בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שרתי כמו חזרזיר. לא נראה לי שהקהל הרגיש

היא התפרסמה בגיל 30 אבל מתה כעבור מעט יותר מעשור. השבוע מציינים מעריציה של זמרת הקונטראלטו הבריטית קתלין פרייר, המכונה האגדית, מאה שנה להולדתה

תגובות

היא יכלה להיות עקרת בית אי שם בצפון אנגליה, אשה סימפטית שמופיעה מדי פעם בנגינת פסנתר, אולי גם מדריכה מקהלה, משמיעה לעתים את קולה באירועים צנועים. מסלול בנאלי כזה היה מתממש אילו חיי הנישואין של קתלין פרייר היו צולחים ונמשכים. "יש בהחלט סיבה לשמוח", אומר המנצח והיסטוריון המוסיקה הבריטי כריסטופר פייפילד, שחיי הנישואין שלה לא צלחו".

קתלין פרייר (Kathleen Ferrier), נערה ממעמד בינוני-נמוך ממחוז לנקשייר, נולדה ב-1912, למדה פסנתר (והיטיבה נגן), וכבר בגיל 14 החלה להתפרנס - היא עזבה את בית הספר ועבדה כמרכזנית. בגיל 22 נבחנה כמועמדת ל"שעון דובר" - ונכשלה, ובגיל 23 התחתנה עם החבר, פקיד בנק. הזיווג לא צלח, השניים נפרדו ולאחר 12 שנים פורק הקשר גם רשמית. כשלון הנישואין הוליד את אחת התופעות המופלאות בתולדות הזמרה במאה ה-20.

פרייר, עוד בתקופת נישואיה, קטפה פרס ראשון בתחרות זמרה אזורית שבה השתתפה כמין שעשוע; זה היה לפני שלמדה לשיר באופן מקצועי. במקביל ניצחה גם בתחרות פסנתרנים. סביר לציין הצלחות אלה כשלב שבו היא הבינה שייעודה הוא קריירה מוסיקלית אבל אם כבר - אז בזמרה ולא בפסנתר. היא היתה כבת 25 והחלה לקבל שיעורים מזמר ידוע. כשהיתה בת 30 התחוללה הנסיקה: תוך חודשים אחדים גילו אותה, בזה אחר זה, אנשים בעלי השפעה רבה בעולם המוסיקה, לרבות מנצחים ואמרגנים. היומן שלה מאותה שנה (1942) כולל בהתחלה דיווחים על קניות, מלאכות בית. מחודש מסוים - רק הופעות.

השאר הוא 11 שנה של סיורים, תחילה בכל פינות הממלכה המאוחדת (בשנות מלחמת העולם), אחריהן למדה היגוי נכון בגרמנית ובאיטלקית (בשנות המלחמה אלו לא היו שפות שמתאים להשתלם בהן), הופיעה בדחיסות רבה מאוד בקונצרטים על הבמות הנחשבות ביותר בלונדון ובמסעות קונצרטים בחו"ל.

סוכנות בוידל

קולה העמוק של קתלין פרייר הרטיט מיליוני לבבות עוד בחייה, הן ביצירות קלאסיות (באך, הנדל, מאהלר) והן בשירי עם בריטיים. היצירות שהיא מזוהה איתן ביותר הן מאת מאהלר: "שירת האדמה" (בעיקר), "שירים על מות ילדים", ועוד - מוסיקה בעלת מסר כבד, אפופת יגון. עם חשובי מעריציה של קתלין פרייר נמנה המנצח המובהק על יצירות מאהלר, ברונו ואלטר, שמצוטט כמי שאמר שהיו בחייו שתי פגישות מכריעות: "קתלין פרייר והמוסיקה של מאהלר - בסדר זה". בגיל 40 התגלה אצל פרייר סרטן השד. היא קיבלה טיפולים, המשיכה להופיע, מחלתה נשמרה בסוד. לאחר פחות משנתיים מתה.

תמיד טבעית

שני משמרים נאמנים של מורשתה, פול קמפיון, סופר ומרצה, שכתב ספר מקיף על הקלטותיה הרבות של פרייר "Kathleen) (Ferrier, a Carrer Recorded", וכריסטופר פייפילד, שכינס לספר את קטעי היומן שניהלה ואת מאות מכתביה, מספרים בשיחת טלפון על דמותה יוצאת הדופן. קמפיון: "לקתלין פרייר היתה יכולת נפלאה לתקשורת אנושית. כל מי שראה אותה הרגיש שהוא איכשהו מכיר אותה. תמיד היתה טבעית, ישירה, פשוטת הליכות, בלי שמץ מלאכותיות. ‘הבחורה מדירת השכנים' הוא הביטוי המתאים לתדמיתה. כל אנגליה הרגישה כך".

שמחת חיים?

"תמיד. היתה לה תשוקת לצון, היתה מרבה לצחוק, מספרת בדיחות. את המוסיקה לקחה ברצינות רבה. את עצמה - בכלל לא". פייפילד: "היא הקרינה התלהבות, אושר, חיבבה מאוד משחקי מלים, חמשירים הומוריסטיים". הקומפוזיטור בנג'מין בריטן אמר, בשעתו, שקתלין פרייר היא "אצילה ושובבה גם יחד".

ההערצה אליה אכן הושתתה גם על אישיותה. איך המאזינים יכלו בכלל לדעת על סגולות אופיה?

פייפילד: "הם יכלו, בזכות סיורי קונצרטים שערכה בשנות המלחמה. היא הופיעה אז במועדונים, בבית ספר, בבתי חרושת. לא רק זימרה אלא גם דיברה. והרפרטואר שלה כלל גם שירי עם, תמיד. היא היתה ‘קרוסאוברית' אמיתית".

שמו הרשמי של הספר שערך כריסטופר פייפילד על פרייר הוא שגרתי ("היומנים והמכתבים של") אך יש לספר גם כינוי שנראה חידתי: "The Clever Kaff". מהו "Kaff"? "מדובר בקוריוז, אומר ד"ר פייפילד. בעודה נשואה יצאו פרייר ובעלה לפיקניק עם זוג ידידים ועם בנם הקטן של הידידים. תוך כדי הבילוי ניתק כפתור ממעילו של הידיד, וקתלין מיהרה לתפור אותו למקומו. הקטנטן התפעל מזריזותה וקרא לה "קלוור קאף", בהיגוי ילדי: קאף במקום קאת'. פרייר אימצה את הכינוי, כבדיחה פרטית. על ציוריה, למשל (צבעי מים) היתה חותמת תמיד KK".

פרייר מתוארת תמיד כאשה שנשארה מחוברת למציאות החוץ-מוסיקלית, בעיקר לחברים, למשפחה. יש הסבר לכך שלא נישאה מחדש?

"היא לא היתה בודדה, אומר פול קמפיון. היה לה חבר לאחר נישואיה, סוחר עתיקות מליברפול. להתחתן היא לא רצתה". הגיוני לשער שלפרייר היו תשוקות רגילות, אומר כריסטופר פייפילד. "פעם היא כתבה ביומנה, לאחר שחזרה מסיור קונצרטים באמריקה, שהביקור הזה כלל התהוללות מינית ("debauchery") מענגת ולא צפויה".

נשמרו קטעי סרטים שבהם רואים אותה?

פייפילד: "בקושי. יש שני סרטונים. אחד הוא מין מערכון קטן שבו היא צולמה בארצות הברית, עושה פרודיה על זמרת קונטראלטו. צילמו אותה אבל שכחו להפעיל מיקרופון, וכשנוכחו בכך הקליטו שוב, והפעם שכחו להפעיל את המצלמה. בסרטון אחר, מ-1951, פרייר נראית יורדת מכבש מטוס בשדה התעופה של אמסטרדם. איך קרה שנכח שם מסריט? הוא לא חיכה לה. מאותו מטוס עמד לרדת וולט דיסני".

תוכל להצביע על ההקלטה המוצלחת ביותר מבין ביצועיה?

"הייתי בוחר את ‘שירת האדמה', אבל דווקא לא בניצוח ברונו ואלטר, אלא הקלטה שחובב מוסיקה עשה בעת שידור מרדיו מנצ'סטר. המנגנת היא תזמורת ‘האלה' בניצוח ברבירולי, קונצרט שהתקיים כחודש לפני ההקלטה עם ואלטר. בביצוע הזה, ההקלטה צלולה למדי, שומעים מיד עד כמה פרייר היא אמנית אינטליגנטית".

הוסכם כי כוחה של פרייר כזמרת נישא קודם כל על קולה העמוק; כריסטופר פייפילד מכנה אותו "קטיפתי" ומוסיף שמדובר בקול לירי, לא דרמטי, ששימר את איכותו הטבעית. לאו דווקא בעל עוצמה (אבל פול קמפיון הזכיר בשיחה בהקשר זה, שפרייר הופיעה בלי בעיות באולמות גדולים). פייפילד מדגיש שפרייר לא השתדלה לרכוש עוצמה בקצה הגבוה של הטווח (על תפקידי אלט ורדיאניים היא ויתרה לגמרי) ולא איבדה את הצבע המיוחד של הטונים הנמוכים. זה קול נדיר, הוא אומר, במיוחד בימינו.

כאשר פרייר פצחה בקריירה היו רשומות אצל הסוכן שלה 60 זמרות קונטראלטו (אף כי היו מן הסתם ביניהן גם מצו-סופרניות שבחרו להציג עצמן כקונטראלטו). כיום יש רק זמרות בודדות שמסווגות עצמן כך, הוא אומר, ובאנגליה אין כלל. "הקול הזה יצא מהאופנה".

אולי זה בגלל עלייתם של זמרים גברים קונטרטנורים, שמבצעים תפקידי אלט ביצירות בארוקיות?

"גם זאת. יש גם לזכור", הוא מוסיף, "שקתלין פרייר לא היתה זמרת אופרה. בשנים ההן היה אפשר להצליח גם בלי אופרה, כי היו המון הזדמנויות לזמרה קונצרטית, לרבות בשידורי רדיו. זו היתה תקופה טובה. כיום קריירה כזאת בזמרה היא בלתי אפשרית".

אילולא חלתה ומתה בגיל צעיר יחסית, פרייר יכלה להשתלב מתישהו בזרם הבארוקיסטי?

לא באריות אקרובטיות של הנדל או ויוואלדי, אומר פייפילד. הקול שלה והטכניקה שלה לא איפשרו מפגני זריזות.

מעריציה מתארים לפעמים את זמרתה כביטוי של אמונה.

פול קמפיון: "אפשר להבין זאת. היא היתה ‘רוחנית' בלי להיות דתית בכלל, אבל כאשר זימרה אריות של באך - היא יצרה חוויה רליגיוזית".

מבחר ציטוטים מיומנה העסיסי של פרייר

הציטוטים להלן לקוחים מתוך כמה עשרות שכריסטופר פייפילד דגם מיומניה ומכתביה של קתלין פרייר (שני האחרונים כאן מבטאים את ייסוריה בזמן מחלתה הסופנית).

* על הופעותיה ב"אונס לוקרציה" של בנג'מין בריטן: "עדיין נהנית להיאנס 3-4 פעמים בשבוע" (1946).

* "מקרלייל לקובנט גארדן תוך חמש שנים. קאף בת המזל!" (1947).

* על התנסויותיה בהופעות באופרה: "אני גרועה על במה, מנפנפת בידיים כמו טחנת רוח שבורה" (1949).

* על ביקור בהצגת האופרה "אביר הוורד" ("רוזנקווליר") של ריכרד שטראוס בפסטיבל הולנד (היא כיכבה שם ב"אורפיאו" של גלוק): "רוזנקווליר זה בסדר... הרגשתי קצת מבוכה במערכה הראשונה, כאב אוזניים בשנייה, שיעמום וקוצים בתחת בשלישית. אבל הרי אינני חובבת ואגנר וזו אותה אסכולה, אני מניחה" (1949).

* "שרתי כמו חזרזיר, אבל לא נראה שהקהל הרגיש" (1950).

* "ככל שאני רואה יותר אופרות, פחות מתחשק לי להיות חלק מזה. חוץ מ'אורפיאו'" (1950).

* על המנצח אוטו קלמפרר, לאחר שהופיעה תחת שרביטו בהולנד: "אני שונאת לעבוד עם קלמפרר. בעיניי הוא גס, בריוני, לא מרגש. מנצח בחוסר ביטחון, בעל פה... צועק כמו משוגע כדי להרשים. למה הוא חושב שזה מרשים אני לא מבינה" (1951).

* "מקווה שהקהל מבין את אנחותיי (מתוך כאב) כביטוי של תשוקה" (1951)

* "כמה נחמד היה אילו יכולתי להירדם ולא להתעורר יותר" (1952)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו