שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כך התגלה העיבוד האבוד ל"איוואן האיום" של פרוקופייב

המוסיקולוגית נלי קרביץ מצאה את כתב-היד של העיבוד הראשון לפסקול שכתב המלחין לסרט של אייזנשטיין. בשבוע שעבר הוא בוצע בבכורה עולמית בלונדון

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי חיטרון

ביום שישי לפני שבוע, בהרצאה בלונדון, אמרה המוסיקולוגית נלי קרביץ: "לא תמיד חלומות מתגשמים, במקרה שלי - הם התגשמו". ד"ר קרביץ (מומחית לפרוקופייב, מרצה בבית הספר למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב, מוסקוואית שעלתה ארצה ב-1990), סיפרה לקהל הבריטי על התגלית שלה: איך מצאה את כתב-היד האבוד של העיבוד הראשון לפסקול שכתב פרוקופייב לסרט "איוואן האיום" של אייזנשטיין. את העיבוד, לטענתה, אישר המלחין עצמו, ועשה אותו לבון אטובמיאן, מוסיקאי ארמני-רוסי, שהיה ידיד, תומך ומו"ל של סרגיי פרוקופייב.

קרביץ מדגישה כי לגרסה זו, שהפכה את הפסקול לאורטוריה (יצירה קולית קונצרטית עם עלילה), יש ערך כעומדת לעצמה. באותו ערב כיכבה האורטוריה בביצוע בכורה עולמי ב"רויאל פסטיבל הול", עם זמרים סולנים, מקהלה והתזמורת הפילהרמונית הלונדונית בניצוח ולדימיר יורובסקי.

פרוקפייב (יושב) ומעבד היצירה אטובמיאן, 1945צילום: הארכיון הלאומי ברוסיה לספרות ואמנות

תנסי בכניסה השנייה

"זה היה ב-2007", פתחה קרביץ. "באתי לספרייה של איגוד הקומפוזיטורים במוסקווה כדי לחפש חומר על לבון אטובמיאן, רציתי לכתוב מאמר עליו". למנהלת הספרייה, מרינה פטרובנה סבלייבה, לא היה הרבה מה להראות לי, אבל היא אמרה - ‘נלי, את יודעת שהבת של אטובמיאן גרה כאן, בבית הזה?" (מדובר בבניין גדול ברחוב בריוסוב במוסקווה הידוע כ"בית הקומפוזיטורים". גרו בו בשעתם בין השאר שוסטקוביץ', שניטקה, חצ'טוריאן). סבלייבה גם נתנה לקרביץ את מספר הטלפון של סווטלנה לבונובה אטובמיאן.

בהרצאה בלונדון המשיכה ד"ר נלי קרביץ וסיפרה: "התקשרתי פעמים אחדות לסווטלנה אטובמיאן אבל היא סירבה בעקשנות להיפגש, בכל מיני תירוצים. כן, אמרה, אני גרה באתה דירה שבה גר אבי, אבל הצביון של הבניין השתנה. לא ויתרתי, המשכתי להתקשר אליה גם מישראל, הבנתי שהיא טיפוס ביישן, שבשבילה אני אשה זרה עשירה, ולא נעים לה לחשוף לפני את עונייה ואת הדירה הצנועה שלה. אחרי שישה חודשים היא סוף סוף הסכימה, ונסעתי אליה. במשך שבועיים נפגשנו כל יום. באחת הפגישות היא אמרה - ‘ב-1964 אבי תרם את הארכיון הענקי שלו למוזיאון ע"ש גלינקה, אבל לא נתן את הכל. מאחר שאת מומחית לפרוקופייב, אולי תרצי להציץ בחומר שנשאר פה".

כרזת הסרט "איוואן האיום" של סרגיי אייזנשטיין

שאר החומר, כל מה שאביה של סווטלנה השאיר, 11 תיקים גדושי חומר, שכן בדירת בתה של סווטלנה קומה אחת למטה. "הבת לקחה סולם" סיפרה ד"ר קרביץ, "ביקשה ממני שאחזיק בו חזק כדי שלא תיפול, והורידה את תיק מס' 11 מאצטבה. בתיק היתה פרטיטורה בכתב-יד, האורטוריה איוון האיום, ערוכה ומתוזמרת בידי לבון אטובמיאן. מיד הבנתי שזו תגלית, והסברתי להן זאת. סווטלנה והבת לא ידעו על כך דבר קודם. התברר שבמשך 50 שנה שכב התיק על האצטבה וחיכה לי. סווטלנה העניקה לי אותו במתנה ואמרה - ‘עשי משהו כדי ששמו של אבי לא יישכח'.

אגב, בתיק הזה היה עוד מסמך מדהים, כתב אישור מ-1948, חתום בידי שוסטקוביץ' - הוא חתם כיו"ר ועדה אמנותית של איגוד הקומפוזיטורים הסובייטיים. מדובר באישור על כך שאטובמיאן עשה שינויים שהתבקש על ידי הוועדה לעשות, וכעת הוועדה ממליצה על היצירה לפרסום ולביצוע.

"הצעתי את האורטוריה לליאון בוטסטיין, שהיה אז מנהל אמנותי של התזמורת הסימפונית ירושלים, ולוואלרי גרגייב, מסיבות לא ידועות הם לא נרתמו לעניין. נסעתי עם כתב-היד לפאריס, לפגישה עם סוויאטוסלב פרוקופייב, בנו של המלחין, ועם הנכד, סרגיי פרוקופייב ג'וניור. סוויאטוסלב אמר ‘אנחנו בני מזל שהתווים האלה התגלו". סרגיי הפגיש אותי עם המנצח ולדימיר יורובסקי. נפגשתי עם יורובסקי (מנהל התזמורת הפילהרמונית הלונדונית) בלונדון, לפני שלוש שנים. הוא אמר שיש לו סנטימנט מיוחד לאטובמיאן, שהיה מקורב לסבו, המלחין ולדימיר יורובסקי. זה כאילו שמהשמיים - פרוקופייב עצמו דאג לבחור את המנצח הכי מתאים לביצוע בכורה של האורטוריה".

מכתבים מפרוקופייב

שאלתי שלשום את נלי קרביץ, השוהה בימים אלה בארצות הברית - בין השאר היא תרצה באוניברסיטת פרינסטון (כותרת ההרצאה: "האם פרוקופייב היה מלחין יהודי?") - אם העובדה שסווטלנה, בתו של אטובמיאן, לא גילתה קודם לכן את דבר המסמכים שבידה אינה מפתיעה. קרביץ אומרת שמצד אחד השתיים (האם, סווטלנה, בתו של אטובמיאן, מתה חודשים אחדים לאחר הגילוי והבת, בגיל 50, מתה חודש לאחר מכן) אינן מוסיקאיות וכנראה שהנושא היה רחוק למדי מהן. עם זאת, הוסיפה קרביץ, זה אכן משונה, שהרי בעלה הראשון של סווטלאנה, שחי עדיין, הוא מוסיקאי מקצועי - פרופסור מפורסם למדי לפסנתר בקונסרבטוריון במוסקווה.

מה החשיבות של הגילוי?

נלי קרביץ: "אני בטוחה שזה נוסח שפרוקופייב עצמו בדק ואישר, משום שהעיבוד נעשה עוד בחייו (בסוף שנות ה-40) והיא הושלמה ב-1948.

"בינואר 1961", היא ממשיכה, "לאחר שאטובמיאן קיבל את כל האישורים הנחוצים מהוועדה בראשות שוסטקוביץ', כאמור, הוא לקה בשבץ - ומת. זה היה כחודש לאחר שצץ עיבוד אחר לפסקול, מעשה ידיו של מוסיקאי ושמו אברם סטשביץ'. גרסה זו הוכנה לאחר מותו של המלחין (סטשביץ' הוא המנצח שהכין את הקלטת הפסקול לסרט).

מה ההבדל בין שתי הגרסאות?

"סטשביץ'", אומרת קרביץ, "פעל בשיטה מכאנית, רוטינית, נשאר נאמן לסדר הקטעים בפסקול הסרט. הוא גם שילב קריין, שמסביר איך האורטוריה קשורה למאורעות בחיי איוואן האיום. גרסה זו נמשכת שעה, ומשעממת מאוד. הגרסה האורטורית של אטובמיאן נמשכת 50 דקות ובנויה בהיגיון מוסיקלי אמנותי, בהחלט לא לפי הסדר בסרט, יש בה שינויים רבים ואין בה קריין. במבט ראשון היא יכולה להיחשב "פנטסיה על נושא", אבל קרביץ בטוחה, כאמור, שכל השינויים נעשו בפיקוחו ובהרשאתו של הקומפוזיטור.

מתוך הסרט "איוואן האיום" של סרגיי אייזנשטיין צילום: רקס

בכלל, היא מדגישה, בין פרוקופייב ואטובמיאן שררו יחסי אמון הדוקים. הם החליפו ביניהם 230 מכתבים, וקרביץ מתכננת לכנס אותם בספר על לבון אטובמיאן, שהיא עומדת להשלים. "כשסיפרתי לסוויאטוסלב פרוקופייב, בנו של המלחין, על הגרסה האבודה שמצאתי, הוא שאל אם יש בה קריין. כשעניתי בשלילה הוא שמח". סוויאטוסלב מת לפני שנה. הנכד, סרז' (סרגיי) נכח בקונצרט הבכורה של האורטוריה בלונדון, בשבוע שעבר.

הספקת גם לראות מה יש בתיקים האחרים שהיו ברשותה של סווטלנה אטובמיאן?

"ראיתי. היו שם דברים חשובים מאוד. למשל גרסת פסנתר לסימפוניה הרביעית של שוסטקוביץ', שקיומה ידוע אבל נחשבה אבודה. כל החומר הזה נעלם מהדירה".

את חושבת שפיספסת, בכך שלא דאגת מיד לקבל גם את התיקים האחרים?

"לא יכולתי לקבל אותם. כשדיברתי עם סווטלאנה הערכתי מה היא מוכנה לתת לי, פעלתי נכון, באותו זמן, בכך שלא ביקשתי יותר".

איוואן "האיום", על חייו של השליט הרוסי מהמאה ה-16 שהפך את רוסיה לאימפריה אבל הידרדר נפשית, הוא הסרט האחרון שפרוקופייב השתתף בו כמלחין לצד הבמאי סרגיי אייזנשטיין. הסרט תוכנן כטרילוגיה, חלקה הראשון הופיע ב-1945 וקצר את פרס סטאלין. החלק השני נפסל, לאחר הקרנה בדלתיים סגורות, והחלק השלישי לא מומש.

לסרט המפורסם יותר של אייזנשטין-פרוקופייב, "אלכסנדר נייבסקי" הכין המלחין עצמו גרסה קונצרטית שסווגה כ"קנטטה". בגלל מצב הבריאות שלו, אומרת ד"ר קרביץ, לא היה פרוקופייב יכול לטפל בעצמו גם בעיבוד הפסקול של "איוואן". במקרה של נייבסקי, היא מוסיפה, סדר המוסיקה בקנטטה חופף את הפסקול משום שמדובר ביצירה קומקפטית שמקיפה תקופת זמן קצרה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ