רות אשל
רות אשל

את העולם סביבנו ניתן לקלוט בדרכים שונות. המדענים עושים זאת בגישה שיטתית, ושכלתנית ואילו המחול בדרך של חוויה, אינטואיציה. את שניהם מאפיינת היצירתיות והמחקר שלעולם לא ייגמר. הרעיון להפגיש על הבמה את להקת ורטיגו עם קטעים מתוך "רשימו", "ורטיגו 20" ו"רעש לבן" עם שלושה מדענים הוא מעניין.

כל אחד מהמדענים סיפר על המחקר שבו הוא עוסק בשפה קולחת ובחן רב כשהם משילים מעצמם את הנוקשות האקדמית. לאורך התכנית ניסיתי להקיש את התאוריות שלהם על הריקודים שהועלו בהמשך, גם אם הם לא נוצרו בהקשר למחקר. למשל, ידין דודאי דיבר על הזיכרון, מה נזכור, כאשר זוכרים רק חלק מהדברים. דבריו ניתבו את ההסתכלות שלי על הריקוד תוך שאני שואלת את עצמי מה מתוך מה שאני רואה ייחרט בזכרוני.  סובל דיבר כימות, או מציאת מדדים כמותיים לריח ואיך העצבים מקודדים את הריח. לדבריו אם נערבב מספיק ריחות ביחד נקבל ריח לבן כמו שמערבבים את כל צבעי היסוד ומקבלים צבע לבן. דבריו התקשרו למחול שהוא עשיר בפרטים כאשר מרוב מורכבות הוא נראה כחוזר ו"מבטל" את עצמו. שניידמן חוקר את הקבוצות של נוירונים שלומד מתוכם על התנהגות של קבוצות שחידד את ההסתכלות על האופן שבו הרכב הרקדנים מתפרק ומתאחה מחדש ושוטף את החלל מבלי שיש מנהיג שמוביל אותם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ