טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התנועה הביתית

בחדריו הגדולים של בית מרשים ומתפורר ביפו בחרה הרקדנית והיוצרת אלה רוטשילד למקם את המופע "דוד", שיועלה במשך יומיים בשבוע הבא ויכלול מיצג, מחול וקוריוז מוסיקלי

תגובות

ברחוב בן עזריה 7 ביפו, לא רחוק משוק הפשפשים, שוכן בית מתפורר שהדר היסטורי ניכר ברצפותיו המצוירות, בתקרותיו הגבוהות ובדלתותיו הרחבות. את חדריו שוכרים כיום צעירים שצורת חייהם נדמית, לפחות לצופה מהצד, כמו קומונה בוהמיינית בנוסח המאה ה-21. כשביקרה אלה רוטשילד במקום לפני כחצי שנה, במסגרת מסיבה פרטית, היא הבחינה בפוטנציאל של החללים המאובקים הללו לשמש כרקע לאירוע פרפורמטיבי, והדבר לא הרפה ממנה. "זה קצת הבית של משפחת אדמס", היא אומרת בהערכה כשאנחנו נפגשים במקום. "אבל אחרי שננטש ועבר בו איזה טורנדו".

הדיירים הסכימו להעניק את ביתם למימוש הפנטסיה, ורוטשילד, רקדנית ויוצרת עתירת אנרגיה, יצאה לדרך. האירוע שנולד, "דוד" שמו, יתקיים באתר הייחודי בימים רביעי וחמישי בשבוע הבא, ארבע פעמים בכל ערב, ויהווה מעין "מופע חדרים". בכל פעם ישתתפו לכל היותר 30 צופים, שיתכנסו בחלל המרכזי של הבית, המוקף דלתות, ויתבוננו בשלושה מופעים מאת רוטשילד שיתקיימו בחדרים שונים זה אחר זה. עם זאת, הקהל לא יורשה להיכנס לחדרים עצמם ויביט במתרחש רק מבעד לדלתות, שייפתחו בהדרגה.

בחדר הראשון יועלה מיצג שבו תנוע רוטשילד בתוך שמלה לבנה ענקית העשויה רשת לול, ברזל ועיסת נייר. את השמלה המפוסלת היא יצרה בעצמה במשך חודשי הקיץ הלוהטים על גג אותו מבנה יפואי, שכן דירתה הקטנה שבנווה צדק צרה מלהכיל את ממדיה. היא אוהבת לשלב במיצגיה קונסטרוקציות שכאלה, אבל מסתבר כי אין לה כל הכשרה באמנות חזותית. "אני פשוט אוהבת לבנות דברים", היא מסבירה. את התנועה בחלק זה, שתבוצע לצלילי פסקול של אהד פישוף, היא מתארת כמינימליסטית, מעין תמונת סטילס עם אלמנט של חיים. "השמלה גם מאוד מסיבית", היא מוסיפה, "זה לא שאני יכולה לרקוד איתה טנגו".

בחלקו השני של הערב התנועה תהפוך לבולטת יותר. הרקדנית טליה בק תבצע את "Airplay", סולו שיצרה רוטשילד בשנה שעברה והועלה לראשונה במסגרת פסטיבל בעיר שטוטגרט. הריקוד נוצר בהשראת הסרט הארגנטיני האילם "La Antena" מ-2007, מעין הומאז' לקולנוע הקלאסי המתאר עיר שתושביה איבדו את קולותיהם. אפילו המוסיקה המלווה את העבודה, נלקחה מפסקול הסרט. רוטשילד מסבירה כי הריקוד משקף את העניין הרב שלה בסביבת החיים האורבנית, ומוסיפה כי הוא הושפע גם מספרו של פול אוסטר "בארץ הדברים האחרונים", שעלילתו מתרחשת בעיר חרבה.

הדלת השלישית תחשוף קוריוז מוסיקלי בהשתתפות מתן דסקל (סינטיסייזר) ודניאל גרוסמן (תופים). לצד המוסיקה תגיש רוטשילד טקסט ושיר פרי עטה, הקשורים להוריה. היא מספרת כי השניים, חקלאי ואחות בבית חולים, משתתפים כבר שנים בחוג לריקודי זוגות ומתייחסים לכך מאוד ברצינות. מתוך כך נולדה מחווה קומית לתחביב, שבמהלכה היא מתארת למשל כיצד באירועים משפחתיים, כשהמוזמנים עסוקים בריקודי טראנס, צמד ההורים שרוי בשלו ושוקע בריקוד טנגו אינטנסיבי.

דודו בכר

להשתחרר בבת שבע

רוטשילד, בת 27, גדלה במושב עין ורד שבשרון. כילדה פעלתנית שאהבה לרקוד היא נשלחה בשלב מסוים ללמוד מחול באופן מסודר בקונסרבטוריון של כפר סבא. היא המשיכה למגמת מחול בתיכון ועם סיום לימודיה התקבלה ללהקתם של ענבל פינטו ואבשלום פולק, שם רקדה במשך ארבע שנים והתפתחה בתפקידי אופי. לאחר שעזבה את להקתם, שכנעה אותה חברה טובה שרקדה באנסמבל בת שבע להיבחן להרכב. היא התקבלה, רקדה שם במשך שנתיים והמשיכה לשנתיים נוספות בלהקה הבכירה.

האם חשבה אי פעם שתרקוד בבת שבע? "זאת אף פעם לא היתה שאיפה שלי", היא מפתיעה. "לא ממש רציתי ואפילו היתה לי איזו התנגדות, משום שזה היה משהו שכולם רצו. היה בזה משהו נורא עיוור בקרב התלמידים, אז אני פחות רציתי". ועם זאת, היא מודה בדיעבד כי ההתפתחות שלה כרקדנית בבת שבע היתה מכרעת. "הגעתי מהמקום של ‘להיות דמות' למקום שבו אני רקדנית כמו כולם", היא אומרת, "והיה בזה משהו מאוד משחרר".

כיוצרת, העלתה רוטשילד את עבודותיה עד כה בעיקר במופעים משותפים עם אמנים אחרים. כעת מדובר לראשונה בערב שלם שכולו שלה. וזה קצת מפחיד, היא מודה."אבל זה מלחיץ בעיקר ברמה הלוגיסטית", היא מסייגת, "כי אני צריכה להפיק את זה. זה לא שאני מתעסקת רק בדברים שאני רוצה להתעסק בהם. אז מצד אחד זה נחמד, כי יש לי שליטה על הכל, אבל מצד שני אני תוהה מה לי ולהפקה".

את ההחלטה להפיק את האירוע באופן עצמאי קיבלה לאחר שלא הצליחה לאתר מסגרת שתכיל את כל הפנטסיה שלה, כדבריה. ומה לגבי התקציב? "את הכל אני משלמת מכיסי", היא אומרת. "אני משלמת לאנשים, אבל לא כמו שהייתי רוצה. וגם הרבה חברים באים לעזור, כל אחד תורם משהו". היא גם מקווה כי ההכנסות ממכירת הכרטיסים - למרות שכל כרטיס עולה רק 35 שקלים - יסייעו לכיסוי ההוצאות. בינתיים היא שוקדת על שיווק האירוע, בעיקר בדרכים מקוונות ובהפצת פליירים ברחבי תל אביב.

דודו בכר

מדוע החליטה לקרוא לאירוע כולו "דוד"? קודם כל כי היא אוהבת את הצליל של המילה, שכן יש לה חיבה מיוחדת למלים עם האות דל"ת. בנוסף, היא מסבירה כי כאשר עבדה על גג הבית, הרשימה אותה הכמות המסיבית של דודי השמש שנשקפים משם.

את מתפרשת על הרבה תחומים. לא היית מעדיפה להתמקד בדיסיפלינה אמנותית אחת?

"אני פשוט לא מצליחה", היא מחייכת. "אם אני מדמיינת משהו אז הוא כולל כל מיני רבדים. אני לא מדמיינת משהו שהוא רק מחול. אני מדמיינת משהו מטורף ואז מנסה להשיג אותו בכל מיני דרכים, בכל הכישורים שאני יכולה לגרד מעצמי. במחול אני שוחה, אחרי שמונה שנים בלהקות מקצועיות זה משהו שאני יכולה לדבר באמצעותו. הלוואי שהיה לי את הידע שיש לי במחול בכל התחומים האחרים, שבהם יש לי אולי קצת כישרון". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות