אוהד נהרין: מה שהגוף יודע לספר

היצירה "עבודה אחרונה" מאת אוהד נהרין נפתחת כאשר הרקדנית מעיין שיינפלד רצה במקום. היא לבושה בשמלה כחולה פשוטה עם גזרה נוחה, רצה כמושכת קו זמן בתוך מרחבים מדומיינים. בניגוד אליה, נכנס בקדמת הבמה רקדן שמתקדם נמוך ולאט. כפות רגליו כובשות את הרצפה מילימטר אחר מילימטר במין ליטוף מתמשך של אהבה. אחר כך הבמה מתמלאת ברקדנים, כל אחד מספר סיפורי גוף עם משפטי תנועה מופלאים. ואולי אלה סיפורים בראשה של הרקדנית הרצה?