בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תשוקות הפוכות: על שתי בכורות בלהקת בת שבע

התאווה אצל יסמין גודר מקרינה אכזריות ובדידות. אצל שרון אייל, לעומתה, בולטת התענגות פראית ונדיבה

3תגובות

שתי יצירות הבודקות באומץ את כישורי הגוף הועלו במופע החדש של להקת בת שבע, הכולל עבודות של יסמין גודר, ושל שרון אייל עם גיא בכר. העניין במופע טמון במידה רבה בשוני בין שתי הכוריאוגרפיות: בשתיהן יש מרכיב חזק של תשוקה בגוף, אבל בעוד שאצל גודר שולט הטירוף, מין רעב פנימי שמגרד בציפורניו את הכתלים הפנימיים ושאינו יכול להשביע את עצמו, הרי אצל אייל הגוף מתענג על ההיצע העשיר של האפשרויות, סקרן לחקור את הטריטוריה הפנימית שלו. השוני המהותי הזה משפיע על איכות התנועה: אצל הראשונה שולט מתח אכזרי ואילו אצל השנייה יש התערסלות של אנרגיות המגלות מערות חדשות נסתרות.

התוכנית מסקרנת והביצוע נהדר, אבל עם זאת אי אפשר לומר כי הכוריאוגרפיה הותירה חוויה עמוקה או תדהמה מפתרון יצירתי רענן.

 

 

לדברי גודר, היצירה שלה נוצרה בהשראת ספר צילומים של ויוויאן ססן, מעצבת אופנה וצלמת הולנדית שגדלה באפריקה. אילו המידע הזה היה מופיע גם בתוכנייה, זה היה מקל על הקהל ליצור קשר עם ההתרחשות הבימתית. בתמונת הפתיחה המרשימה נראה רקדן גבוה ושחום עור (שמאל פיטס) ומאחוריו קיר עשוי מגזעי עץ מעובדים, הנושא את זיכרון היער. התאורה של במבי יוצרת אווירה של אקזוטיקה מורעלת, של משהו מעוות במראה הזה של גן עדן באפריקה. הרקדן המרשים נראה כמלך היער וכבר כשהוא מתחיל לנוע ניכר החותם של גודר - זאת אותה תנועה דחוסה בתוך הגוף, הנאבקת לומר דבר מה ונחנקת. הוא לבוש גופיית רשת, מושך אותה מעלה כדי לכסות חלקית את פניו כשעיניו מעפעפות כמו מתוך טירוף - מוטיב שמופיע גם בעבודות קודמות של גודר.

אלא שהסולו אינו מתפתח לכדי מיצוי הכישורים של הרקדן הזה - כאילו לא נבנה עבורו מלכתחילה. בהמשך מצטרפים אליו שני רקדנים (ארז זוהר וגיא שומרוני) וכן הרקדניות אייר אלעזרא וצ'ן-וי לי. מכאן מתפתחת מערכת יחסים אכזרית של ניצול, והקבוצה רוקדת כמו ערפדים שחייהם תלויים בשאיבת החיות של האחרים.

גדי דגון

כמו ביצירות קודמות של גודר, יש כאן שימוש עשיר במוטיב של כיסוי הפנים, כשהבגד נהפך למסכה ומוחק את המבט האנושי ליצירת דמות של מעין אל. באחד הקטעים מכוסים פני הרקדן ועל ראשו שיח גדול - אולי הוא אל היער שבצלו כולם חוסים - אבל זו גם מסכה המקשה על הנשימה והרושם הוא של אנשים מעונים ונרדפים. הטירוף של אייל אלעזרא בוהק החוצה במבט העיניים הגדולות, בתנועה האטית הדחוסה והגמישה המתקדמת בחלל. נראה שהיא מצויה במצב של זינוק מתמיד. לעומתה, נראית צ'ן-וי לי כחיה שניצודה ואיבדה את חיוניותה - עד שהיא פורצת בסולו וירטואוזי שמגלה את כוחה הפנימי.

בקטע אחר פורם הרקדן שרוך צבעוני הכרוך על כפות רגליו כסנדלים וקושר אותו לרגלי רקדן אחר כאזיקים. האם זה קשר של משיכה וחיבור או של עינוי וניצול? והכל אלים. יש קירבה גופנית אבל יש חסמים נפשיים. הפתרונות התנועתיים מעניינים והביצוע מצוין - אבל בניגוד לריקודים הקודמים של גודר, הפעם נראה שהטירוף לא הגיע לנקודת שיא, ולא נוצרה אותה תדהמה מהמרחק שהיא מוכנה ללכת כדי להגיע לקתרזיס מטהר.

הכוריאוגרפית והרקדנית שרון אייל יונקת משפת הגאגא כשהיא בודקת עד כמה שפה זו יכולה לתת דרור לדמיון ולרעב התנועה של הגוף שלה. במשך השנים כבר נוצרו כמה אפיונים, כמו אותה התערסלות פנימית קטנה החוזרת על עצמה במקומות שונים בגוף, אותו פיסוק רחב בפלייה עם פתיחה נדיבה של המפסעה המתאווה לחוש את החלל שאתו היא באה במגע. יש משהו פראי, מחוספס, בתנועה הזאת וכמובן שכדי להשיג את האיכות המחוספסת נדרש ביצוע מדויק.

גדי דגון

הריקוד נפתח בסולו של אייל. היא לבושה בבגד שחור צמוד ובוהק (עיצוב של אודליה ארנולד) עם צווארון לבן קטן. האור המועט והצללים יוצרים קסם ואייל נראית כמו דמות מתמונה של רמברנדט. היא מתקדמת על כריות כפות הרגליים, הגוף הארוך מכונס מעלה, והאנרגיה זורמת בתשוקה בין כתליו. מדי פעם הזרימה נקטעת מבלי להשאיר הד. אלה עצירות נקיות, כמו מחיקות של כל מה שהיה.

ובין גיחות הסולואים של אייל, נפתחות סצינות קבוצתיות כשהרקדנים נתונים בבגד גוף בצבע עור, מקושט ברצועות ורתמות מפלסטיק המתמזגות בו - כמו שבט שפשט את החליפה השחורה ונשאר עירום. באחת הסצינות יוצרת התאורה של במבי מעין אוהל של אור ובתוכו מקבץ רקדנים. הם נעים יחד באוניסונו בתנועות קטנות, כאילו מנוע אחיד מזיז את כולם, מפעיל את הראש, מניע את האגן לפנים ולאחור. זה השבט שמתוכו יוצאות לסירוגין הרקדניות הנהדרות עדי זלטין ורייצ'ל אוסבורן. התנועה שלהן מזכירה את זאת של אייל, אבל הפעם הגוף מואר בנדיבות ומדגיש את התנועה.

הקבוצה תומכת בסולניות, משמשת ככורוס יווני לתנועות שלהן. באחד הקטעים מתקיים דואט של אוננות שבסיומו כל הקבוצה שועטת ביחד בתרועות שמחה. התמיכה הזאת שמקבלים הסולנים של אייל מהקבוצה, מנוגדת מאוד לאינדוויודאליזם הטורף של גודר.

"The Toxic Exotic Disappearance Act" מאת יסמין גודר. דרמטורגיה: איציק ג'ולי; מוסיקה: פנדה פורן, עלמה בן יוסף, תומר רוזנטל; אביזרי במה: אלונה רודה. "העבודה של חופש" מאת שרון אייל וגיא בכר. מוסיקה: אורי ליכטיק; עיצוב תלבושות: מעיין גולדמן, שרון אייל וגיא בכר. מרכז סוזן דלל בת"א, 7.1.

כל הפרטים על הערב המשותף של שרון אייל ויסמין גודר

כל הכתבות על שרון אייל

כל הכתבות על יסמין גודר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו