בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זה פחות מהראש

נועה צוק יוצרת את הכוריאוגרפיה בסטודיו. בן זוגה, אהד פישוף, מצמיד צליל אחר לכל תנועה. זו היתה נקודת המוצא של המופע "Speaker", שיועלה מחר בפסטיבל "הרמת מסך"

תגובות

"אני לא אדם של מלים", מזהירה נועה צוק בפתח פגישתנו. היא מסבירה כי במשך כל חייה העדיפה תמיד להתבטא באמצעות הגוף. אפילו בתוכניה של פסטיבל "הרמת מסך", שבו היא תציג מחר בבכורה את "Speaker", החליטה צוק - היחידה מבין עשרת המשתתפים - שלא לכלול טקסט המתאר את העבודה שיצרה. "לתאר אותה במלים זה לא קשור אלי", היא אומרת. "בדרך כלל אני לא מתחברת לטקסטים האלה. אני אוהבת שפשוט מגיעים והכל בגדר הפתעה. כשאני לא אומרת כלום הכל נשאר אצל הצופים, ואני מקווה שהעבודה תוכל לדבר בעד עצמה".

ועם זאת, לאורך השיחה מדברת צוק במהירות ובאינטנסיביות, שתי תכונות שנמצאות לדבריה בבסיס אישיותה. היא גם מלאה בהומור ומרבה לצחוק. וכל אלה ביחד מאפיינים גם את הריקודים שהיא יוצרת. בעבודה החדשה רוקדים לצדה יניב אברהם ומורן זילברברג, ואף שמדובר במופע לשלושה, כמעט כולו מורכב מקטעי דואט וסולו בווריאציות משתנות של המשתתפים. במקור היא בכלל תיכננה להישאר בחוץ, בעמדת הכוריאוגרפית ("זה טוב להתפתחות שלי"), אך בסופו של דבר, מאילוצי ליהוק טכניים, מצאה עצמה על הבמה.

"עכשיו אני שמחה על זה כי אני מאוד אוהבת להופיע", היא אומרת, אבל ה"אין אנד אאוט" הזה, כלשונה, אינו פשוט. העבודה נולדה מתוך רעיון משותף של צוק ובן זוגה, אהד פישוף, מוסיקאי, איש מחול ואמן רב-תחומי, שחתום על המוסיקה והדרמטורגיה. "כבר שנים רבות שאנחנו רוצים ליצור עבודה שבה על כל תנועה יש סאונד אחר", היא מספרת. "זה מדליק כי לא רואים דברים כאלה במחול - בדרך כלל יש איזו מוסיקה ויש את המחול, ותמיד יש איזה רווח ביניהם". תהליך העבודה היה פשוט: היא צילמה את החומרים בסטודיו והביאה את הווידיאו הביתה, שם יצק פישוף צליל שונה לכל תנועה. אך בשלב מסוים התחוור לה כי אין זה עובד לאורך עבודה שלמה, בת 20 דקות. היא הותירה כמה קטעים כאלו, אך איפשרה למופע להתפתח גם למחוזות אחרים.

בר און דניאל

ולמרות אותו קונצפט ראשוני מחושב, את החומרים התנועתיים, שהחלו להיווצר כשהתארחה בשנה שעברה למשך כמה חודשים באוניברסיטת אוהיו, יצרה צוק מתוך חיפוש פיסי המבוסס בעיקר על אינטואיציה. "זה פחות מהראש", היא מבהירה, "אלא יותר מתוך מחקר תנועתי ואיתור דינמיקות בגוף, תחושות, רגעים". אפילו המחוות התנועתיות המבוססות על דימויים מעולם החי, ויש כמה וכמה כאלה, לא הגיעו מתוך מחשבה מוקדמת. "לא התכוונתי שזה ייצא ככה", היא אומרת, "אבל בתוכי אני אדם שנורא מחובר לטבע, וזה פשוט מצא איזו דרך לפרוץ החוצה. גדלתי בקיבוץ אז בעלי החיים הם חלק מהילדות שלי".

צוק, בת 33, גדלה בשער העמקים, מגיל צעיר נמשכה לפעילויות גופניות שונות וידעה תמיד שנועדה לרקוד. "היה לי ברור שברגע שאני מסיימת את בית הספר אני עפה מהקיבוץ, מגיעה לתל אביב ומתחילה את הקריירה המקצועית שלי". העובדה שלא התגייסה לצה"ל עוררה ביקורת בקיבוץ, והזכות לקבל חלל מגורים במקום, שלה זכו שאר בני כיתתה, נשללה ממנה. "זה לא עניין אותי ולא היה לי מרמור על כך. מבחינת קריירה במחול בטח שלא היה לי מה לחפש שם, ומהרגע שהגעתי לתל אביב הרגשתי שזה הבית שלי".

להקת בת שבע היתה היעד המובהק. היא התקבלה לאנסמבל ב-1997, בניסיון השני, ושלוש שנים לאחר מכן העפילה ללהקה הבכירה, שם רקדה עד 2009. "הייתי שם המון שנים כי היה לי מאוד טוב", היא אומרת, ומדגישה כי הקדישה לבת שבע יותר משליש מחייה. "אני אוהבת לרקוד, אני אוהבת את אוהד נהרין והייתי מאוד מאותגרת שם". היא מוסיפה כי זכתה להתנסות שם גם בכוריאוגרפיה, במסגרת ערבי "רקדני בת שבע יוצרים" הנערכים מדי שנה. בין עבודותיה עד כה ניתן למנות את "O.M.S", "בוקסרמן" ו"A Droom Come Tree". כיום, לצד הפעילות הבימתית, היא גם מלמדת גאגא, שפת התנועה שפיתח נהרין.

ואמנם, כשמתבוננים בכוריאוגרפיה של צוק קשה שלא להבחין בהשפעה הניכרת של נהרין והגאגא. היא מאשרת כי הגאגא מהווה חלק בלתי נפרד ממנה ומכנה אותה ההכשרה שלה, מקום שבו היא חשה בבית. ועם זאת, כשהיא נשאלת על השפעת הגאגא עליה כיוצרת, היא מהססת, מנסה למצוא את המלים הנכונות שיביעו את ההערכה שהיא רוחשת לנהרין, לצד הרצון שלה לצאת למסלול עצמאי, להיחלץ מהצל הבלתי נמנע של בת שבע. "הגאגא עוזרת לי לפתח את הדרך שלי ואת הדברים שמעניינים אותי", היא אומרת לבסוף. "היא מותאמת לכולם וכל אחד יכול לנצל אותה בדרכים שלו, היא כלי".

בזכות בת שבע היא גם זכתה להכיר את פישוף, שעמו היא מנהלת זוגיות כבר כמעט עשור. פישוף, בוגר מרכז לאבאן בלונדון ומורה לגאגא בהווה, הרבה לשתף פעולה עם נהרין ושימש כמעצב פסקול ודרמטורג בכמה מעבודותיו. נהרין היה זה שלמעשה הכיר בין השניים, ולפי צוק הוא מאוד גאה בשידוך הזה. במהלך החזרות מתברר פישוף כדמות דומיננטית בתהליך היצירתי, והוא מרבה להתייחס למתרחש בסטודיו עם משובים מנומקים. צוק מספרת כי הוא מעורב בעבודתה באופן קבוע, ומסייע לה במיוחד ביצירות שבהן היא רוקדת בעצמה וזקוקה לנקודת מבט חיצונית. לפני שנתיים וחצי ילדה צוק את בתם המשותפת, קימה, בלידה שהיתה אף היא אינטנסיבית ומהירה, ונמשכה שלוש שעות בלבד.

בר און דניאל

"אני מרגישה שזה משביח אותי בתור רקדנית ובתור יוצרת", היא אומרת על הפיכתה לאם. "האהבה הזאת מחלחלת לכל הדברים שאני עושה. זה גם מעניק פרופורציות: אתה יודע טוב יותר מה טפל ומה עיקר, ואיך לנהל את הזמן שלך ביעילות רבה יותר. כשיש לך תינוק פתאום נפתח מרחב רגשי חדש".

לאחרונה שבה צוק משווייץ, שם היא תעלה בקרוב עבודה חדשה בלהקת הבלט של העיר ברן. היא מספרת שהוזמנה לשם לאחר שמנהלת הלהקה, קתי מרסטון, ראתה את אחת מעבודותיה כשביקרה בישראל. בקרוב היא תשוב לשם לעוד חודש של עבודה לקראת הפרימיירה, שתיערך בפברואר.

"בלהקה יש 15 רקדנים ומראש סוכם שאני אצור עבודה של 20 דקות לארבעה עד שישה רקדנים", היא אומרת. "זה בדיוק המקום שאני נמצאת בו, לא רציתי ליצור עבודה לערב שלם, כי אני לא שם". על העבודה עם הרקדנים היא מספרת: "הפצצתי אותם במלא חומרים וגם לימדתי אותם גאגא. אחרי השבוע הראשון הם הרגישו מחושמלים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו