"אנטו": היוצרים הבטיחו מסע דמיוני ומרגש. זה לא בדיוק קרה
למרות לא מעט סצינות יפות, התחושה הסופית אחרי הצפייה ביצירה "אנטו" של אבשלום פולק היא מבולבלת ומבלבלת. לא ברור למה כיוונו יוצריה, אך נראה שלא הצליחו לפגוע
"אנטו". ניואנסים של הומורצילום: יאן פינקלברג
אחרי שהעלה בתחילת השנה את "קראמפ", יצירת מחול פוליטית, החליט הכוריאוגרף אבשלום פולק לחזור לעולם הדמיון הילדי. ביצירה החדשה, "אנטו", שיצר עם הכוריאוגרף אנדריאה מרטיני, הוא חובר לסופרת דורית רביניאן שכתבה סיפור/שיר לילדים "עננה ושמה רננה". במרכז הסיפור עומדת רננה, עננה שלא רוצה להתבגר, דהיינו להגשים את ייעודה ולהפוך לעננה בוגרת שמורידה גשם. הוריה העננים מפצירים בה לנטוש את השאיפות הילדותיות שלה, ולהתחיל לטפטף מים, אבל היא, כמו בהרבה סיפורי פיטר פן, מבקשת לשמור על איזה תום ילדי, שבו הייעוד הוא עוד לא התכלית כולה, ומבקשת לשמור לעצמה את הזכות לבחור להיות אחרת.