הצעקה האילמת של דנה כ"ץ - מחול - הארץ

הצעקה האילמת של דנה כ"ץ

שתי יצירות של דנה כ”ץ, שהוצגו בפסטיבל “מחול לוהט”, סבלו מפתרונות תנועתיים צפויים ומקונצפט שחנק את הריקוד

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רות אשל

דנה כ"ץ ואלעד בן ששון הם רקדנים־יוצרים ותיקים, אבל התוכנית הנוכחית שלהם נראתה יותר כסקיצה לרעיונות שעדיין לא עובדו לכלל כוריאוגרפיה. המופע נפתח ב “Peripehral Polyphony”, סולו של כ"ץ בליווי לתאורה צנועה של אורן אלימלך. במאמץ אפשר היה להבחין בדמות נעה, עטופה בד שחור. רק כשפיסות גוף מגיחות פה ושם החוצה, האור לוכד אותן. לעתים התנועה אקספרסיבית, הרקדנית פותחת את הפה בצעקה אילמת, מזכירה את סולו האבל "קינות" (Lamentations) של מרתה גרהם מ-1946. זה סולו של תנועה עם בד, כפי שנעשה גם למכביר במחול "האחר" בשלהי שנות ה-70 בארץ בהשראת אלווין ניקולאיס. במלים אחרות, הסולו מעלה בזיכרון עבודות סולו של פעם ואין בכך כל פסול, אלא שהפתרונות התנועתיים צפויים במידה רבה. נוסף על כך, חסרה איכות תנועה של עבודה עם חומר העשוי ליצוק קסם במטאפורות, שמסע של מפגש גוף ובד עשויים להוליד.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ