בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האופרה הישראלית חוזרת ל"מאדאם באטרפליי"

את הסיפור על גיישה יפאנית ואמריקאי חסר לב יוביל הפעם לוצ'אנו די-מרטינו. וגם: מרתון סונטות של בטהובן ב"גשר"

2תגובות

למנצח האיטלקי לוצ'אנו די-מרטינו יש מזל: בהופעתו הראשונה כמנצח באופרה הישראלית הוא מקבל לידיו הפקה שמבחינת הבימוי והתפאורה היא מצוינת. מדובר בגרסה מעשה ידי צוות פולני, ברובו, בראשו הבמאי מריוש טרלינסקי, אשר הועלתה בתל אביב ב-2008. בתפקיד צ'ו צ'ו סאן ("באטרפליי") תככב הפעם זמרת אחרת - הסופרן הישראלית אירה ברטמן. בתפקיד פינקרטון, אהובה האמריקאי נצור הלב, יופיע אותו זמר טנור סרבי שגילם את התפקיד לפני ארבע שנים.

בגיל 30 ומשהו, מחזיק המנצח לוצ'אנו די-מרטינו בעבר אופראי עשיר למדי. על "מאדאם באטרפליי", למשל, עבד כבר בשלוש הפקות שונות - תחילה בארצות הברית, אחר כך בבולגריה ורק לפני חודש בליבק, צפון גרמניה. הוא יליד העיירה לנצ'אנו, בן לאב איטלקי (טנור) ולאם גרמנייה, למד את המקצוע באקדמיה בהמבורג והשתלם אצל ואלרי גרגייב, איליה מוסין ומיונג ון-צ'ונג. בתחילת הקריירה ניצח על האופרה של נובוסיבירסק, מזה עשר שנים בסיסו בסופיה - הוא מנצח על האופרה הלאומית הבולגרית. לבד זאת הוא מנצח במקומות שונים בעולם ובאופן מובהק בבית האופרה "מרינסקי" בפטרבורג, כמנצח משנה לגרגייב וכמדריך זמרים צעירים.

יוסי צבקר

לאיזה היבט במוסיקה של פוצ'יני ב"באטרפליי" אתה מציע לשים לב?

"באופרה זו, כמו גם באופרות אחדות אחרות שלו, פוצ'יני הוא אמן הצבע. הוא משתמש באותו הרכב תזמורת בדיוק גם ב'טורנדוט' ו'לה-בוהם', אבל כל אחת מהשלוש ניתנת לזיהוי מיד לפי הצבע לבדו. ב'באטרפליי' משולבים אלמנטים יפאניים, באמצעות גונגים ופעמונים וגם כתיבה פנטטונית (סולם בן חמישה צלילים) במקומות אחדים, ובכך פוצ'יני הולך בעקבות דביסי. הגדולה של פוצ'יני ביצירה זו היא בכך ששילב אימפרסיוניזם צרפתי, פולקלור יפאני ומלודיות איטלקיות".

נכון לומר שזו מוסיקה ממיטב השראתו?

"זו אופרה שפוצ'יני אהב במיוחד, הוא התלהב גם מהעלילה וגם ממה שנבע ממנו בהשפעתה: מוסיקה שמקרינה רגשות בעוצמה שלא תיאמן, יותר מאשר ‘טוסקה' ו'לה-בוהם'".

יש לכך ביטוי מבחינת הניצוח על האופרה?

"באופרות של פוצ'יניי בכלל וב'באטרפליי' במיוחד, התזמורת תמיד מתחילה חזק מדי, בחזרות. יש להשקיט אותה".

תוכל לספר על הכשרתך, על התורה שקיבלת מאיליה מוסין ואחר כך מגרגייב?

"מוסין היה המורה הכי חשוב בחיי בכל הקשור לטכניקת הניצוח, הוא הקפיד ודרש ניצוח בתנועות ובמבט בלבד, בלי מלל. בגישתו, המנצח יכול להעביר כך את כוונתו לנגנים במלואה, והרי קורה שמנצח צריך להוביל תזמורת ישר בקונצרט, בלי חזרות. מוסין גם דרש לנצח על הכל על פה. מגרגייב למדתי על סאונד - איך להפיק צליל יפה מהתזמורת ומהזמרים".

אתה דבק בשיטת מוסין ונמנע לגמרי מהסברים?

"לא לגמרי. אבל בחזרות ראשונות, גם הפעם בתל אביב כך, אינני מדבר כלל".

גרגייב עצמו למד ממוסין?

"כן, אבל יש לו דרך משלו. למשל, הוא מנצח בלי שרביט. גם אני, כשאני עובד במרינסקי, ורק שם, איני משתמש בשרביט. הנגנים של גרגייב התרגלו לקבל את ההוראות בדרך זו".

קראתי שכאשר אתה עובד ברוסיה אתה מלמד זמרים רוסים את סגנון ה"בל קנטו" האיטלקי. תוכל לפרט מעט?

"האמצעי המכריע הוא היגוי נכון. אצל רוב הזמרים הרוסים, בעיקר מהדור הקודם, שומעים מיד את האקצנט הטבעי של שפת אמם. כאשר לומדים להגות את המלים האיטלקיות היטב, ההפקה המוסיקלית הנכונה מתקבלת במידה רבה כאילו מאליה".

יש עוד משהו "רוסי" בזמרתם של רוסים, מלבד המבטא?

"כן, הסגנון האיטלקי האופיייני הוא לג'רו, קל, הפקה שאינה ‘דוחפת' את הצליל ומתממשת בלי מאמץ. אפשר להבין למה אני מתכוון אם מאזינים, לדוגמה, להקלטות של ג'וזפה די סטפאנו. אגב, לזמרים קוריאנים, משום מה, קל לסגל זאת. גם בישראל אני פוגש עכשיו זמרים ששרים אופרות איטלקיות היטב. אירה ברטמן למשל. יש לה קול נפלא, מזכיר אפילו את מריה קאלאס".

"מאדאם באטרפליי", מאת פוצ'יני, מועלית באופרה הישראלית החל מיום רביעי הקרוב. מנצחים, חליפות: לוצ'אנו די-מרטינו וישי שטקלר. בתפקידים הראשיים (בצוות הראשון): אירה ברטמן וזורן טודורוביץ'.

כתבי הקודש של הפסנתר

במועדון של תיאטרון "גשר" ביפו יתרחש השבוע אירוע מאתגר: סדרה בת שישה קונצרטים, שניים בכל יום (ב-17:00 וב-20:00), שלושה ימים ברציפות, אשר במהלכה יבוצעו כל 32 הסונטות לפסנתר של בטהובן. את המצעד פותחת האמנית הוותיקה נטשה טדסון, היום, בסונטות מס' 6 ומס' 10. מתוך 32 הסונטות, רק 23 חוברו בתקופה שבה המלחין היה יכול עדיין לבצען בעצמו על במה פומבית. למקצתן יש כינויים חוץ מוסיקליים (כגון "אור ירח", או "אפסיונטה") שמקלים על הזיהוי, אף כי מקובל שכינויים אלה אינם מגלים היבט משמעותי של היצירות, שמהותן מופשטת ולכל היותר אפשר לומר על רבות מהן כי הן משקפות מעין "מאבק".

הפסנתר עצמו, ראוי להזכיר, עבר תמורות והשתכללות בתקופת בטהובן - החל מפורטפיאנו בעל צליל עדין ועד כלים בעלי צליל חזק ועשיר יותר, ובעיקר - טווח גובה רחב. בטהובן היה הראשון, בתולדות הכותבים הנחשבים לפסנתר, שקבע הוראות בקשר לשימוש בדוושה ("פדאל"). ב-1822, לאחר כתיבת הסונטה האחרונה מן ה-32 (אופוס 111), שנה שבה היה כבר חירש לגמרי, כתב כי "הפסנתר, בכל זאת, הוא כלי נגינה לא מספק".

יצירות המופת יצטלצלו הפעם בחלל אינטימי: קיבולת המועדון של תיאטרון גשר (אחת האכסדראות של הבניין) היא כ-120 איש. על הפסנתר שישמש את נגני המרתון אומר מארגנו, גלעד פלוטניק: "זה ‘בכשטיין' בעל צליל חם, בן מאה שנה אבל מתוחזק. אחדים מהאמנים שיופיעו בסדרה מכירים אותו".

15 פסנתרנים ישראלים חולקים במרתון בטהובן השבוע ואפשר להבחין בהם שלוש קבוצות: ותיקים ומנוסים, והם אסף זוהר, שלומי שם טוב, רון רגב, ארנון ארז, אירנה ברקוביץ' ונטשה טדסון; צעירים יותר, והם ויקטור סטניסלבסקי (שינגן את "הפסטורלית" ואת מס' 3) ורון טרכטמן (את "הפרידה"); הקבוצה השלישית מורכבת מצעירים, שגם בהם יש אחדים בעלי ניסיון לא מועט והצטיינות מוכחת. לפחות שלושה מהפסנתרנים הצעירים שישתתפו במרתון משתלמים כיום אצל אחדים מהוותיקים.

סדר מקובל בארגון סדרות שבהן מבוצעות כל הסונטות לפסנתר של בטהובן הוא הצבתן בסדר כרונולוגי - מן המוקדמות אל המאוחרות. אסף זוהר, שערך בעצמו סדרות כאלה בעבר (במרתון הנוכחי הוא יבצע את "הסערה") אומר שיש בכך היגיון, שהרי יצירות אלה היו מעין מעבדת ניסויים של בטהובן לאורך 27 שנה והתפתחותן משקפת את התמורות שעבר. עם זאת יש הצדקה גם לסידור לא-כרונולוגי, כך שבכל קונצרט יהיו סונטות שנחשבות מושכות קהל, כמו ה"אפסיונטה" או ה"פאתטית". כמובן שיש להתחשב גם בשיקולי אורך ועומס ולהימנע מהצבת סונטות ארוכות זו ליד זו.

כמה פסנתרנים בארץ מסגלים להופיע בנגינת הסונטות של בטהובן, בהתראה קצרה? לדעת זוהר יש כמה עשרות, לרבות כל המורים לפסנתר באקדמיות. לכל פסנתרן מקצועי, הוא אומר, יש שתיים שלוש סונטות בטהובן שהוא יכול לנגן פחות או יותר מיד, על פה - תולדה טבעית של העובדה שיצירות אלה הן לחם חוק. "כאשר ערכתי בעצמי מחזורי ביצועים פומביים לסונטות של בטהובן היה לי קל יחסית להרכיב את נבחרת המופיעים. אירנה ברקוביץ', מורה באקדמיה בירושלים (היא תנגן באירוע הנוכחי שלוש מתוך שש הסונטות האחרונות) היא מקרה מיוחד. היא יכולה לנגן בכל רגע כל אחת מה-32. אני לא מכיר בארץ שום פסנתרן אחר שמסוגל לכך".

יש סונטות שנחשבות כקשות ביותר?

"כן, בין השאר ה'אפסיונטה', ה'האמרקלאוויר' (רון רגב ינגן אותה), ואופוס 101. אבל גם במוקדמות יש אגוזים קשים. בכלל, מה שנראה פשוט מתגלה לפעמים כקשה בהחלט, אני ער לכך במשך שנים אצל תלמידים רבים שלי. הדבר דומה למה שאפשר לכנות ה'אניגמה' של מוצרט; הסונטות הכי קלות אצלו - נורא קשות לביצוע בעל רמה, ואין להפריד במישור זה בין קושי טכני בלבד לקושי מוסיקלי".

זוהר מזכיר כי כיום אפשר לחוות, בהתחברות לאינטרנט, דוגמאות רבות של ביצועים משובחים לסונטות. אפשרות מומלצת במיוחד: הסברים ונגינה בידי אנדרס שיף.

מרתון הסונטות לפסנתר של בטהובן במועדון של תיאטרון "גשר" ביפו יתקיים מהיום עד יום רביעי, ב-17:00 וב-20:00



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו