בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם הפוליטיקה לא עוצרת את התנועה המתמדת

יצירתו של גיירמי בוטליו, שתועלה בישראל, מושפעת ממושגים כמו אבולוציה וגנטיקה ומתאפיינת בתנועה מתמדת על הבמה. בראיון עמו מספר הכוריאוגרף השווייצי מדוע בחר לבוא לארץ למרות הלחצים הפוליטיים עליו

תגובות

יצירת המחול של גיירמי בוטליו, "Sideways Rain", לוכדת את תשומת לבם של הצופים באמצעות אסטרטגיה מאוד פשוטה ואפקטיבית: תנועה בלתי פוסקת של דמויות מצדה השמאלי של הבמה לצדה הימני. כמעט לכל אורך המופע, שנמשך כשעה, חוצים 14 הרקדנים את הבמה, חוצבים באוויר באנרגטיות נמרצת. הם זוחלים, הולכים, רצים, נופלים, קמים ואפילו עוצרים, אבל אז ממשיכים שוב. נדמה כאילו כוח אומניפוטנטי שולט במתרחש, דוחק במופיעים לנוע ללא הרף, ואין להם סיכוי של ממש להיאבק בו. למרות זאת, יש כאלה שמנסים.

בוטליו ולהקתו השווייצית, "Alias" שמה, מעלים את העבודה הזאת כבר יותר משנה. השבועות האחרונים היו אינטנסיביים במיוחד. זה עתה הם הופיעו בסופיה, כמה ימים לאחר מכן המשיכו לאמסטרדם ומשם הגיעו ישירות לתל אביב, כדי להופיע מחר ומחרתיים במרכז סוזן דלל, בתור יריית הפתיחה של פסטיבל "נופי תרבות" (ראו מסגרת). ואם לא די בכך, הרי שכמה ימים לאחר שובם לז'נווה, בסיסה של הלהקה, תעלה הלהקה בבכורה עבודה חדשה. "אבל זה בסדר", מרגיע בוטליו בראיון טלפוני. "עדיף שזה יהיה כך מאשר הפוך".

האנרגיה הניכרת של הכוריאוגרף, שנולד בברזיל וחי כבר שנים רבות בשוויץ, משתקפת גם בנתונים השיווקיים שמדגישים פרסומי הלהקה: מאז הקמתה ב-1993 העלתה "אליאס" בסביבות 20 עבודות שונות והופיעה כמעט 500 פעם בעשרות מדינות באירופה, אפריקה, אסיה ואמריקה. בישראל היא אמנם טרם הופיעה עד כה, אולם אין זה ביקור הבכורה שלה במזרח התיכון. "אנחנו מסיירים הרבה במדינות ערב", מספר בוטליו. "נסענו ללבנון, מצרים, סוריה, ירדן, וגם לרמאללה לפני מספר שנים".

האם הופעל עליך לחץ פוליטי שלא להופיע בישראל?

"כן, יש כל מיני קבוצות, אבל לא מדובר בלחץ גדול. הם ביקשו ממני לא לנסוע לישראל, למרות שאני לא תומך בפוליטיקה הישראלית כלפי הפלסטינים. אני רוצה לבוא, אני חושב שזה חלק מהעבודה שלי ושלכל בני האדם יש את הזכות להיות בעלי גישה לאמנות ללא קשר לממשלה שיש להם. זאת זכות של כל אדם".

בוטליו מאשר כי כוונתו לשלוחה השווייצית של תנועת "BDS" (חרם, הימנעות מהשקעות וסנקציות), שהפיצה ברשת מכתב פתוח ובו דרשה ממנו לבטל את המופעים בתל אביב. עם זאת, הוא מבקש לא להרחיב בנושא, "כי ככל שאנחנו מדברים על זה אנחנו מעניקים להם יותר פרסום". על המכתב הוא החליט שלא להשיב, מתוך ההבנה שהמענה ישרת את הוויכוח הפומבי שהם מנסים לכונן. "נפגשתי עמם, הסברתי את נקודת מבטי והם לא מסכימים. ככל שנדבר על זה פחות כך הם יהיו פחות חזקים. למעשה לא מדובר בהרבה אנשים, אני חושב שהם אפילו לא 100 איש".

אילו רעיונות עומדים בבסיס העבודה שתעלו כאן?

"בהתחלה רציתי לעסוק בגורל. גורל במובן של הזמן שחולף, כמו זרימה של חיים. אני גם אוהב לרוץ, ויום אחד ישבתי ליד הנהר לאחר שרצתי במשך שעה וחשבתי שאם אוכל להציב נהר על הבמה זה יהיה מושלם. וכך, לאט לאט, הגעתי לרעיון של זרימה, שטף של אנשים. הזרימה המתמדת מבטאת את הרעיון של משהו שמגיע מלפני זמן רב וממשיך לנצח".

תצלומים: איזבל מייסטר

לאורך התהליך הלך מצבור הדימויים והתעשר, אולם העיסוק בהוויה האנושית ניצב בראשם. בוטליו מסביר כי מוקד השראה מרכזי הוא מושגים כמו אבולוציה, גנטיקה ודרוויניזם, ורעיונות שונים על אודות מקומו של האדם הבודד בשרשרת ההתפתחות האנושית. "כאינדיבידואלים אנחנו חלק מתוך קו מאוד גדול", הוא מסביר. "יש לפנינו ויש אחרינו, ואנחנו רק חלק מהנהר הזה".

דימוי אחר, חזותי יותר, היה זה שהקנה ליצירה את שמה - אותו מזג אוויר סוער שבו טיפות הגשם ניתכות הצדה עקב משבי רוח. בטקסט המלווה את העבודה מסביר בוטליו כי היא "מטאפורה לחיים עצמם, לכוחם הברוטאלי, לאנרגיה האינסופית שלהם ולחוקים האניגמטיים שמושלים בעולם". עוד נכתב שם כי היוצר "הופך אותנו לצופים בלידה של היקום, במסעו, בשקיעתו ובהתחלתו המחודשת האפשרית".

בשונה מהאופן שבו יצר את עבודותיו הקודמות, הפעם פעל בוטליו מתוך פרספקטיבה גרפית וחזותית יותר. "עבדתי כמו צייר או פסל ולא כאילו אני יוצר עבודת מחול", הוא מסביר. בקטע מסוים פושטים הרקדנים את התלבושות ונעים בעירום. לדברי בוטליו, זה נעשה בהשראת תצלומיו של אדוארד מייברידג', חלוץ הצילום והקולנוע שיצר במחצית השנייה של המאה ה-19 סדרות של דמויות עירומות בתנועה. "אהבתי את אופן ההתבוננות שלו בשרירים ובתנועה של האנשים", הוא מסביר. "הרקדנים מורידים את הבגדים וזה עובר לרמה אחרת, הם כמו אלים יווניים שרצים. זה כלל לא מיני או סנסואלי, זה מאוד פיסי ואנטומי. זה כאילו הקהל קילף שכבה אחת עמוק יותר אל השרירים. לו יכולתי הייתי מציג גם את העצמות, כמו בצילום רנטגן".

עולמות אחרים

בוטליו, גרוש פלוס שלושה, נולד לפני 49 שנה בסאו פאולו שבברזיל לאם פסיכולוגית ואב עורך דין שהיה פעיל במפלגה הקומוניסטית ולחם למען זכויות העובדים בימי הדיקטטורה במדינה. כשהיה בן 14 נחשף ליצירה של אוסקר אראיז בתיאטרון העירוני, נפעם מהמחול שלו והחליט בן רגע כי הריקוד הוא ייעודו. כמה שנים לאחר מכן, כאשר אראיז מונה למנהל של הבלט של הגרנד תיאטר בז'נווה, עלה בוטליו על מטוס לשוויץ בעקבותיו והצטרף ללהקה.

בשוויץ הוא התפתח גם כיוצר, אולם אחרי עשר שנים של הופעות, מחקרים תנועתיים והרפתקאות בימתיות, החליט בוטליו להפסיק לרקוד. הוא חש שבע מיצירות מושגיות אליטיסטיות ונמאס לו לשמוע שהצופים אומרים שאינם מבינים את מה שהם רואים. הצורך לנהל דיאלוג עם הקהל והתשוקה להקשיב יותר לרקדנים ולגוף שלהם, הובילו אותו בסופו של דבר להקים את האנסמבל הנוכחי, שעליו הוא מנצח כבר כמעט 20 שנה.

האם "Sideways Rain" משקפת ביקורת חברתית או פוליטית?

"כן, אבל באופן מעודן. אם יש יצירה שהייתי רוצה להביא לישראל זאת היצירה הזו, כי אתה רואה בה שכל בני האדם הם אותו הדבר, אף אחד לא טוב יותר מהשני. למרות שלא מדובר ביצירה תיאטרלית ואין בה הצהרה פוליטית או נרטיב הצהרתי דרך מלים, היא יוצרת תחושה של זכויות שוות ותנאים שווים לכל אדם באנושות".

את המחול מלווה מוסיקה אלקטרונית עתירת שכבות סאונד, שעוטפת את התנועה ומחזקת את האווירה המרחבית ונטולת הגבולות. היא מורכבת מקטעים שבחר בוטליו מתוך האלבום "קוסמוס" של פרננדו קורונה, יוצר אלקטרוני ממקסיקו שמוכר יותר תחת הכינוי "מורקוף". "היא מאוד קוסמית ומאוד פלנטרית", אומר בוטליו. "היא ‘גדולה יותר' מאדם אחד. יש בה משהו שמדבר על עולמות אחרים.

"חשבתי שזה נכון להציב סאונד כזה כי אנחנו לא מדברים על אדם מסוים, אלא על האנושות באופן כללי, זה הרבה יותר גדול. ומבלי להיות גרנדיוזיים, הצלילים של מורקוף יוצרים אווירה של משהו שהוא מעבר למקום שבו אנו נמצאים כרגע. הוא מתעסק עם ממדים אחרים, בסקאלה הרבה יותר גדולה, הוא מדבר על היקום. זאת מוסיקה מאוד מטאפיזית והיא מסייעת לאסתטיקה שרציתי להעניק ליצירה".

האם ההתבוננות הנרחבת הזאת על האנושות משקפת את התקופה הנוכחית בחייך?

"כן, ללא ספק. אני חושב שזו תקופה שבה יש לי פרספקטיווה אחרת על החיים ואני מתבונן בהם באופן חכם יותר. אני לא מסתכל על מה שקורה היום, אלא על הקשר בין היום לבין המקום שממנו אני בא ולבין המקום שאליו אני רוצה ללכת. הבנתי שאני נמצא באמצע דרך, ואני חייב להיות מודע לכך שבדרך הזאת יש מדרגות שעליתי קודם לכן ויש את הבחירות העתידיות. זה נדמה ברור, אבל חשוב להיות מודע לכך שאתה לא יכול להבין היכן אתה נמצא אם אין לך את התמונה המלאה".

נוף מתחלף

הפסטיבל השווייצי "נופי תרבות" מתמקד השנה בתרבות הישראלית. שלא כבעבר, הפעם ייערכו גם ביקורי גומלין

פסטיבל "נופי תרבות" (שמו הלועזי מוצלח יותר, "Culturescapes"), הוא פסטיבל אמנויות רב-תחומי המתקיים מדי שנה ברחבי שוויץ ומציע יריעה תרבותית ממדינה מסוימת, הכוללת תיאטרון, מחול, אמנות חזותית, מוסיקה, קולנוע וספרות. השנה, במסגרת מהדורתו התשיעית של הפסטיבל, החליט המייסד והמנהל האמנותי יוריאן קוימן להתמקד בהיצע התרבותי של ישראל. בעקבות ההחלטה ספג קוימן קיתונות של ביקורת משלל ארגונים שמותחים ביקורת על ישראל.

במשך תקופה של כשלושה חודשים, שהחלו בספטמבר וייחתמו בתום נובמבר, מוצגים בשוויץ "הנופים התרבותיים" של ארצנו, דרך שורה של אמנים והרכבים שמבקרים בערים השונות ופורשים את מרכולתם, בהם עמוס עוז, אופירה הניג, להקת בת שבע, יסמין גודר, הקאמרטה הישראלית ירושלים, יסמין לוי, עידן רייכל, יוסי ברג ועודד גרף, יעל ברתנא, גל ויינשטיין, רון לשם וסייד קשוע.

אלא שהשנה, לראשונה בתולדות הפסטיבל, הוחלט לקיים מתכונת כפולה שבה אמנים והרכבים משוויץ יתארחו במדינה הנבחרת, וכך ליצור מעין "חילופי תרבות" בין שתי המדינות. לפיכך, הרכיבו קברניטי הפסטיבל תוכנית אמנותית שווייצית, שמוצגת החל מהשבוע ועד סוף נובמבר בישראל.

התוכנית חובקת את כלל השדות האמנותיים. בתחום המוסיקה יועלו בארץ קונצרטים של מקהלת המדריגל מבזל עם הקאמרטה הישראלית; שלישיית "נוטה בנה"; נגן הקלרנית השווייצי ארנסטו מולינרי שינגן עם אנסמבל המאה ה-21; והטריו "Who", המשלב פסנתר בס ותופים.

באגף התיאטרון יוצגו כמה קופרודוקציות ישראליות-שווייציות, בהן פרויקט של הזירה הבין-תחומית בירושלים והכוריאוגרפית השוויצרית תביאה מרטין; ושיתוף פעולה של רובי אדלמן, סשה אנגל וקבוצת התיאטרון השוויצרית "פנג! פאלאסט".

במחול, בנוסף לשני המופעים שמוצגים השבוע, "Sideways Rain" של להקת "אליאס" ו"P.A.D" של פבריס מצליח ויואניס מנדפוניס, יתקיים מופע של בלט ציריך, "הרוח בחלל הריק".

בתחום האמנות החזותית יוצגו עבודות של פבריס ג'יג'י וכריסטוף בושל בביאנלה בהרצליה, מוזיאוני הקומיקס בחולון ובבזל יקיימו חילופי תערוכות, ויתארחו בישראל שני צמדים של אמנים שיפתחו כאן פרויקטים: מריה יוריו ורפאל קומו מחד, וברברה מייר ורודולף שטיינר מאידך. כמו כן יוקרנו סרטים שווייצים בפסטיבלי קולנוע ברחבי הארץ ויתקיימו מפגשים של סופרים ישראלים עם סופרים שווייצים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו