בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קרנגי הול בשבילי הגליל

במיני-ואן שטיפס אל התיכון בתפן נסעו חברי "הפרויקט הקאמרי הישראלי" בדרכם ללמד ולנגן. את הקונצרט שניגנו שם הם העלו רק לאחרונה בניו יורק

3תגובות

בחבל תפן בגליל, משקיף על נוף הררי שבימים אלה מתהדר בפריחה צבעונית, שוכן מרכז התרבות "זיקית", אחד ממפעלי התרבות שהוקמו באזור התעשייה תפן. באחד מימי השבוע שעבר נצפה מיני-ואן לבן מטפס בהר אל הזיקית, ומי שהציץ פנימה אל תוכו היה מגלה עמודי תווים, כלי נגינה - וגם את המוסיקאים שמנגנים בהם: חברי הקבוצה הקאמרית "הפרויקט הקאמרי הישראלי", בדרכם לעבוד ולהופיע עם תלמידי מגמת המוסיקה בתיכון.

אם מרחיבים מעט את היריעה, מגלים שנסיעת הנגנים אל תפן היא חלק ממסע גדול יותר שלהם בין מרכז ופריפריה: רק שבועיים לפני בואם לגליל השלימו חברי הקבוצה סיור בארצות הברית בקונצרט ב"קרנגי הול" בניו יורק - לפני אולם מלא שלא הצליח להכיל את כל המבקשים להאזין וחלקם נותרו בחוץ. קרנגי הול, תיכוניסטים בתפן, ואחר הצהריים הלאה לכרמיאל... הצירוף הזה נשמע כמעט דמיוני, הקיטוב נדמה חריף מדי.

כך או כך, שום אבק כוכבים ניו-יורקי לא פוזר באותו הבוקר ב"זיקית", שלאורכו נתנו חברי "הפרויקט" שיעורים פרטיים לבני הנוער, ועבדו איתם באינטנסיביות בקבוצות קאמריות; וגם לא בקונצרט הסיכום: אחרי מנוחה קצרה התמקמו כולם בחדר ההופעות הצפוף, דרוכים לקראת הקונצרט שנסב כולו סביב יצירה אחת - הסימפוניה הקאמרית הראשונה מאת שנברג, מ-1906.

דודו בכר

ארנולד שנברג - גם היום, יותר מ-60 שנה אחרי מותו ומאה אחרי יצירותיו האקספרניוניסטיות, מעורר השם הזה חששות בקרב קהל הקונצרטים. "לפני ביצוע היצירה", כך מספר לתיכוניסטים הכנר יונה צור בתחילת הקונצרט, "אני שואל את הקהל: אתם מכירים את הסימפוניה הקאמרית הזאת? לעתים נדירות מישהו מרים את ידו; ואז אני שואל - ומי מפחד ממה שהוא עומד לשמוע? והרבה ידיים מורמות". החשש ניכר בעליל גם בקרב התלמידים הצעירים, למרות ההכנה לה זכו לפני הקונצרט. "מה עושה את שנברג למלחין מפחיד עדיין - כמו שהיה גם בזמנו - אחרי כל כך הרבה שנים?", ממשיך ומקשה צור. "מה גרם להתקוממות הזאת כנגדו - הרי הוא היה לדבריו ממשיך המסורת הרומנטית של ברהמס וואגנר?"

וכדי להסביר, ולהפיג חששות, ולהעמיק ביצירה מעבר לדימוי שלה ולפני השטח הסוערים והדיסוננטיים שלה, מתחיל האנסמבל בהנחיית צור לפרק את המוסיקה לגורמיה המוטיביים, המלודיים, המבניים, ההרמוניים; ובהדרגה מסתבר שהמוסיקה במהותה היא אכן טונאלית: היחס בין הכלים, המנעד שלהם, טכניקות של פיתוח מוטיבי, יחס בין גובה לדינמיקה, תחושה של כיווניות לקראת שיא: כל אלה הם אכן המשך לוואגנר וברהמס. כאן אין אלקטרוניקה, ושנברג לא מחפש אפקטים שאיש מעולם לא שמע בצ'לו ולא מפרק את הפסנתר לגורמיו. אפילו המחוות שמבקשות להביע רגש נמצאות כאן - ממש המאה ה-19 במיטבה.

ובכל זאת, קשה לומר שההתיידדות עם סודות היצירה וההיכרות עם מרכיביה המסורתיים משכנעות את המאזינים הצעירים, שכן המרכיב הבולט במוסיקה הזאת, מאגרי הצלילים שלה, הוא בעליל לא רומנטי - והוא משתלט על כל היתר: "האם אחרי עיסוק ממושך במוסיקה הזאת כבר שומעים אותה כמו מוסיקה רגילה?", שואל אחד המאזינים הצעירים בסוף הקונצרט, מבטא את תחושת כולם שכאן לא מדובר במוסיקה "רגילה", משמע ברת האזנה. רחוק מכך.

שיבת הנגנים היורדים

כבר חמש שנים, מאז הוקם בניו יורק "הפרויקט הקאמרי הישראלי", נוסעים חבריו - כולם מוסיקאים בשנות ה-30 שלהם - ברחבי הפריפריה. פעמיים ועכשיו שלוש בשנה, בין קונצרטים בסדרת המוסיקה הקאמרית של הקונסרבטוריון הישראלי (שטריקר) בתל אביב וקונצרטים בירושלים, הם באים להוראה ועבודה ונגינה במקומות כמו מעלות-תרשיחא, שפרעם, כרמיאל ותפן.

המסע הנוכחי שלהם בשמונה מקומות שונים, שנגמר הערב בירושלים (תיאטרון ירושלים, 17:00), עם הסימפוניה הקאמרית של שנברג וגם יצירות של ברהמס, גדעון קליין ומוצרט, מעיד על האינטנסיביות: "במרוצת השנים האלה אנחנו כבר שבים וחוזרים למקומות בהם לימדנו בעבר, ונוצר קשר עם כולם - המורים והתלמידים", אומר נגן הקלרינט טיבי צייגר, מייסד הקבוצה, "לפעמים מתקשרים אלינו גם בין הסיורים - להתייעץ, לקבל חוות דעת".

צייגר ובת זוגו הצ'לנית מיכל קורמן, חברת הפרויקט גם היא, נסעו כמו שאר חבריהם ללמוד בחו"ל, בעיקר לארצות הברית - במוסדות כמו ג'וליארד וייל - אבל גם לברלין ולפאריס, ונשארו שם שנים רבות. כמעט כל החברים הקבועים האחרים - הפסנתרן אסף וייסמן, בוגר ג'וליארד שעושה קריירה ארצות הברית, הפסנתרנית יעל קרת, הכנר איתמר זורמן שכוכבו דורך, הוויולן גיא בן ציוני שמלמד בלייפציג, נגן הנבל סיון מגן, הכנר דניאל ברד - עדיין מתגוררים בחו"ל. אבל קורמן וצייגר חזרו לפני כשנה לישראל.

דודו בכר

"הקמתי את האנסמבל כי ידעתי שנחזור יום אחד, זו היתה מחשבה לטווח ארוך", אומר צייגר, שקבע את מרכז האנסמבל בניו יורק, שם הוא גם מגייס תרומות לצורך הפעילות שלו. "הקמנו את הצד האמריקאי כדי להניח בסיס כלכלי, ובהתחלה פעלנו בלי רווח - ואפילו מתוך הפסד. סיורים כאלה עולים הרבה כסף, וזו הסיבה שהרכבים מוסיקליים לא מגיעים לפריפריה". בשנה שעברה קיבל הפרויקט את פרס שרת התרבות, 50 אלף שקל, ויחד עם תמיכת המשרד, למרות שהינה בסיסית, הגבירו הנגנים את תדירות סיוריהם לשלוש פעמים בשנה.

"הקבוצה מאוד מגובשת וכולם חדורים במסירות הזאת לסיורים", אומר צייגר, "אופי הפרויקט ידוע לכולם, ומי שלא ראה בכך חשיבות לא ביקש להצטרף מלכתחילה. לקונצרטים שלנו הרחק מהמרכז יש אופי מיוחד: עצם זה שאנחנו מביאים בדיוק אותה התוכנית שמנוגנת לקהל במרכז, שכביכול מבין ומתוחכם יותר - הוא דבר חשוב. חשובה גם ההצלחה הבינלאומית של הנגנים שלנו, שהופיעו בכל העולם וזכו בפרסים. כשהילדים בתיכון קוראים בדף ההסבר שאנחנו חוזרים עכשיו מסיור קונצרטים בחוף המערבי בארצות הברית, וששבועיים לפני המפגש איתם ניגנו בקרנגי הול - התובנה הזאת, שלא תפרנו קונצרט במיוחד בשבילם אלא אנחנו מביאים להם את מה שאנחנו מביאים לעולם - זה תורם לרמת מעורבות והקשבה גבוהה הרבה יותר".

חברי האנסמבל משוחחים עם הקהל בגובה העיניים, מתבדחים, מסבירים בלשון מובנת לכל, ולבושים כאחר באדם: "כך נשברות מחיצות", אומר צייגר, "זה מבהיר לקהל את הצד האנושי בלהיות מוסיקאים. רוב האנשים רואים נגנים רק בבגדי קונצרטים, שותקים, וצריך לשבור את הקרח הזה".

ביוני הקרוב יצטרף לסיורי הקונצרטים פיטר ויילי, הצ'לן של רביעיית גוארנרי האגדית, ובאותה תקופה ייצא לאור גם אלבום הבכורה של הקבוצה. ובינתיים מתמקמים צייגר וקורמן בישראל: "כבר עשרה ישראלים, שכנים שלנו מאותה שכונה בניו יורק, חזרו בשנה האחרונה", מסכם צייגר, "אולי זה המצב הכלכלי שם, אולי סיבות אחרות - בכל מקרה זה נראה לנו הטיימינג הנכון לחזור".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו