בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ריקודי הסווינג פורחים שוב בניו יורק

אולי בהשפעת תוכניות כמו "רוקדים עם כוכבים" ואולי משום שאנשים מנסים לחיות בסגנון בריא יותר - גם הצעירים נסחפים לקצב הסווינג

3תגובות

במנהטן מתקיימות מסיבות סווינג לוהטות כמעט כל ערב. החוכמה היא לדעת איפה למצוא אותן. קחו לדוגמה יום חמישי אחד, לא מזמן: בין מסעדת בלרני סטון לבין חנות יין בשדרה השמינית, מדרום לפן סטיישן, בקומה הרביעית, התרחשה סצינה שרוב תושבי ניו יורק אינם יודעים על קיומה. מסיבה פרועה ומזיעה, רועשת והומה אדם, שעשרות זוגות מחייכים ומתנועעים מבצעים בה את הכוריאוגרפיה הקינטית של ריקודים כגון לינדי הופ, צ'רלסטון, ג'יטרבאג, בלבואה, שאג הקולג'ים. הם רקדו בסגנון החוף המזרחי והחוף המערבי ובפריסטייל הבלוזי של ניו אורלינס.

המסיבה, "פרים פראם ג'אם", היא אירוע שבועי שמארגן הסניף המקומי של רשת ריקודי סווינג בארצות הברית "יהודי", על שם "(?Who's Yehoodi? (Yehoodi", שיר שהתפרסם בביצוע קאב קאלוויי. "פרים פראם ג'אם", שהתקיים בסטודיו "You Should Be Dancing" הוא יעד פופולרי בתת התרבות האורבנית הפועמת והמשגשגת: ריקודי הסווינג במנהטן.

הסצינה היא תחייה מחודשת לתופעה שהחלה בשקט בניו יורק באמצע שנות ה-80, התפשטה ואז התמעטה, וחזרה ונעשתה פופולרית בעשורים הבאים, עד שהמקומות הטובים ביותר לריקודי סווינג נאלצו להיסגר מפאת ההכנסות הזעומות במאה החדשה.

עכשיו, בפריחה מחודשת שהחלה לפני כשלוש שנים, החוג הנוכחי של ריקודי הסווינג מורכב מרשת של מועדונים, אירועים, מדריכים, ריקודים, תקליטנים ולהקות, ויש לו סלבריטאים משלו, כללי התנהגות ומוסכמות, וגם רשתות חברתיות מיוחדות, בייחוד New York City Swing Dance Group of MeetUp.com ו-Yehoodi.com. את המוסיקה לריקודי הסווינג הלחינו בין השאר דיוק אלינגטון, קאונט בייסי, ג'ורג' גרשווין, בני גודמן, ארווינג ברלין, קול פורטר, וכמובן קאב קאלוויי.

גטי אימג'ס

בין שלל אירועי התרבות הפופולריים שמתקיימים בקיץ במנהטן אפשר למצוא את "סווינג ליל קיץ" בלינקולן סנטר ו"סווינג אור ירח" ב"פיר 84", על גדת ההדסון. אבל ריקודי הסווינג בעיר מתעוררים באמת לחיים כשמזג האוויר נעשה קר והפעילות עוברת אל מבנים סגורים.

בחללים החמימים של מועדונים כגון "סופיה" במלון אדיסון ו"סווינג 46" (המקום היחיד מסוגו שמנוגנת בו מוסיקת סווינג חיה בכל ערב), באווירת המשחקייה חסרת היומרות של "פרים פראם ג'אם", ובמסיבות המפוארות והגדולות המתקיימות במרכזים קהילתיים בסופי שבוע, התת תרבות החברתית הנלהבת הזאת פורחת.

בתחילת החודש גאתה האנרגיה ב"פרים פראם ג'אם" כשבקעה מהפטיפון ב-22:25 גרסת הכיסוי של גורדון ווקר ללהיט "ביי מיר ביסט דו שיין" של "אנדרוז סיסטרס". אז כבר היו מאחורי הרוקדים שעתיים מאומצות של פיזוז. מעמדת התקלוט ציין הדי-ג'יי והמנהל המוסיקלי של "יהודי" את ההתרגשות הרעננה. "וואו, אני מרגיש זקן", אמר סוויפט, בן 34. "יש פה המון צעירים, אבל תסתכלי איך כמה מהזקנים פה רוקדים".

אחת ה"צעירות" היא איליין סילבר, בת 23, מבקרת קבועה במועדון. לפני שהשלימה את לימודיה באוניברסיטת קולומביה היתה המארגנת של "CU סווינג", קבוצת סטודנטים. עכשיו, כשבאמתחתה תואר אלופה בריקוד, היא ייסדה עם שותפה לריקוד אדם לי את "סווינג אנד דאנס", ללימוד ולקידום הסווינג. לי, סטודנט בן 32 לתואר שני במוסיקה באוניברסיטת ניו יורק, אומר שתרם ליצירת השיגעון הנוכחי לריקודי סווינג בבייג'ין.

היה שם גם יוג'ין המונד הבן, איש דק גזרה ומלא אנרגיה, בן 63, פקיד דואר בגמלאות המכונה אייס. המונד בא ל"פרים פראם ג'אם" בסביבות 23:00, בחליפה שחורה, בחולצה בכחול קובלט, בעניבה אדומה, בנעלי אוקספורד וינטג' חומות-לבנות, לראשו כובע פדורה בז' מקטיפה ולצווארו תליון צלב גדול. "אני כאן הערב", אמר המונד, הידוע כרקדן בעל תנועות חדות וקצובות. "אבל אני רוקד במקום אחר בעיר כל ערב".

רבים מהאנשים באים למועדוני ריקוד שונים, ובהם "סווינג 46". כמעט כולם באים למסיבות "סווינג רמיקס" במרכז הקהילתי היהודי באפר וסט סייד, אירועים תוססים המתקיימים ארבע פעמים בשנה.

חזרה לתקופה פחות וירטואלית

הכלל הלא כתוב הנקוט במסיבות הריקודים האלה הוא "להסכים לרקוד עם כל מי שמזמין אותך ולחייך בלי קשר למה שהבן זוג שלך עושה", אומרת קריסטן ספיליין ב"סווינג 46" בעוד ג'ורג' ג'י ולהקתו מנגנים את "It Had to Be You".

אם תאמרו כן די פעמים, סביר להניח שתמצאו בן זוג שמוכן להיות מדריך אישי. אלאזר דיאז, יועץ ומטפל בשנות החמישים לחייו, המחבב כובעים מהודרים, הוא אחד כזה. לעתים קרובות הוא רוקד עם אשה אחת כמה ריקודים רצופים ותורם לה עצות מרומזות: "תירגעי. תעשי תנועות קטנות. תהיי חמודה. תרגישי את המוסיקה".

התופעה הנוכחית היא בבחינת חזרה, ולו ללילה אחד, לתקופה פחות וירטואלית, עידן שבו החיים החברתיים התנהלו פנים אל פנים. כך אומר פאולו לאנה, אחד האנשים שתרמו לרנסנס הסווינג, ומייסד ה"סווינג רמיקס" לצד ספנסר וייסבונד.

"אולי הסיבה לכך היא תוכניות כמו ‘רוקדים עם כוכבים', ואולי זה משום שאנשים מנסים לחיות בסגנון בריא יותר", אומר לאנה. "אולי זה משום שהם מנסים להתרחק מהמכשירים האלקטרוניים, או שהם משתוקקים למגע פנים אל פנים, אבל ריקודי הסווינג פורחים פתאום בניו יורק, אחרי תקופת שפל".

ניו יורק טיימס

מאחר שיש מקום לרקוד בו כל ערב, המונד ואחרים יכולים לנהל את חיי החברה שלהם דרך ערוץ הסווינג בלבד. רקדנים נוהרים ל"סופיה" לשמוע את וינס ג'ורדנו וה"נייטהוקס" בימי שני, ומשאירים את ימי שלישי ללהקה המטורפת של ג'ורג' ג'י ב"סווינג 46". גם מורים מ"דאנס מנהטן" נותנים שם שיעורים חינם. ריקודי הסווינג בימי שני ב"מועדון הכותנה" לצלילי מוסיקה חיה הם אגדה. בימי רביעי מלמדים סווינג של החוף המערבי ב"דאנס מנהטן". בימי חמישי נערכות המסיבות של "פרים פראם ג'אם", ואז שוב חוזרים ל"סווינג 46" למסיבות של ערבי שישי, תמיד לצלילי תזמורת חיה.

המסיבות הגדולות ביותר מתקיימות פעם בחודש בערבי שבת. אחת מהן היא הנשף של "סווינג רמיקס" ו"ניו יורק סווינג דאנס סוסייטי" בכנסיית סנט ז'אן, שהמיוחד בו הוא ה"שים שאם שימי", ריקוד שורות. וייסבונד ולאנה ייסדו את "סווינג רמיקס" ב-2007 לאחר שנסגרו כמה מועדונים שהתקיימו בהם ריקודי סווינג לצלילי תזמורת. הנוכחות היתה דלילה בתחילה, אבל כעבור חמש שנים כמעט, מאות אנשים מגיעים למסיבות, והן נחשבות לחובה לחובבי הז'אנר.

האירועים הם לא רק גדולים; הם גם מתוכננים לעילא. ראשית, מנגנת בהם תזמורת אחרת בכל פעם. במשך כמה שעות החתך הדמוגרפי משתנה מן הקצה אן הקצה. בתחילת הערב מגיעים פנויים פנויות ותושבי אפר וסט סייד בני גיל העמידה, בחולצות טי נושאות כתובות ובמכנסי צ'ינוס. אחר כך מגיעים הצעירים ההיפסטרים וקורעים את הרחבה בבגדי רטרו, במשקפי גיק-שיק ובתנועות קרובות לרצפה. בדיוק כשנדמה שאופיו של הקהל מתחיל להתקבע, מופיעים גברים חטובים בבגדי "שיגעון המוסיקה" בלוויית חברותיהם הזוהרות, ומשתלטים על הרחבה בתנועות ראוותניות. מאוחר יותר, כמין נוסעים בזמן, מגיעים טיפוסים קוליים מהארלם בכובעי פדורה ובערדליים מהודרים, וגורמים לכל האחרים להיראות חסרי קצב לחלוטין. אחד הרקדנים הקוליים ביותר הוא טומי טאקר, בן שבעים ושבע, הבולט בסגנונו החלקלק ובכובעי הווינטג' שלו. טאקר, שלפני פרישתו לגמלאות עבד כנציג החיילים המשוחררים, רוקד כבר שנים, לדבריו: "'מועדון הכותנה'. ‘טיה'. סווינג 46'. ‘סווינג סוסייטי'. כל מקום שיש בו סווינג - אני שם".

בכל פעם שבאה חבורה חדשה, המסיבה משתנה באופייה ובמראה שלה. בין קטעי הריקוד שזורות תחרויות והצגות תכלית באמצע הרחבה. הרוקדים מגיעים מצוידים בבקבוקי מים ובמגבות ויוצאים להפסקות רבות כדי לשתות ולהתנגב. הזעה מרובה אינה מנוגדת לכללי הטקס; בסוף הערב רבים נראים כאילו קפצו בבגדיהם לבריכת המרכז הקהילתי.

"זה לא רק סוג של ריקוד, זו תרבות שלמה", אומרת איילין טרטר, עובדת סוציאלית בבית חולים שהשתתפה באירועי נובמבר ודצמבר של "סווינג רמיקס". היא רואה בריקודי הסווינג תרופת נגד בריאה לעבודתה הסוחטת רגשית.

טאקר גם הוא חושב שלמסיבות יש יכולת טיפולית. "זה כמו תרופה", הוא אומר. "כשאתה כועס על העולם, פשוט בוא לכאן ותרקוד עד שתרגיש יותר טוב".

העולם החברתי של ריקודי הסווינג הוא אחווה זורמת ודמוקרטית למדי. נשים מזמינות גברים לרקוד ולהיפך. בני זוג מתחלפים משיר לשיר. אפשר לבוא עם בן הזוג המציאותי שלך, ואפשר לבוא לבד. כשם שמבוגרים רוקדים עם צעירים, אפשר לראות גם זוגות בני אותו מין לצד זוגות מעורבים. עניין בולט הוא העדר העליונות של אנשים יפים במיוחד או רזים במיוחד. אנשים שנראים אפרוריים כשהם עומדים בשוליים, לעתים קרובות נהפכים למנועים של כריזמה כשהם עולים לרחבה. כבדי משקל מבצעים תנועות מסובכות ברוב חן.

בממלכה הזאת חובה לבקר ב"סווינג 46" פעם אחת לפחות. ביום שלישי לא מכבר המה המקום מרקדנים ומסועדים, לצלילי התזמורת המנגנת את "In the Mood". בלונדינית בשמלת אפרסק המגיעה עד שוקיה ובשיער משוך למעלה עלתה לרחבה עם גבר אפריקאי-אמריקאי במכנסי ג'ינס ובחולצת וינטג' מכופתרת, בעוד ג'ורג' ג'י צועק מן הבמה, "It Don't Mean a Thing If it ain't Got That Swing" מתוך שיר דיוק אלינגטון. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו