בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צעדים בוני אמון

המופע של להקת מרתה גרהם היה מרתק לפרקים, ובעיקר הזכיר עד כמה גדולה היתה ההשפעה של הכוריאוגרפית על המחול העולמי

תגובות

לא זכורה לי התרגשות כה גדולה של טרום צפייה במופע כמו זו שחוויתי לפני המופע של להקת מרתה גרהם. בפעם הראשונה ראיתי את הלהקה ב-1956, בקולנוע ארמון בחיפה, בסיורה הראשון בישראל.

קשה לתאר עד כמה ההשפעה של גרהם היתה חזקה ושינתה את מפת המחול המודרני בעולם. הלהקה הביאה אתה לקסיקון תנועה חדש ומוגדר בניגוד לתנועה החופשית של אמני מחול ההבעה. עד אז, הטכניקה הטובה היתה בעיקר נחלת רקדני הבלט. בנוסף השתמשה הלהקה במוסיקה מקורית ועדכנית לזמנה ובעיצוב במה ותאורה חדשניים. השפעתה של הלהקה היתה כה רבה בישראל עד שהעשור הראשון של להקת בת שבע הישראלית אף מוכר כעשור הגרהמי.

"Embattled Garden" (1958) היא אחת משבע היצירות של גרהם שנכללו ברפרטואר של להקת בת שבע. הריקוד הוא פרשנות של גרהם לסיפור גן עדן. אפשר גם כיום להתרשם מבהירות מבנה הריקוד, מהגזרה הנהדרת של השמלות שעיצבה, שבחלקן התחתון הן למעשה מכנס, מהטורסו החשוף של הגברים שאותם העריצה, מהתפאורה המינימליסטית והשימושית של נוגוצ'י המשמשת גם כפודיום שיוצר הפרשי גובה, ומצלילות התאורה שמאירה את הרקדנים כאילו היו דגיגים בתוך אקוואריום. בזמנו השאיר עלי המחול רושם עז, הן ביצוע להקת גראהם המקורית והן בביצוע להקת בת שבע. כיום חשיבותו היא בעיקר כתיעוד היסטורי.

דווקא הריקוד "Chronicle" (1936) שלא הכרתי היה מפתיע. המחול עוסק באמירה אנטי מלחמתית על רקע עליית הנאצים בגרמניה. המחול פותח בסולו של בלייקלי וייט מגוויר כשהיא יושבת על פודיום ומכסה אותה חצאית ענקית בצבעי שחור ואדום. מעניין שגם גרטרוד קראוס יצרה מחול זהה על נושא זה באותן שנים כשהיא משתמשת בפודיום ובעשרות מטרים של בד.

מפתיע בעיקר החלק השני, שהוא ריקוד קבוצתי של רקדניות בבגד שחור שחוצות את הבמה באוניסונו ונראות כציפורים שחורות ומאיימות. ספרי ההיסטוריה מלמדים שבשנים אלה, תחילת המחצית הראשונה של שנות ה-30, מחול ההבעה הגרמני היה בשיאו ואילו גרהם היתה עדיין בתהליך ראשוני של בניית שפה. והנה המחול הקבוצתי הזה כבר מציג לקסיקון תנועה עשיר. יש בו כבר את הקונטרקט, הרליז והספירלה של הטורסו עם גוון של ואריאציות שנולדו מתוך עקרונות תנועתיים בסיסיים אלה. יש כבר את הקפיצות הגרהמיות, כמו גם את העבודה העשירה על הרצפה.

ג'ון דין

המחול הבא, "Deaths and Entrances" (1943), מתאר שלישיית אחיות המשחקת שחמט כאשר תוך כדי המשחק צפים זיכרונות אצל אחת מהן (מיקי אוריארה). היצירה נוצרה במהלך מלחמת העולם השנייה וגם כאן אפשר להתרשם עד כמה השפה התנועתית היתה בשלה. עדיין אין את הדואטים המפורסמים של גרהם שנוצרו רק אחרי שהגברים חזרו הביתה ומילאו את שורות הלהקה. אפשר להבחין בבירור במחול זה באופן שבו גראהם שוזרת רבדים של זיכרונות לתוך המחול. לבמה נכנסים גברים וילדים, רוקדים ונעלמים כעננים. אותו פיתוח נושא ללא המשכיות נרטיבית כאוסף של זיכרונות מאפיין גם ריקודים נוספים שלה שיצרה באותן שנים.

גם בריקוד זה בולטת הצלילות הכוריאוגרפית של גרהם. כל דמות מעוצבת היטב, ממוקמת באופן ברור על הבמה, וכשהיא "מדברת" במחול שאר הרקדנים מקשיבים ועומדים. התפתחות הנרטיב נעשית כ"שיחות מחול" בין הרקדנים, ויש מעט קטעים של פוליפוניה תנועתית. גם במחול זה הביצוע היה איכותי.

במופע זה ראיתי לראשונה את "Maple Leaf Rag", יצירתה האחרונה של גרהם שנוצרה ב-1990 למוסיקה העליזה והחביבה של סקוט ג'ופלין. ליצור ריקוד הומוריסטי עם השפה הדרמטית של גרהם זה כמעט עניין והיפוכו. נראה שגרהם מבינה זאת ולפיכך, כמו צוחקת מעצמה, מגזימה בדרמטיות של השפה. היא יוצרת קריקטורות של דמויות החולפות על הבמה עם איפיונים מודגשים של לקסיקון השפה, מעין פארודיה של הדמויות הגדולות שיצרה. אין זו יצירת מופת גרהמית וגם איננה אופינית לה, אבל אולי דווקא כך, עם קצת הומור עצמי, היא ביקשה להיפרד מהעולם.

להקת המחול של מרתה גרהם. כוריאוגרפיה: מרתה גרהם. "Embattled Garden". מוסיקה: קרלוס סוריננץ'; "Chronicle". מוסיקה: וולינגפורד רייגר; "Deaths and Entrances". מוסיקה: הנטר ג'ונסון; תלבושות: אוסקר דה לה רנטה; "maple leaf Rag". מוסיקה: סקוט ג'ופלין; תלבושות: קלווין קליין. האופרה הישראלית תל אביב, 1.11



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו