תחרות רובינשטיין 2014

יש מועמד לפרס הראשון

מי שהצליח להטיל סדר בכאוס לכאורה הזה, ולעשות ממנו מוזיקה, ולהפיח רוח ריתמית באשדות הצלילים ולהנהיר את המבנה של היצירה, היה בערב זה סטיבן לי

נעם בן זאב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נעם בן זאב

חוקרי מוח מעידים שאינם מצליחים להסביר את התופעה: על פי הידוע למדע, לאדם גבול מסויים של פעולות שהוא מסוגל לבצע בו בזמן, וגבול מסויים של מהירות בה הוא מסוגל לעשות זאת. פסנתרנים,לעומת זאת, עושים הרבה יותר מהמקסימום שהמוח מסוגל לו לפי התיאוריה, והרבה יותר מהר ממה שהחישובים מראים כגבול המהירות; והקונצ׳רטו השני של פרוקופייב, כך נדמה, הוא דוגמה לפלא האנושי הזה. הכול קורה בו, ובבת אחת, ומהר - אינסוף צלילים, ולפעמים בערימות לא לגמרי נהירות. מי שהצליח להטיל סדר בכאוס לכאורה הזה, ולעשות ממנו מוזיקה, ולהפיח רוח ריתמית באשדות הצלילים ולהנהיר את המבנה של היצירה, היה בערב זה סטיבן לי. נכון, יש משהו לא לגמרי מעוצב באישיות של הפסנתרן הזה, שנשמע כבר בשלבים הקודמים משייט ומשתעשע במוזיקה; אבל כאן, בפרוקופייב, הוא גדל. והצמיחה הזאת קרבה אותו קירבה מסוכנת - מבחינת חבריו המתחרים - לפרס הראשון בתחרות, ובטח לשלישייה הראשונה. נגינה כמו של לין לא נשמעה עדיין בשלב הגמר.

פתח את הקונצרט, באותה היצירה, אנתוני ברישבסקי, וסמיכות הנגינה של השניים הקלה על ההבחנה בהבדלים ביניהם, בעיקר בתחום המוזיקליות וההבעה, ותחושת הצורה. סיים את הקונצרט לאונרדו קולאפליצ׳ה ביצירה שזכתה לכינוי ״ראח 3״: הקונצ׳רטו מס׳ 3 של רחמנינוב. קשה להמשיג את היצירה הזאת: אילו ואגנר, או מהלר, היו כותבים קונצ׳רטו לפסנתר, ודאי הוא היה נשמע דומה לזה (פחות ההדים הרוסיים שנוכחים בו כל הזמן): ככוח טבע, כתופעה על-אנושית כבירה. צריך אומץ, או אי הבנה של המכניזם של תחרות, או ביטחון מוחלט ביכולת לבטא את המוזיקה הזאת, כדי לנגנה ברובינשטיין; קולאפליצ׳ה עשה זאת, בדרך עוצרת נשימה לעתים, משמימה גם כן לעתים - ומאיימת גם היא על אחד משלושת המקומות הראשונים כאן. 

סטיבן לין מנגן בתחרות רובינשטיין לפסנתר, אתמולצילום: סטנלי ווטרמן

התזמורת הפילהרמונית בניצוח אלגנטי וחכם של אשר פיש ליוותה את המתחרים בערב זה - שזנחו כולם, עד אחד ובדרך דרמתית שוודאי תעורר הדים של תדהמה בעולם הפסנתר הבינלאומי - את פסנתר ה״סטיינוואי״ האמריקאי-גרמני בו ניגנו עד עתה ועברו ל״פציולי״ האיטלקי; הקהל ליווה אותם אף הוא, ומחיאות הכפיים המדוייקות העידו על ההבנה הגדולה של המאזינים שמילאו את האולם הגדול הזה. גם לשופטים מחא הקהל כפיים, כבכל ערב כשמציגים אותם, וכבכל ערב כשהמנחה מציגה את השופט יוני רכטר הופכות מחיאות הכפיים לסוערות, מלוות בקריאות הערכה ואהבה: כיף לשמוע את זה, שוב ושוב.

תחרות רובינשטיין: הגמר, שלב ג׳

מיצירות פרוקופייב ורחמנינוב

עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית

מנצח: אשר פיש

היכל התרבות תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ