אידה גומז מסירה את כל הצעיפים

בין המסורת לעכשווי, בין בלט קלאסי למחול מודרני. כל אלה משתלבים בריקוד המפעים של אידה גומז

רות אשל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רות אשל

כשעולה המסך מתגלה במה טבולה בים של בד משי אדום, ובמרכזה, על פודיום כמו על אי קטן, ניצבת אידה גומז בגבה החשוף לקהל וידיה, תוך נגינת הקשות בקסטנייטות, מתרוממות לצדדים ומטפסות מעלה לאט לאט. התמונה מרהיבה. אחר כך היא יורדת מהפודיום, מתקדמת לקדמת הבמה ושפעת הבד מתרוממת ונעלמת. גומז מפתיעה את הקהל בלבושה. הוא ציפה לרקדנית עם בגד מסורתי, ואילו היא לבושה בטייטס, בגד גוף ומגפיים. זה קטע הפתיחה ובו היא מציגה בריקוד קצר את השליטה הנהדרת שלה בפלמנקו, בלט קלאסי ומחול מודרני. ואולי מפני שהיא מכירה סוגות אלה על בוריין, והיתה הרקדנית הראשית של אנטוניו גאדס והמנהלת האמנותית של הבלט הלאומי הספרדי, היא מצליחה לצאת מתוך המסורת, לעשות תמהיל מוצלח, וליצור משהו עכשווי, שאינו מאולץ.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ