאה מתוכה את יאשה חפץ ויהודי מנוחין ואייזק שטרן והמשיכה גם בישראל. המסורת הזאת כללה גם נגנים יהודים גדולים בכלי הקשת האחרים - פויירמן ופיאטיגורסקי ומאייסקי ושטרקר בצ'לו, טרטיס וגווילט וגם צימבליסט בוויולה, ועוד ועוד. כמה טבעי, כך נדמה היה, שהמורשת הזאת תוטמע בישראל, שהרוח היהודית הפלאית לא תעצור דווקא על גבול ישראל אלא תמשיך להצמיח גם כאן גאונים של כלי קשת.

אבל מבט אל החינוך המוסיקלי בישראל מגלה שכנראה לא די ב"רוח יהודית" ערטילאית: לצורך הצמחת נגנים, בעיקר בכלי הקשת התובעניים - שלהם יש להתמסר כמעט מינקות ולאורך שעות רבות בכל יום - נדרשת תשתית הוראה רחבה ונדיבה. ובישראל המצב רק הולך ומורע מבחינה זו. מחנכים ומורים מודאגים מהידלדלות התלמידים בענף הקשת, שנהפכו לזן בסכנת הכחדה. לכן טוב היה כל כך לבלות יום עם התלמידים ממשיכי המסורת בקונסרבטוריון נתניה: לפני שבוע ערכה המחלקה לכלי קשת בפעם החמישית את "יום הקשתן הצעיר" - חגיגה שנתית של סדנאות וכיתות אמן, שיעורים ולבסוף קונצרטים; יום שמטפח את הקשתנים הצעירים תלמידי המוסד, ובדרכו מחייה את המורשת.

דודו בכר

על הבמה מול הקהל ההומה, שמילא את האודיטוריום בקונסרבטוריון בקונצרט לסיכום "יום הקשתן", עלתה המפיקה, המנהלת והרוח החיה שלו - הכנרת הצעירה עדי חלאוין, מנהלת המחלקה לכלי קשת. כל היום אפשר היה לצפות בה מושכת בסבלנות וביעילות בחוטים, מפקחת ומדרבנת ומשרה על סביבותיה ביטחון ואינטנסיביות גם יחד. ועתה, במלים ספורות, היא הודתה לכולם וניגשה לפתוח את הערב - שעיקרו היה נגינת התלמידים - יחד עם חבריה מורי המחלקה, בפרק של חמישיית כלי קשת מאת המלחינה האנגלייה אתל סמית, לוחמת לשוויון זכויות לנשים בתחילת המאה ה-20 ופורצת דרך מוסיקלית. קשה לזכור מתי נפתח כאן קונצרט ביצירה של מלחינה.

"זהו בעיקר יום של כיף", אומרת חלאוין בפתיחת היום, "הנושא שלנו הפעם הוא מוסיקה אנגלית, וכולם ינגנו ווהן ויליאמס, ופרסל ואלגר" - אפילו מחרוזת שירי הביטלס נוגנה לסיום הקונצרט - "אלה יצירות שהילדים עובדים עליהן כבר חודשיים, וזו הזדמנות בשבילם להופיע איתן ותוך כך גם להתגבש כמחלקה, להשמיע להורים ולחברים מה הם עושים ולהראות גם לאנשי העיר את העשייה המוסיקלית כאן".

לנשיפה הולכים יותר

החלק הראשון של היום הוקדש לשלוש סדנאות: הנקשן תומר יריב הכניס את הקשתנים הקטנטנים לעולמם מלא הקסם של כלי ההקשה, הצ'לן עירא גבעול פרש מגוון סגנונות בנגינה, והמוסיקאי זוהר שרון עבד על אילתור. שעות הערב המוקדמות הוקדשו לחזרות התזמורות, שגולת הכותרת שלהן היא התזמורת המשותפת לבוגרים ולקטנים, בסך הכל 60 נגנים על הבמה בניצוח נועה אליעזר שלף, אחת ממורות המחלקה.

"הקשתנים הם היהלום שבכתר" מסביר בחדרו, בקומה השנייה של בניין הקונסרבטוריון העגול, המנהל מוטי מירון. "המטרה שלנו היא להעלותם לרמה של תלמידי הנשיפה אצלנו שהשיגו שיא ארצי בנוכחות שלהם במבחני הרסיטל לבגרות: לא פחות מ-32 תלמידים שלנו ניגשו לבגרות השנה בכלי נשיפה. בכלי הקשת איש בינתיים לא ניגש: בכלי קשת דרוש זמן כפול, בשנים ובשעות אימון, כדי להגיע לרמה המבוקשת והמצויה בכלי נשיפה. ולא מדובר רק בקושי - השקעה כזאת מצד ילדים ממש נוגדת את רוח התקופה. כמה ילדים יודעים היום לחשוב לטווח ארוך, לדחות סיפוקים, לבלות שעות כל יום בהתרכזות בנגינה? לקלוט ולא רק לפלוט?"

מירון עובד אפוא כדי להרחיב את בסיס הפירמידה בתקווה להגיע להצלחות עם בודדים מקרב הקשתנים, ולמזלו יש לו תמיכה מהעירייה שלו: ראש העיר מרים פיירברג משקיעה לדבריו הרבה מאוד במוסיקה, הנושא חשוב לה והגב הזה של הרשות המקומית הוא כחמצן לקונסרבטוריונים. משרד החינוך תומך במוסד כאחד מ-41 הקונסרבטוריונים שבפיקוחו, המרכז למוסיקה ירושלים משתתף גם הוא וכן היכל התרבות נתניה. אבל כבכל המוסדות הדומים בארץ, על ההורים מושת המימון הגבוה מכולם, בצורת שכר לימוד שנע ברחבי הארץ בין 400 ל-800 שקל בחודש לתלמיד, תמורת שיעור פרטי בשבוע, שיעורי תיאוריה ופעילות מוסיקלית קאמרית וחברתית.

דודו בכר

"במובן הזה קל יותר לשכנות שלנו, רעננה וכפר סבא", אומר מירון על הקשיים הכלכליים של תושבי עירו, שבתחום כלי קשת נתבעים להשקעה מכבידה במיוחד. "יש לנו קושי בגיוס האוכלוסייה המתאימה: כישרון נמצא בכל מקום, אין הבדל בין בני האדם מבחינה זו, אבל ממון - לא, לכן לצערנו המעוזים שלנו, שמהם אנחנו יכולים לצפות לעתודת תלמידים, הן השכונות המבוססות: רמת פולג וקריית השרון. ובכל זאת, בסופו של דבר רוב האוכלוסיות של נתניה מיוצגות אצלנו".

בנתניה, לפי אתר העירייה באינטרנט, לומדים כ-30 אלף ילדים בני 7 עד 18. בקונסרבטוריון לומדים כ-550 ובמסגרת שמחוץ לו, "בית הספר המנגן" - בו מתנהלת הוראת כלי נגינה בשעות הלימודים בבוקר - לומדים עוד כ-500. גם על כך אחראי הקונסרבטוריון: "במסגרת ‘המודל היישובי' של משרד החינוך אנחנו נכנסים לבתי הספר בעיר ומלמדים כלי נשיפה מכתה ב' וכלי קשת מכיתה ד'", אומר מירון, "ובניגוד ליישובים אחרים, אצלנו לא מחליפים כלי נגינה במרוצת הלימודים: זו לא ‘טעימה' ו'התנסות', אלא לימוד".

למירון יש רק תשבחות על השיטה השנויה במחלוקת, שלפיה לומדים ילדים בקבוצות: "בלי המודל היישובי המוני ילדים לא היו מגיעים כלל למוסיקה, ולנגינה - במיוחד לנגינה בכלים כמו טובה או טרומבון", הוא אומר, "ורוב התלמידים שמתחילים בבתי הספר מגיעים אלינו לבסוף כתלמידי קונסרבטוריון מן המניין".

הזיכרון הכי חזק

"המחלקה הזאת היא הבייבי שלי", אומרת עדי חלאוין, שבנוסף להוראה מובילה את "תזמורת המהפכה" כנגנית ראשית ומנגנת גם באנסמבלים אחרים. היא גדלה בהרצליה וכילדה למדה גם היא בקונסרבטוריון - קונסרבטוריון שטריקר בתל אביב, אצל המורה נאוה מילוא. כשהיתה בת 14 שמע אותה פרופסור מהאקדמיה המלכותית בלונדון והציע לה לבוא ללמוד שם: "בגיל 15 וחצי נסעתי ללונדון, לבד, בלי המשפחה, והתחלתי ללמוד בבית הספר פרסל", היא מספרת, "לימודים מאוד מאוד אינטנסיביים. גרתי אצל משפחה אומנת יהודייה והמשכתי לתואר ראשון ואחר כך שני - סך הכל שמונה שנים מחוץ לבית.

"זאת היתה תקופה נפלאה בחיים שלי, היא הקנתה לי ידע ובסיס וצמיחה מוסיקלית, ופגשתי המון אנשים מרחבי העולם - ואז אמרתי תודה וחזרתי לשורשים שלי".

בשטריקר הציעו לה ללמד כשחזרה ב-2003, ולכך נוספה בהמשך הוראה בבתי ספר בנתניה, ובקונסרבטוריון כמורה מן המניין - ועכשיו כמנהלת: "יש התפתחות מאוד יפה בחמש השנים האחרונות", היא אומרת, "והיום ראינו כמה שמחים הילדים, ואת תמיכת המשפחות. ואשר למספר הילדים - האיכות תמיד היתה חשובה לי יותר, ובעיקר האהבה למוסיקה. כילדה הזיכרון הכי חזק שלי הוא האהבה לנגינה, והשמחה והרצון ולשמוע ולהשמיע. במשך הזמן העיסוק במוסיקה נהיה מאוד קשה, לכן ההנאה והכיף בתחילת הדרך כל כך חשובים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו