מה קורה כשהמחול פולש למוזיאון

יותר ויותר יצירות מחול מוצגות במוזיאונים, בעולם וגם בארץ. וזה כבר לא, כבעבר, "ריקוד בין פסלים", אלא דרכים חדשות של תצוגה, המעוררות שאלות לא מעטות

שיר חכם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שיר חכם

בתחילת אפריל התקיים בהונג קונג כנס מחול שכותרתו "האם הגוף החי הוא הדבר האחרון שנותר חי?" שהוקדש ל"מפנה הפרפורמטיבי", כלומר לכניסה הגוברת של פרפורמנס למוזיאונים לאמנות עכשווית, ובה גם שלל עבודות מחול. התקבצו בו ממיטב המוחות שעוסקים היום בסוגיה הזו, כגון התיאורטיקן השוודי מרטן ספנגברג, שאמון על המושג "כוריאוגרפיה כפרקטיקה מורחבת", התיאורטיקנית הסרבית בויאנה צווייץ', שאמונה על המושג "כוריאוגרפיה חברתית" (במקור מושג של התיאורטיקן האמריקאי אנדרו היואיט), הכוריאוגרף קסבייה לה רואה, שקיים לפני כשנתיים תערוכה שנקראה "רטרוספקטיבה" במוזיאון MACBA בברצלונה (שיצאה לאור עתה כספר בעריכתה של צוייץ') ועוד. באותה רוח, תיפתח היום (חמישי) תערוכה ראשונה מסוגה במוזיאון פתח תקווה, שאמנם לא מוטרדת מהשאלה אם הגוף החי הוא הדבר האחרון שנותר חי, אך מקדישה לאמנות המחול הרהור מעמיק.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ