בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עידו תדמור חוזר למה שהוא טוב בו

שנה לאחר שהכה על חטאי הסלבריטאיות, חוזר עידו תדמור אל איכויותיו כרקדן בקטע שיצר בעצמו ושניים של כוריאוגרפים אחרים

תגובות

בערב הסולו שהעלה עידו תדמור לפני כשנה, הוא התייסר על שהתמסר לסלבריטאיות, לחיצוניות, לפודרה. זאת היתה חשיפה של כאב ושל חשש שהוא איבד את האמנות, את האמת שלו. בערב הסולו הנהדר והמגוון המועלה עכשיו - עידו תדמור חוזר הביתה.

רייצ'ל ארדוס יצרה לתדמור מחול לאדם יחיד, "שלושה חדרים", שמתכתב באסוציאציות שלי עם המחול הנפלא "הצעיר והמוות", שיצר הכוריאוגרף הצרפתי רולאן פטי ב-1945. על הבמה ארון בגדים ישן שכמוהו רואים במלונות זולים, ומזוודה קטנה של פעם לחפצים הכרחיים. תדמור עומד במרכז החדר, לבוש במכנסיים ארוכים ובשכבות של מיקטורנים. מי שמכיר את יצירותיו של תדמור, שבהן כיכב תמיד הגוף החשוף, מבין שכבר בגוף המכוסה יש אמירה. הוא פותח את הידיים לאט, כמין קריאה לקשר, והגוף הנושם מתניע את הזרועות. בידיים רועדות הוא משיל את המקטורנים, לאט לאט, כמתקלף משכבות של זיכרונות.

זהו ריקוד של אדם שהוא כה בודד עד שכבר אינו זועק. מרבית הזמן הוא קרוב לרצפה, מתמתח - ואי אפשר להישאר אדיש לגמישויות הגוף - כמו מבקש להיזכר ולהתחבר לרגעים מהעבר הרחוק. לעיתים התנועה כועסת, אבל לרוב יש בה השלמה. מנגינת צ'לו פולשת מדי פעם לעולם הזיכרונות שלו, באה ונעלמת. וברגע מפתיע הוא פותח את הארון ובתוכו מתגלה הצ'לן המנגן - כמין פנטסיה בתוך המחול הקודר, האנושי והנוגע.

הריקוד מסתיים כשהוא שוכב מתוח עם הפנים לאדמה. לא רוצה לדעת יותר, מדבר ומתייחד עם האדמה. במחול המינימליסטי הזה, שכל כך לא מאפיין את יצירותיו שלו בעבר, תדמור מתמסר לרייצ'ל ארדוס ונותן לה להוביל אותו עמוק אל תוך תוכו, לגלות את העושר הפנימי של התנועה הקטנה.

"החדר הריק", יצירתו של תדמור עצמו, היא דואט צבעוני מקסים שהולם היטב את מקומו בתוכנית לאחר הריקוד המינימליסטי הראשון. זאת קריקטורה של זוג צעקני, אוהב ורגשני בנוסח הסרטים של פליני. הם צועקים זה על זה בג'יבריש מוסיקלי, ובתנועות מתרגשות שוטחים זה לעומת זה את "הרשימה השחורה" של התלונות הזוגיות, עד שהנשימה נעתקת מהם מעוצמת הלהט. האוויר פשוט נגמר. ואז, כשנשמעת המוסיקה של פוצ'יני, הם נמסים, זורחים מאושר, המתח נמוג והם מתגלגלים זה על זה, משתעשעים, ובינתיים התלונות שנדחקו הצדה לכמה רגעים שוב אוגרות כוח - עד שהצווחות חוזרות.

ובסוף, הגוף רועד מזיקנה ונשארת רק החברות והאהבה. השניים יוצאים מחובקים לאט מהבמה והוא חוזר לבד ואפשר לחוש את הבדידות ואת האובדן. זהו מחול סופר-סנטימנטלי שבו תדמור עושה ככל העולה על רוחו ומשתעשע עם דימויים וסצינות. הביצוע הריקודי והמשחקי של תדמור ומריה רובינשטיין הוא מענג, והיינו רוצים לראות אותה יותר על הבמה.

את התוכנית חתם "עשתונות" של אריאל כהן, שכבר ראיתי כמה יצירות שלו. לכהן יש ראש "מטורף" במובן הכי טוב של המלה. ההחלטה של תדמור לפנות אליו לא היתה נטולת סיכון אבל התוצאה מפתיעה ואף מצוינת. על הבמה מפוזרים בלונים צבעוניים ודמות של יצור חנוט ועיוור עם חצאית קצרה תפוחה משיער סוס, המעוררת אסוציאציה של ברבור מזדקן. לבמה נכנסת רותם נחמני, בשמלה שחור קצרה ועקבים גבוהים, ניגשת למיקרופון ומתחילה להפיק צלילים של הברות מתמשכות. גלי הקול נשלחים לעבר היצור, פוגעים בו, יוצרים ויברציות וכמו מתחילים להמיס את הנוזלים הקפואים שבגופו.

אהרל'ה הצמצם הבוער

ברגע מסוים גורמת לו הלמות גלי הקול להתפרץ אל מרכז הבמה בפיסות שסועות של בלט. הוא נע כמו עיוור, בתנועה מכנית, אבל בהדרגה הגוף מתעורר לחיים ונזכר בימים של "אגם הברבורים". ויש גם רגעים של "חטא", של סטייה מהבלט לעבר ריקוד צ'רלסטון בפנים מוארות. וגלי הקול גוברים, לא מוותרים, ממיסים כל גוש קרח בגוף הזקן המתעורר, והראייה חוזרת והתנועה המכנית הופכת לתנועה אנושית, והמבט משתנה, ואפילו יש חזרה בקריצה להרגלי ילדות מגונים של הפגנות "תראו מי אני" - כשהברבור הזקן שולף את רגלו גבוה מעל האוזן ומראה שעדיין כוחו במותניו.

חוש הדמיון של תדמור כמו נולד לברבור המתעורר והחוגג הזה, שהחומרים התנועתיים פורצים ממנו החוצה. וכשהזמרת ניגשת אל הברבור שהחייתה ונותנת לו נשיקה, היא מפוצצת את הבלונים כמו הנסיך שניפץ את ביצת הנשמה של הקוסם הרע בבלט "ציפור האש" של מיכאיל פוקין. והציפור הפכה לנסיכה.

עם המופע המגוון הזה, המדגים את קשת הכישורים שלו, עידו תדמור חזר הביתה.

"שלושה חדרים" מאת רייצ'ל ארדוס. צ'לן אורח: עדי שמידט; "החדר הריק" מאת עידו תדמור עם הרקדנית מירה רובינשטיין. מוסיקה: מוצארט, פוצ'יני. תלבושות: ירון ברכה בצלאל; "עשתונות" מאת אריאל כהן. זמרת/רקדנית: רותם נחמני. מוסיקה: ברהמס. מרכז סוזן דלל בתל אביב, פסטיבל מחול לוהט, 1.10



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו