בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אופרה אחרת לגמרי: רשמים מקונצרט של אנסמבל "מיתר"

מהמנגינות המתוקות והלהטוטנות הווקאלית באופרה של דוניצטי עד ניסיונות בני עשרות שנים לעצב ערך אסתטי חדש, שונה, לרבות שימוש בחריקות ונקישות

8תגובות

סצינת הקונצרטים הישראלית עולה על גדותיה בגיוון מרתק: ממוסיקת בארוק, דרך קלאסיקה ורומנטיקה, עד מבוכי המוסיקה של המאה ה-20 - משעולים סבוכים שקומפוזיטורים ישראלים לא מעטים עדיין מתמידים בהם. הקהל הרחב, ברבבותיו, מתענג על אופרות ועל קונצרטים סימפוניים מסורתיים; אחר כך, במקום נמוך במידה ניכרת מבחינת ההיקף, באים חובבי קונצרטים מוסברים ושוחרי מוסיקה קאמרית ומוסיקה מוקדמת; מיעוט קטן, רובו מוסיקאים מקצועיים וסטודנטים באקדמיות, מוצא עניין ביומרות חידוש, בניסיונות אוונגרדיים, הליכה בדרכים שתכליתן עלומה.

הגיוון המרתק - עולמות זרים זה לזה לכאורה, של מוסיקה קונצרטית - מומחשים בימים אלה על במותינו בצורה נוקבת. בקוטב אחד עומדת לככב האופרה "לוצ'יה די למרמור" של דוניצטי, שמציעה פינוק אוזניים מיידי ואולי גם היסחפות בעלילה - זו אחת היצירות הכי פופולריות ברפרטואר האופרה; ובקוטב האחר - קונצרטים מאתגרים של אנסמבל "מיתר" ושל אמני "הפרויקט הקאמרי".

תומר אפלבאום

געגועי ברווז

אנסמבל "מיתר" - קבוצת נגנים צעירים מצטיינים שמתמחה בעיקר במוסיקה בת זמננו, בהנהלת הפסנתרן עמית דולברג - הגישה בשבוע שעבר קונצרט מעניין במיוחד באולם ביה"ס למוסיקה על שם בוכמן-מהטה באוניברסיטת ת"א. התוכנית היתה קשה - עם יצירה מודרנית ותיקה, סריאלית, של ארנולד שנברג (בחלק הקל יחסית של הערב), ולצדה יצירות שמדברות בשפה זרה ומוזרה הרבה יותר. הקונצרט בכללו היה עמוס יתר על המידה, ובסיומו חשתי שיצירות שנוגנו בסיום טישטשו, שלא בצדק, את רושמן של אלה שנוגנו לפניהן. ודאי שקונצרט מעורב, יצירות קלאסיות שגורות עם יצירות מודרניות מאתגרות, הוא דרך הגיונית יותר להגיע אל המאזין (כמו בקונצרט של אמני "הפרויקט הקאמרי" להלן).

שלוש היצירות האחרות שביצעו נגני "מיתר" הן מאת לוקה פרנצ'סקוני האיטלקי ("א פואוקו", מ-1995), ומאת הישראלים יאיר קלרטג ("מומנטס אינקומוניקייבלס", 2011), וראובן סרוסי (2009). היצירה של סרוסי, "געגועי ברווז" שמה, חוברה לזכרו של המאייר דודו גבע ובאנלוגיה מוצהרת לסגנונו. המלחין ראובן סרוסי השתתף בקונצרט גם כגיטריסט והאירוע כולו אורגן כמחווה לו, לרגל קבלת פרס אקו"ם על מפעל חיים. ביצירה של קלרטג בלטו אפקטים מיוחדים של סאונד, בין השאר באמצעות שפשוף גב העץ של הגיטרה, במקום פריטה על מיתריה.

טלי שני

עובדה מפתיעה ידועה, בהווי הקונצרטים של מוסיקה בת זמננו בארץ: קומפוזיטורים אינם נוכחים בדרך כלל בקונצרטים מיצירות עמיתיהם. הפעם נרשמה חריגה: בקהל נראו גם המלחינים צבי אבני (חתן פרס ישראל) ויוסף ברדנשווילי (עטור פרסים אף הוא). ביקשתי את התרשמותם. צבי אבני, על היצירות של פרנצ'סקוני, קלרטג וסרוסי: "אגיד את דעתי רק על הכיוון הכללי שלהן, כלומר על המחשבה ה'סונוריסטית אבסטרקטית'. היו רגעים מעניינים ביצירות האלה, אבל זה הרי כיוון שקיים כבר 50 שנה, ולכן לא מחדש וגם לא נועז. אני לא מאמין שגלומות בו מספיק אפשרויות שיש טעם לבדוק אותן ושצפויה ממנו התפתחות משמעותית לעתיד. אגב, זה מצב דומה למה שמוכר בתחום הציור האבסטרקטי. התפיסה הזאת שלי קשורה באמונה שהמקור של כל מוסיקה הוא המלודיה. ביצירות בנות זמננו, כמו אלה ששמענו בקונצרט, השתתפו כלים שמיסודם נועדו לנגינת מלודיות אבל נעשה בהם שימוש למטרות אחרות. לדעתי יש להצטער על ההימנעות הקיצונית משימוש באלמנטים מלודיים". יוסף ברדנשווילי: "מאוד נהניתי מהיצירות ומהביצוע, שהובל בידי מנצח מעולה, יובל צורן. יאיר קלרטג התפתח כמלחין עצמאי, מקצוען שיש לו מה להגיד. היצירה של פרנצ'סקוני? "היא קשה, אבל מבטאת אנרגיה מתמדת, מוסיקה של מקצוען. אישית אני לא כל כך אוהב שכל היצירה היא מוטיב אחד".

ולא מוטיב מלודי.

"נכון. זה עיסוק בצליל עצמו, כך גם אצל קלרטג".

ו"געגועי ברווז", של סרוסי?

"זו יצירה מרשימה, אחת הכי טובות שכתב. שמעתי אותה כבר כמה פעמים ותמיד היא מפתיעה אותי. אין בה צליל מיותר. נכון שבגדול - זאת לא השפה שלי. אבל מה שחשוב זה לא השפה אלא הדמות שיוצאת מתוך השפה. ראובן הוא יוצר שיש לו מה להגיד".

אתה מסכים לדעתו של צבי אבני שהכיוון הסונורי אינו מחדש ואינו מוביל למקום מעניין?

"מסכים שזה לא חדש, אבל גם ב'לא-חדש' יש משהו חדש, וחמישים שנה זה לא כל כך הרבה זמן. צריכים עוד סבלנות. יש עדיין מלחינים שחושבים - אני לא ביניהם - שהתמקדות בצליל עצמו זה מספיק". לפי דברי הסבר קצרצרים שנשא הקומפוזיטור ראובן סרוסי, על יצירתו "געגועי ברווז" המפתח להבנתה אינו מסובך: כמו שהקו המצויר של דודו גבע הוא פשוט, כך הקו המוסיקלי: צליל ארוך ובסיומו קפיצה פתאומית גדולה מעלה (או צניחה גדולה מטה) ננקטים ביצירה כאנלוגיה למהלך הקו של גבע, באיורים שלו. אודה כי למרות ההסבר, הרעיון של קישור היצירה לאיורים עדיין נשמע לא משכנע, באוזניי, אולי מפני שלאמיתו של דבר אין הוא אפשרי באמת. בדרך אגב: בהאזנה שנייה ושלישית ל"ברווז" שמתי לב לתופעה חולפת, שאפשר לאפיינה כשמחת הפגישה עם משהו פמיליארי, וקיימת גם בהקשר של יצירות מודרניות "מוזרות" אחרות. במקרה של "ברווז", קרוב לסיום, חוזר הבאסון על צליל סטקאטי למדי, מתמיד, ונוצר בכך אפקט ברור, ערב למדי לאוזן, שיוצר רושם של התקרבות, ידידותיות למאזין. זו אשליה.

לאושרנו, דברי קילוס או הסתייגות מ"געגועי ברווז" אינם מחוסנים, בימינו, מעמידה מיידית לשיפוט: הקוראים מוזמנים לבקר את היצירה באינטרנט. "געגועי ברווז" (http://tinyurl.com/86454cr) נשמעת ונצפית שם בקונצרט פומבי של "אנסמבל המאה ה-21". הגולשים יוכלו אפוא להשוות את יחסו של יוסף ברדנשווילי אל ה"ברווז" עם המסר הצלילי והתת-צלילי שיגיע אליהם. אזהרה: בהאזנה אחת אין די.

המלצה נוספת: יצירה קצרה אחרת של סרוסי, ששמה "מוזר... לא?", ואשר בוצעה בין השאר בטקס חלוקת פרס אקו"ם לפני שבועיים, זמינה אף היא לצפייה והאזנה. הכתובת: http://tinyurl.com/86fqucy.

שנברג לצד מוצרט

הקונצרט של אנסמבל "מיתר", בשבוע שעבר, נפתח ב"סרנדה" של ארנולד שנברג, יצירה ארוכה מ-1920. השבוע תישמע בקונצרטים פומביים של אמני "הפרויקט הקאמרי" יצירה אחרת של שנברג, ידידותית בהרבה למאזין, והיא הסימפוניה הקאמרית מספר 1 (בנוסח לחליל, קלרינט, כינור, צ'לו ופסנתר). מדובר ביצירה מוקדמת יותר של שנברג (מ-1906), שהיא מובנת וקליטה גם לאוזן שמרנית ורושמה הכללי פוסט-רומנטי (דומה ל"ליל זוך" של שנברג). עם זאת, בדומה לסרנדה, גם זו מוסיקה צפופה, עתירת רעיונות שבהאזנה אחת אי אפשר כמעט להכילם. דיסק מומלץ מיצירות ארנולד שנברג, בהפקת בית התפוצות, הופיע לפני שנים אחדות וכלול בו בין השאר הנוסח לחמישייה של הסימפוניה הקאמרית, בביצוע אנסמבל אירופי ששמו "רשרש".

בקונצרט של אמני "הפרויקט הקאמרי" שיתקיים ביום שבת באולם ענב שבתל אביב (מנהל את הפרויקט נגן הקלרינט טיבי צייגר), תהיה גם מנה שווה לכל אוזן - אטרקציה מוצרטית מיוחדת: הסונטה לכינור ופסנתר, ק' 378, בנוסח לקלרינט ומיתרים (עיבוד שעשה המו"ל יוהן אנדרה, בתחילת המאה ה-19). לכאורה מדובר בסתם יצירה נעימה של מוצרט, קלאסיקה נינוחה, לא מהכי מפורסמות; אך למעשה מדובר בעוד דוגמה לפשטות משתעשעת, נשגבת כמעט. מלבד המנה המוצרטית תככב בקונצרט יצירה רומנטית דחוסה, עתירת אמוציות וצלילים ועוצמה - הטריו אופוס 101 לפסנתר, כינור וצ'לו. בקיצור: הציפיות גבוהות.

אנסמבל "מיתר". מנצח יובל צורן. סולנים: ראובן סרוסי (גיטרה) ויאיר פולישוק (בריטון). אוניברסיטת תל אביב. 1.3.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו