מחול

מה מסתתר מאחורי הקאובוי הקשוח

המחול המרשים והאמיץ — אם גם המאומץ לעיתים — "קאובוי" מפגין יחס אמביולנטי לגוף הגברי, ומחולל בטווח שבין קשיחות גברית להומואיות חשופת גוף ופתיינית

רות אשל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רות אשל

"קאובוי" יצירתם של ניב שינפלד ואורן לאור, עוסקת בנושאים רציניים המעסיקים היום את עולם המחול, דוגמת ג'נדר, לאומיות וביטול הקול האישי — אבל עושה זאת באווירה טבולה בהומור, תוך שימוש בדימויים חזקים.

כנקודת מוצא בחרו היוצרים בדימוי הקאובוי, הגבר המאצ'ו רב־הפעלים, כשארבעת הרקדנים, במכנסי גי'נס, מגפיים וחולצות משובצות, רוקדים מעין ריקוד־עם של קאובויים עם צעדים פשוטים של רקיעות ושיופים השזורים בהרמות קלות של הרגל הצידה כדי לחבוט אחר כך בצלעות הסוס — מה שיוצר דימוי של תנועת רכיבה. עם כפות הידיים הדחופות באבזם, הגב הזקוף והריקוד בפלג התחתון של הגוף, הריקוד נראה כווריאציה כלשהי על מחול אירי, וכשהמוזיקה מהסרטים ההוליוודיים פוסקת נותר רק מחול רקיעות, ואולי יש כאן איזו אמירה על כך שריקודי־עם שייכים למי שנחשב חזק.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ