שתי רקדניות עירומות ממחישות את כל כשלי הציונות

ב"משתפות/משקפות" מפרקות שתי רקדנית עירומות את מילון התנועות הציוני במופע יפה שלפעמים גולש לפשטנות

רן בראון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רן בראון

במופע המחול הנועז, החשוף ויוצא הדופן שיצרו הכוריאוגרפיות שירה אביתר והדר אהוביה בולטת גישה אמנותית־ביקורתית הרווחת בקרב אמנים עכשוויים בעשורים האחרונים ומוכרת בעיקר בסוגה מופע־הרצאה (lecture-performance). אביתר, שחיה ביפו, ואהוביה, שמתגוררת בניו יורק, נפגשו בכנס אקדמי באריזונה שעסק ביהדות בעולם המחול. במהלך המופע, האורך כשעתיים, מצטטות היוצרות מאמרי עיתונות ומחקרים על אודות מחול ישראלי, אלא שבניגוד לנהוג בהרצאות אקדמיות, השתיים עושות זאת בעירום מלא. יצירתן מפשיטה את המחול ממרכיביו השונים - לא רק מן התלבושות, אלא גם מן המוזיקה, מן ההקשר שבו נוצר ומן הקבוצה שבה נהוג לרקוד אותו – ומערערת על "טבעוּן" הגוף במחול ישראלי. תחת זאת, חושפת היצירה את ההבניה המתמשכת של הגוף והאופנים שבהם אומן לנוע, הן בזירה הפרטית־משפחתית והן בזירה החברתית־לאומית, ומציגה באומץ, בהומור ובאריכות (לעתים יתר על המידה), את רישומם של אותם תהליכים בגופן של היוצרות. הגוף העירום ביצירה מהווה משקל נגד לשיח התיאורטי על אודותיו, מנכיח את הגוף הממשי שקיים תחת השיח, ולא סתם גוף - אלא גוף נשי, כזה שהפנטזיה הציונית על "הגוף היהודי החדש" תפסה לרוב כהעדר.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ