ניסיון מעניין של אוהד נהרין בוונצואלה

"ונצואלה", העבודה החדשה של להקת בת־שבע ואוהד נהרין, היא עבודה המעידה על הסקרנות וחיפוש האתגרים החדשים של יוצרה. הרקדנים מעולים והעבודה מסקרנת, אך בשלה פחות מעבודותיו האחרות

רות אשל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רות אשל

אוהד נהרין מבקש להתחדש ולאתגר את עצמו. במופע החדש "ונצואלה", הוא משתמש בשני אמצעים שונים: הראשון הוא חשיפה של אותם משפטים תנועתיים למוזיקות שונות. זאת טכניקה מוכרת בעולם היצירה והיא דרך ליצירת מגוון דיאלוגים בין תנועה למוזיקה, להרחיב את השפה ולגלות דימויים חדשים, אבל הפעם ניסוי זה לא מתרחש בסטודיו בהקשר למשפט תנועתי ספציפי אלא עומד בבסיס היצירה. לשם כך, נהרין חוזר פעמיים על אותה יצירה, שגם היא בנויה כקולאז' של סצנות עם קולאז' מוזיקלי שונה. אם ניקח דוגמה ממשחקי ילדים, אפשר לומר שזה סוג של "מצא את השונה", ובאופן יותר משמעותי – "מה השתנה אצלך, הצופה, בעקבות הצירופים החדשים? מה אתה זוכר מהגרסה הראשונה ומה נמחק בצפייה בפעם השנייה? או הפוך, מה היה שולי ועכשיו הותיר חותם?"

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ